בשנים האחרונות הזדמן לנו לשמוע רבים ממקורביו של ראש הממשלה הטוענים בלהט כי נאום בר אילן הזכור (לשמצה) לא נאמר בחדווה ומרצון אלא כאילוץ.
נתניהו, כך הסבירו לנו, לא באמת רצה לומר את מה שנאמר. הוא לא מאמין למה שנאמר. הוא היה חייב לומר זאת בגלל אובמה. הוא היה בטוח שכך יעלה בידו להצילנו מסנקציותיו של האיש מהחדר הסגלגל.
משום מה את ההסברים המלומדים הללו שמענו רק מפרשנים וממקורבים, אבל לא מנתניהו עצמו. אובמה כבר מזמן לא כאן וארבע שנות כהונתו (הראשונות?) של הנשיא הידידותי ביותר לנתניהו בפרט ולישראל בכלל כבר עומדות להסתיים, ומשום מה עדיין לא מצא נתניהו לנכון להבהיר את ההבהרות הללו בקולו. למה?
בימים האחרונים גוברת בי התחושה שהבנתי למה. הוא פשוט לא מאמין בהסברים הפתלתלים הללו. ההסברים הללו נועדו בסך הכול לצנן רוח התקוממות נגדו מימין, אבל האמת היא שהוא דווקא מאוד מאמין בנאום ההוא. מבחינתו הנאום הזה הוא עדיין תכנית עבודה שממתינה לרגע בו תוכל לצאת לפועל.
תחשבו רגע על מה שנכלל בתכנית טראמפ, שרבים סבורים שנתניהו עצמו היה ממנסחיה העיקריים, וגם אם לא, ראינו את הששון והעלצון שבהם קיבל נתניהו את התכנית הזו. מה בעצם יש בה בתכנית הזו? דיבורים על זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארצו, ריבונות על שטחי הישובים והבקעה, מדינה פלשתינית על רוב מוחלט של השטח ותנאים שיגבילו את יכולותיה הצבאיות של אותה מדינה. תגידו, כל זה לא מהדהד לכם את עיקרי נאום בר אילן? הנה לכם כמה תזכורות:
"זכותנו להקים את מדינתנו כאן, בארץ ישראל, נובעת מעובדה אחת פשוטה: זוהי מולדתו של העם היהודי", אמר אז נתניהו במה שבהחלט מזכיר את דברי טראמפ\פרידמן\גרינבלט\פומפאו על זכותו ההיסטורית של העם היהודי בארצו. אבל אז מגיע החלק האחר בנאום בר אילן: "בכל הסדר שלום, השטח בידי הפלסטינים חייב להיות מפורז, עם סידורי ביטחון מוצקים לישראל... אי אפשר לצפות מאיתנו להסכים מראש לעיקרון של מדינה פלסטינית, בלי שיובטח פירוזה של מדינה זו. בעניין כל כך גורלי לקיומה של ישראל, עלינו לקבל תחילה מענה לצרכי הביטחון שלנו", ובטראמפית פשוטה: מדינה פלשתינית, אבל לאחר ווידוא שלא תהיה בה סכנה ביטחונית לישראל (ונעזוב בינתיים את הדיון החשוב מאיזו פנטזיה מנותקת מציאות לקוחה האמונה שזה אפשרי).
הלאה: "שטח שבידי הפלסטינים יהיה מפורז: כלומר, ללא צבא וללא שליטה במרחב האווירי, עם פיקוח אפקטיבי שימנע הכנסת נשק לשטחם", אמר אז נתניהו במה שמתורגם בתכנית טראמפ לשליטה על המעברים והמרחב האווירי וריבונות בבקעת הירדן שתמנע זליגת אמצעים בעייתיים לאותה מדינה מדוברת.
"אם נקבל ערובה זו לפירוז ולסידורי הביטחון הדרושים לישראל, ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית", אמר אז נתניהו ונדמה שגם המשפט הזה גזור ישירות מתכנית המאה של דונלדיהו טראמפ.
ועוד פרט חשוב אחד. תכנית טראמפ כוללת הקפאת התרחבות הישובים במשך ארבע שנים, וגם הרעיון המבריק הזה נרמז באותו נאום בר אילן. שם זה נשמע כך: "הנושא הטריטוריאלי יידון בהסדר הקבע. עד אז אין לנו כוונה לבנות ישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת ישובים קיימים".
בקיצור, אמנם נדמה היה שנאום בר אילן אופסן במשך כמה שנים, אבל בפועל מה שקרה הוא שנתניהו זיהה את הזעם הימני והרדים את הנאום לכמה שנים, אבל בכל אותן שנים נותר הנאום חי נושם וממתין להשכמה עד שהגיע הנסיך זהוב הבלורית מוושינגטון, נשק לנאום והעיר אותו לתחיה, אבל כדי שלא ליפול שוב במהמורת זעם הימין רקמו נתניהו וטראמפ עבור הנאום גלימה חדשה, הלא היא גלימת הריבונות שאיתה נאום בר אילן יכול לצעוד בגאון ואפילו לזכות לתשואות מהימין המסונוור.
(המאמר פורסם לראשונה בערוץ 7)