העולם מדבר על תכנית שתי מדינות לשני עמים. מה רע ברעיון הזה?
השמאל ניסה מכר לנו את חלום שתי המדינות שלו, אבל ככל שהתקדמנו בכיוון הזה שילמנו במחירים כואבים – טרור גובר, בידוד בינלאומי, פגיעה כלכלית, לחצים בינלאומיים ועוד. כל אלה נבעו מכך שהצד הערבי שוכנע מצעדי הוויתור שעוד קצת לחץ, עוד קצת טרור ועוד קצת איומים שיפעיל עלינו ואנחנו כבר נארוז ונסתלק מכאן.
וחשוב מכך, רעיון קריעת הארץ שאותו קידם השמאל הוביל לקרע בעם ולנסיגה תודעתית חמורה מהחלום הציוני של שיבת ישראל לציון וירושלים, החלום ששמר על עם ישראל במשך אלפיים שנות גלותו.

גם הערבים טוענים שזו הארץ שלהם
אז הם טוענים... אז מה? אותנו מעניינת האמת ואם מישהו אחר טוען שהארץ שלו הוא מוזמן ללמוד היסטוריה ולחפש ממצאים ארכאולוגיים מהממלכה הפלשתינית שמעולם לא הייתה כאן, שיבקשו לדעת את שמו של ולו מלך פלשתיני קדום אחד בהיסטוריה, או לפחות שיספרו לנו מהו המטבע הפלשתיני הקדום... אה, אין כאלה? נכון. כי מעולם לא הייתה להם מדינה, ובוודאי שלא כאן.
האמת ההיסטורית היא שעם ראשית הציונות החלו להגיע לארץ ישראל ערבים מרחבי המזרח התיכון ובתוך זמן קצר אימצו והמציאו לעצמם מורשת והיסטוריה על פי השאיפות הפוליטיות שלהם - השאיפות להשליך אותנו מכאן.

ואולי עם כל הכאב, כשרוצים לעשות שלום אין ברירה אלא לחלק את הארץ?
אם נתבונן בעין מפוקחת וללא תעמולה שקרית נזכור שככל שממשלות ישראל קרבו אותנו לחלוקת הארץ, אם בהסכמי אוסלו, אם בגירוש מרצועת עזה ובשאר המהלכים, הדבר רק הביא עלינו עוד ועוד הרג ושפיכות דמים. האויב התחמש וכמי שמעולם לא נטש את שאיפתו לחסל אותנו גם השתמש בתחמושת הזו נגדנו.
מעבר לכך, איש מאיתנו לא רוצה לראות במרחק קילומטר וחצי מנתב"ג איום טילים דומה לאיום הקיים מעזה, איש לא רוצה לראות את שכונותיה של ירושלים מכותרות באויב חמוש וחורש רעה. לכל בר דעת ברור שכל זה יוביל אך ורק למלחמה. ממש לא לשלום.

אוקי. שכנעתם אותי. תכנית שתי מדינות לשני עמים מסוכנת ומאיימת על קיומה של מדינת ישראל. אז מה אתם מציעים?
קדמונינו לימדו אותנו שלא מספיק לסור מהרע. צריך גם לעשות טוב. אז אחרי שהתפכחנו מהזיית התעתועים המסוכנת של הקמת מדינת טרור בלב ארצנו הגיעה השעה לקום ולעשות את הטוב – להחיל ריבונות ישראלית מלאה על יהודה ושומרון, לממש את החלום שאליו נכספנו אלפיים שנה, החלום שהובטח לנו בחזון הנביאים – להיות עם יהודי בארצו, ובכל ארצו ובעיקר בערש הולדתו של העם – יהודה ושומרון.

ואז מה? נחיל ריבונות ו...? כל ערביי יו"ש יהיו אזרחים? נהפוך למדינה דו לאומית
לפני שאנחנו מבהילים את עצמנו כדאי שנכיר כמה מההצעות לפתרון הסוגיה (הלא פשוטה) הזו: קיימת תכנית האוטונומיה, קיימת התוכנית להענקת מעמד תושבות שאינה אזרחות לערביי יו"ש, קיימת תכנית הזיקה לירדן ועוד כמה תכניות יצירתיות, אבל דבר אחד ברור: הקשיים הכרוכים בהחלת הריבונות הם כאין וכאפס לעומת האסון שמאחורי הקמת מדינה פלשתינית בלב ארצנו, ואת זה כבר לא צריך להוכיח. מספיק לפקוח עיניים ולקרוא עיתונים.

אז מה עושים?
קודם כל לא חוששים לומר בקול רם וברור – אנחנו דורשים ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, ריבונות שתחזיר את האמונה, הציונות והביטחון לארץ הזו. משוחחים על כך, מתווכחים על כך, דנים על כך ומפיצים את חזון התפנית המדינית המתחייבת – חזרה אל הציונות, חזרה אל הריבונות.

שורת אנשי ציבור רוח ומעש חברו לקידום חזון הריבונות הריבונות בהסברה, פעילות שטח, כנסים, כתיבה ועשייה מדינית מקידמת הבמה ומאחוריה.
 


יהודית קצובר: יו"ר שותפה להנהגת 'נשים בירוק', התנועה המובילה את הקריאה להחלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון. אשת חינוך תושבת קריית ארבע חברון מיומה הראשון (1971). הייתה בין 13 הנשים שנכנסו ב-1979 לבית הדסה בחברון העתיקה ובכך פרצו את הדרך לשיבה והתיישבות בתוככי חברון. שותפה למאבקים ציבוריים לבניין חברון וארץ ישראל. בעבר סגנית ראש מועצת קרית ארבע חברון . הקימה וניהלה את תכנית ההוראה הייחודית בקרית ארבע חברון שע"י מכללת אפרתה במשך 20 שנה.
 
נדיה מטר: תושבת אפרת מאז 1989. יו"ר שותפה להנהגת תנועת 'נשים בירוק'. מאז הסכמי אוסלו מובילה ופעילה במאבקים לשמירה על שלמותה של ארץ ישראל והיאחזות בה. הובילה יחד עם חבריה מאפרת את המאבק ליישוב גבעת הדגן באפרת ובכך פתחה החבורה את הדרך ליישובן של גבעות נוספות. פעילת הסברה, מרצה בפני קבוצות מהארץ ובחו"ל.
לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון חברה ליהודית קצובר ויחד הובילו השניים שורה ארוכה של מאבקים לשמירה על אדמות ארץ ישראל בנצר, בשדמה, בעיטם, באדוריים, בעוז וגאו"ן ובשנים האחרונות מובילות השתיים את התנועה להחלת הריבונות על ארץ ישראל.
 
 
צוות מייעץ ומלווה:
 
 אברהם שבות: גאוגרף ומתכנן אזורי ביהודה ושומרון. היה חבר בצוות ההתיישבות של גוש אמונים ובמזכירות תנועת ההתיישבות אמנה. ריכז את עבודת ועדת השרים להתיישבות, בראשות שר המדע והפיתוח, יובל נאמן ז"ל. כיום בעל משרד ליעוץ אסטרטגי, יזמויות, תכנון, קרקעות וניהול.

סם ה. סולומון:  אסטרטג עסקי ויזם, פילנתרופ; לסם ניסיון מעמיק בכיסוי טכנולוגיות, שיווק, כספים וממשל; שיתוף פעולה עם משקיעים העוסקים בהשקעות טכנולוגיות בשלב מוקדם הן בארה"ב והן בישראל. מוסמך כמומחה פיננסי בדירקטוריון.
 
פרופ' אביה שוהם: פסיכולוגית, פעילת ריבונות.
 
פרופ' יעקב שוהם: רופא-חוקר אונקולוג. חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
 
שוש שילה: עוזרת ראש מועצת קדומים. בעברה קצינה בצה"ל. שירתה במילואים במלחמת יום הכיפורים כקצינת נפגעים. עברה להתגורר בקדומים לפני 38 שנים ומאז פעילה בנושאי ארץ ישראל.
 
קרן סטאל: עורכת דין, מומחית למשפט בינלאומי בישראל ובארה"ב. כתבה תזה על כתב המנדט כמקור החלת ריבונות יהודית על יהודה ושומרון על פי החוק הבינלאומי וכבסיס לדו-קיום.
 
הינדי קלרמן: כלכלנית, עוסקת בנדל"ן. עלתה לישראל מארה"ב בשנת 2014. מקדישה את זמנה לחקר הזווית הכלכלית של נושא הריבונות.
 
אורי בנק: יועצו הפרלמנטארי של ח"כ יהודה גליק. בעבר היה יד ימינו של הרב בני אלון שיזם את "היוזמה הישראלית".
 
ליסה סטורמן-מלמד: כלכלנית, עורכת וסופרת. עלתה לארץ ב-2009 לאפרת שבגוש עציון.
 
רותי בן חיים: פסיכולוגית ילדים. פעילה ותיקה למען ארץ ישראל וקידום הריבונות.
 
תנה להבי: פעילה ותיקה למען ארץ ישראל, תושבת המושבה כנרת שבצפון. לאורך תקופה ארוכה ריכזה את הפעילות למען ארץ ישראל באזור הצפון.
 
ליאור שורקה: מנכ"ל הקרן הציונית לישראל. מזכ"ל 'אם תרצו' לשעבר.
 
יואב טוביה: פעיל ארץ ישראל. תושב קיבוץ חמדיה.
 
  
 
צוות היגוי:
 
גאולה כהן: כלת פרס ישראל, לוחמת לח"י, עיתונאית, חברת כנסת לשעבר, יו"ר בית אצ"ג, יוזמת חוק החלת הריבונות על ירושלים ורמת הגולן.
 
קרוליין גליק: עיתונאית, סגן עורך ג'רוזלם פוסט, מובילה את רעיון החלת הריבונות על יו"ש, כתבה את הספר "סיפוח עכשיו".
 
יורם אטינגר: דמוגרף, ציר ישראל לשעבר בוושינגטון. מומחה לדמוגרפיה ויחסי ישראל וארה"ב.
 
ד"ר מוטי קידר: מזרחן, איש אוניברסיטת בר-אילן, בעל תכנית שבעת קנטונים לריבונות.
 
הרב איתי אליצור: הוגה דעות ובלוגר, ממשיך את דרך אביו, אורי אליצור ז"ל, להחלת הריבונות.
 
יוסי דגן: ראש מועצת השומרון, תושב שא-נור לשעבר, כיום תושב שבי שומרון
 
אבי רואה: ראש מועצת בנימין וראש מועצת יש"ע
 
משה סביל: ממלא מקום ראש מועצת גוש עציון, תושב תקוע.
 
אל"מ (מיל) משה פלד: ח"כ לשעבר, מנהל פרויקטים בבנייה והרחבת ישובים.