רוח הקריאה לריבונות ולאחדות בעם ישראל ריחפה מעל אירוע ההנצחה במלאת חמש שנים לחטיפתם והירצחם של שלושת הבנים, גיל-עד אייל ונפתלי, אירוע שהתקיים בשמורת 'עוז וגאו"ן' שבלב גוש עציון.

הכינוס נפתח במעמד נטיעת שדרת ח"י עצים בכניסה למקום, מעמד בהשתתפותו של ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, שנשא דברים לאחר דברי התודה והברכה שנשאו ראשי תנועת 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר.
 
קצובר ומטר הביעו תודה לריבונו של עולם "על הזכות לגאול נתח מארץ ישראל" ובהמשך תודות לתורמים מהארץ ומחו"ל כמו גם לראשי מועצת גוש עציון בעבר ובהווה ואנשי המחלקות השונות המסייעות לחיזוקה של שמורת 'עוז וגאו"ן' וההיאחזות בה. תודות מיוחדות נשאו קצובר ומטר לכוחות הביטחון המאבטחים את המקום ואת הפעילות בו החל מהלילה בו הוקם המקום.
 
את נאומו בפני באי האירוע פתח ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, בדברי תודה "לנדיה ויהודית שאינן נחות לרגע כדי שהמפעל הזה קום יקום, כדי שהארץ הזו תצמח ותהיה בידינו. בלעדיכן זה לא היה קורה".


 
בדבריו הזכיר את ההיסטוריה של גוש עציון ככזו שכבר בשנת תש"ח, לפני 71 שנים, הטמיעה באנשי המקום את ערכה של מסירות הנפש הנמשכת עד ימים אלה. "לפני חמש שנים עמדנו כאן בימים של חיפושים שהטמיעו בנו את החושה של מה מסירות נפש והקרבה מעוררת בתוך העם. מסירות נפש מצמיחה בתוכנו תחושות שעד לפני רגע לא היו. זה לא האסון אלא תחושת האחריות המשותפת והערבות ההדדית של כל ישראל ערבים זה לזה. הערבות הזו הופכת אותנו למה שאנחנו".
 
עוד הוסיף נאמן ואמר: "יש מטרות בחיים שמבטלות את כל ראיית העכשיו, מדלגות על הראיה הזו כדי לראות את העתיד. לא במקרה מהמקום הזה הארץ צומחת ובני הנוער מתחנכים והופכים למי שמקים את הארץ מעפרה. מהמקום הזו עולה בשורת המחר של הריבונות. נדיה ויהודית מקימות את בשורת הריבונות כי הן מסתכלות על המחר, על השייכות ועל זהות הריבון האמתי על הארץ". את דבריו חתם בדברי ברכה "שתזכו לראות את משימת הריבונות פורחת כמו ש'עוז וגאו"ן' פורחת".
 
לאחר דברים אלו נטעו באי האירוע את 18 עצי שדרת הכניסה לשמורה כסמל למענה של חיים לאבל ולשכול שהטרור ביקש להנחיל בחטיפתם והירצחם של שלושת הנערים. לצד שדרת הכניסה נחשפו שלושה סלעי הנצחה גדולים שהוצבו במקום ומעלים את זכר השלושה. כמו כן הוצב במקום סלע הנצחה גם לזכרו של עזרא שוורץ הי"ד, תלמיד ישיבה שנרצח בסמוך לשמורה בפיגוע כשהיה בדרכו לפעילות חקלאית ב'עוז וגאו"ן'.


 
בחלקו השני של האירוע התכנס הקהל אל אוהל האירועים שבלב השמורה שם נשאו דברים רחלי פרנקל ואיריס יפרח, אמהותיהם של שניים משלושת הנרצחים, הרב יעקב מדן, ראש ישיבת 'הר עציון' ובחרת הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי שהייתה שותפה, כתושבת האזור, להכשרתה והקמתה של השמורה.
 
הרב יעקב מדן קשר בדבריו בין התובנות העולות מאירוע חטיפת הבנים לבין הימים האחרונים: "כולנו זוכרים את היום הקשה לפני חמש שנים. קיבלנו את המכה הכואבת ביותר מאז שבנו לגוש עציון. הייתה אז שאלה קשה, האם לומר לנוער שלא להיות בטרמפיאדות אלא להיות רק בישובים פנימה. זה היה רעיון שהיה מביא להשארת הצמתים כשוממים, אבל צה"ל נתן את הגב לאמירה שהרצח לא יישאר בגדר של טראומה אלא מנוף לצמיחה".
 
הרב מדן עבר מכאן לאירועים העכשוויים, הדגיש את חשיבותה וייחודה של יהדות אתיופיה המבטאת מסירות נפש לתורה, למצוות ולארץ ישראל, והוסיף: "כולנו אבלים על סלומון דקה שנהרג, אבל אני רוצה לומר לאחיי האתיופים: זו בחירה שלכם כאן, אם הטרגדיה תוביל להרס וחורבן או לצמיחה. אם אתם רוצים לראות איך צומחים בואו לכאן, ל'עוז וגאו"ן'".
 
"יש כאן גם צמיחה רוחנית בפעילות של שלוש האמהות שפועלות לחיזוק עם ישראל, וגם צמיחה עיקשת של המקום הזה, עוז וגאו"ן, שחוצץ בין בית פג'אר לצומת גוש עציון ומשאיר את צומת הגוש כמקום יהודי. אפשר לראות כאן איך קושי, אבל ותחושת חרבן מובילים לצמיחה במקום להוביל לתחושת מסכנות. להגיע לצמיחה זו אך ורק בחירה שלנו".


 
לדבריו אלה הוסיף הרב מדן דברי שבח לצה"ל שהעניק רוח גבית לאותה צמיחה שעלתה בשמורה, והזכיר את הצמיחה לה הביאות יהודים לפני עשרות שנים בגילי המזרחי על אף שהיו בהם משפחות ששכלו 5, 7 ו-12 ילדים, אך במקום לשקוע הובילו משפחות אלה לצמיחתו של הגליל.
 
דברי ברכה נשאה באירוע גם חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי שהגדירה את אימהותיהם של שלושת הנערים כמורותיה הגדולות לאחדות ישראל והעלתה על נס את חבירתן של המשפחות ליהודית קצובר ונדיה מטר "המחברות את כולנו מתוך תפיסת הריבונות".
 
"אני לומדת, שומעת ומקשיבה ומשתדל ליישם את שני הדברים, אחדות אמתית ושיתוף פעולה של כולם וחיבור לארץ לעם ולתורה, ומצד שני לפעול לקדם את ריבונות ישראל על הארץ שהיא משימת הדור הזה", דברי מועם רפאלי.
 
דברים מרגשים במיוחד נשאו איריס יפרח ורחלי פרנקל, אימהותיהם של אייל ונפתלי הי"ד.
 
איריס יפרח תיארה את תחושותיה המיוחדות כאשר היא מבקרת בשמורה אותה היא רואה כהמשך חיי הבנים: "בכל פעם שאנחנו עושים את הדרך המפותלת בעליות של גוש עציון, דרך שמטלטלת את הלב והנשמה וחורצת בנו כאב וגעגוע אינסופי, זה לא פשוט. אני מתקשה לאסוף את עצמי בסופה של הדרך, אבל כמה עשרות מטרים מהדרך אנחנו מגיעים למקום הזה שנושא בגאון את שמם של הבנים שלנו, ורואים את הילדים שמשחקים כאן, את העצים ואת השיעורים. עבורנו זהו לב חי, זהו המשך החיים של הבנים שאנחנו לא יכולים לחבק אותם, אבל אני יכולה לדמיין אותם כאן במקום הזה, המלא בחיים ובעשייה".


 
עוד הוסיפה יפרח והזכירה את דבריו של בעלה ביום בו הגיעו המבשרים לדווח למשפחה על מציאת גופות הבנים. בעלה, אורי, אמר לעומדים בפתח 'הצלתם את המשפחה שלנו...' ואיריס מסבירה: "רגע מציאת הבנים הוא אחד מעשרת הדברים שנוצרו בין השמשות. המוצאים הצילו לנו את החיים. יש מי שלא חזרו. אני מודה לקב"ה על שהציל לנו את החיים".
 
את הקמת השמורה רואה יפרח כ"ליטוף נחמה ללב הכואב שלנו. זה נכון שאין נחמה, והבור לא מתמלא אבל הוא מתמלא עם שליחים נפלאים שבחרו לקחת את הרגע הכואב הזה ולאחד את כולנו. אני מתפללת להמשך פריחת המקום ושיתמלא באחדות עשייה וצמיחה".
 
רחלי פרנקל נשאה גם היא דברים נרגשים ומרגשים כאשר ציינה את הציניות המתקלפת מכל מי שמגיע לבקר בשמורה, כחלק מאופיו של המקום. "נדיה ויהודית הן המנוע שצריך לחבר את כל מדינת ישראל אליו", אמרה פרנקל ופנתה לחברת הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי וברוח הימים הפוליטיים העירה בקצרה: "תסתכלי על הקהל שנמצא כאן. כולנו רוצים אחדות", אמרה ונענתה במחיאות כפיים של הקהל.


 
בדבריה קשרה פרנקל בנימה מרגשת בין נטיעת העצים בשדרה החדשה שבשמורה לבין יום קבורתם של הנערים. "כשראינו את תנועת המעדר באדמה ואיך כל אחד משאיר את המעדר לבא בתור קל לחשוב מה עולה בראש... מתנועת המעדר בכיסוי שבבית העלמין עוברים למקום כזה ונוטעים ובונים".
 
עוד סיפרה על חברתה מאחד הישובים הסמוכים שסיפרה לה על בנה שהיה בגיל שלוש כאשר נחטפו הבנים, "היא התלבטה איך להסביר לו את כל מה שקורה מסביב ומה ניתן להגיד לו. יום אחד הוא חזר מהגן ואמר לה 'התחלנו לומר בגן תפילת הדרך כדי ששלושה ילדים שהלכו לאיבוד יחזרו הביתה...'. כשהגיעו הבשורות המרות שוב היא לא ידעה מה לומר לו אבל הוא חזר מהגן ואמר ש'הפסיקו לומר תפילת הדרך כי מצאו את הילדים...'. שנה לאחר מכן הוא הגיע ל'עוז וגאו"ן', הוא ראה את תמונת הבנים והאימא הבינה שעכשיו כבר היא תצטרך להסביר לו, ואז הוא אמר לה 'אני יודע למה יש כאן תמונות של הילדים. כדי שהם אף פעם לא ילכו לנו לאיבוד...". סיפורו של הילד נענה בהתרגשות רבה בקרב הקהל הגדול שגדש את אוהל האירועים.
 
בהמשכו של האירוע שמעו המתכנסים מסיפורי ירושלים מפיו של ד"ר אייל דוידסון ובליווי מוסיקאלי של המוסיקאי עמיחי קופל, ובהמשך יצאו משתתפי האירוע לסיור רגלי אל המצפה המיוחד שהוקם בשמורה לזכרו של ארי פולד הי"ד וצופה אל כל גוש עציון והרבה מעבר לו.


 
נזכיר כי השמורה הוקמה בליל היוודע דבר רצח שלושת הנערים בתום 18 ימי חיפושים שהותירו באזרחי ישראל תחושת אחדות ולכידות נדירה. השמורה הוקמה ושוקמה בידי מתנדבי ופעילי תנועת 'נשים בירוק'. זאת לאחר עשרות שנים בהן הפכה מוקד פשע, עבריינות ואף טרור מצידם של ערביי הכפרים הסמוכים.
 
מאז הוקמה השמורה היא מהווה מוקד פעילות ערכית, חברתית וחקלאית לקבוצות בני נוער רבות המגיעות מכל רחבי הארץ ולאורך השנה כולה. המקום משמש גם כבית מדרש המכנס אליו שיעורי יהדות ומורשת למאות נשים מאזור גוש עציון וירושלים. בשמורה, רמזו באירוע קצובר ומטר, מתוכננים עוד מיזמים ערכיים וחינוכיים רבים נוספים שחלק ניכר מהם יעשה את צעדיו הראשונים כבר בחודשים הקרובים.