בני קצובר, מחברי גרעין אלון מורה המיתולוגי, מראשוני המתיישבים בשומרון וממובילי ההתיישבות מראשיתה, מזכיר כי ההתיישבות לא קמה לצורכי נוחות של המתיישבים אלא כדי לקבע את ריבונות עם ישראל על ארצו כולה, בתקופה בה נדמה היה שהשטח כולו אינו אלא קלף מיקוח לצורכי תהליך מדיני כזה או אחר.
"הקמנו את הישובים לא בשביל תנאי חיים של הישובים, אלא כדי שהמקום יהיה בבעלות עם ישראל אחרי אלפיים שנה, וכעת יש מי שמנסים להפוך את היוצרות", אומר קצובר ודוחה מכל וכל את הטענות לפיהן הצד הערבי ממילא יסרב לתנאי תכנית טראמפ.
"זה לא נכון לומר ולטעון שהצד השני לא יסכים וידחה את התכנית ולכן לא יקרה כלום. זה לא נכון כי המשמעות היא שיישובי עומק השטח יוקפאו לארבע שנים ומצבם יוחמר עוד יותר, ומה שיוחמר עוד יותר הוא מצב אדמות המדינה באזורי C שכאילו מיועדים למדינה פלשתינית. הרי כל אחד יודע שהיום כמעט אין אכיפה באזורים הללו במקומות שאין ישובים, קל וחומר אם במנהל האזרחי יחשבו שמדובר בשטחים שכביכול מיועדים למדינה פלשתינית. כל המאמץ המשפטי יהיה עוד יותר עלוב ורופף ותהיה תאוצה נוספת להשתלטות פלשתינית ונמצא את עצמנו עם אבדן נוסף של עשרות או מאות אלפי דונמים בנוסף למה שכבר איבדנו".
גם קצובר רואה בעקשנותם של האמריקאים המסרבים לקבל שינויים במפות התכנית, עדות למטרתה הכוללת והמסוכנת של התכנית. "האמריקאים לא מוכנים לשמוע על שינויים במפה כשהם יוצרים רצף ישראלי וקוטעים רצף פלשתיני. כנראה הם חוששים מהביקורת האירופית כי יאמרו להם שהם מובילים להקמת מדינה פלשתינית על 70 אחוזים מהשטח, אבל איזו מדינה זו כשהיא מפוצלת, ולכן הם עושים כל מאמץ ליצירת רצף ערבי שקוטע את הרצף הישראלי בעשרות מקומות ולא רק במובלעות. למעשה ההתיישבות הישראלית מובלת לחיים בצל המשטרה הפלשתינית. כל ילד מבין את המשמעות של מציאות שבה לאורך הצירים ישלטו שוטרים פלשתינים וגם הישובים שיוחל עליהם החוק הישראלי חלקם הגדול יהיו במרחק אפס משליטת המשטרה הפלשתינית והמשמעות היא חיים על תקן עוטף עזה באריאל, מעלה אדומים ועוד".
"כל מרכיבי התכנית הזו הם תכנית אסון לעם ישראל וצריך לייחל שישראל תדחה את היוזמה הזו מכל וכל ומנגד היא תחיל את החוק ללא כל קשר ליוזמה הזו על מה שהיא מסוגלת", אומר קצובר הדוחה לחלוטין את הצעתו של שר הביטחון, בני גנץ, לראשי יש"ע כשטען כי נכון לקחת את מה שמוצע ועל השאר לדבר בהמשך. "זה הבלבול כאן. זה לא שניקח מה שאפשר ונתמודד עם השאר בהמשך, כי כשלוקחים כעת זה לקחת את הסוכרייה עם הרעל שבתוכה".
תרכובת של בלבול אווילות ותמימות
"האמריקאים מתנים את תמיכתם בהחלת הריבונות בקבלת כלל התכנית שלהם, וזה אומר שעם ישראל מסכים עם מפות מוגדרות להקמת מדינה פלשתינית על שבעים אחוז מהשטח. זה הרעל המרכזי וההשלכה שלו היא או שהערבים יקבלו את התכנית וזה יהיה אסון גדול של מציאות עזתית בכל מטר ברחבי יהודה ושומרון, ואם הם לא יקבלו את התכנית הנשיא הבא יכין תכנית חדשה שתתחיל מקו הוויתורים הישראלי האחרון, כלומר שבעים אחוז ועוד שלושים אחוז בנגב, כלומר מאה אחוזים מהשטח. לא נוכל להתכחש לזה כי הממשלה אישרה זאת עם מפות. זה רעל וזו אשליה. העזתי לומר שיש כאן תרכובת של בלבול אווילות ותמימות".
בני קצובר אינו מקבל את טענותיהם של ראש הממשלה ומקורביו ולפיהן עדיין לא עוצבה מפת התכנית. כשהוא מנתח את האמירות האמריקאיות הוא מוצא התאמה למופיע במפה הראשונית שהוצמדה לתכנית. "הם מבהירים שם הבהר היטב שיהיה רצף של שלטון פלשתיני על השטח. בלתי אפשרי במציאות של היום לקיים רצף שכזה אלא במפה שהוצגה. אם השאיפה היא רצף ערבי ולא רצף יהודי אז את גוש עציון ניתן לחבר לקריית גת, לשפלה ולבית שמש, את אריאל לפתח תקווה, אבל כמעט את כל יישובי עומק השטח אין אפשרות, ולכן אמנם קריית ארבע מוצאת מפלט בדרום ואלון מורה ואיתמר במזרח, אבל זה מוביל למצבים אבסורדיים שכל תכליתם לשמור על הרצף הערבי".
"נתניהו מנסה לטשטש. להערכתי הוא לא היה מודע להשלכות החמורות של המפה. הוא אולי תולה תקוות בפתרון הבעיה בדרך של גשרים ומנהרות ולכן אני אומר שנוחות הקיום היא משנית למרות חשיבותה. הבעיה היא השליטה שלהם על צירי התנועה והאזור כולו, הם מקבלים מדינה של ממש עם כל התוצאות האסוניות ועם קצת לחץ ערבי הם יסכימו. לא כולם יודעים, אבל בשעתו שמעון פרס סגר עם ערפאת הסכם להשארת הישובים ויצירת מציאות שבה לא יוכלו להחזיק מעמד עד שבסופו של דבר יעזבו לבד ללא צורך לגרש. התכנית הזו מובילה בדיוק לשם. הישובים כאילו לא ייפגעו אבל כל כניסה ויציאה תהיה באווירת מתח כך שרבים ייקחו את החפצים ויעזבו".
אך מעל כל השיח על הקושי הביטחוני והאחר עבור ההתיישבות מדגיש קצובר כי הבעיה המהותית היא הבעיה העקרונית והכוללת, "הנזק הערכי הוא הגדול ביותר", הוא אומר ומוסיף: "יש כאן מדרג: החשוב ביותר זו הסוגיה הערכית עקרונית. זו ארצו של העם היהודי ולא מוסרים אותה לאף אחד. אין מדינה שמוכרת את המולדת שלה אלא בכוח. המדרג השני זו הבעיה הביטחונית. הבעיה השלישית היא יכולת הקיום של הישובים ובדרכים אליהם. צריך לקחת בחשבון את כל הדרגות אבל הבעיה החמורה ביותר היא הבעיה הערכית".