ארז תדמור כתב ספר תחת הכותרת "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". תשובתו לשאלת הכותרת של הספר היא שחלק ניכר מהשלטון נותר בידי אליטות בעלות השקפה שמאלנית שביססו עוד קודם לכן את שלטונן בזירה המשפטית, התקשורתית התרבותית והאקדמית.
מסקנתו של תדמור נכונה, אבל לא לחלוטין. אם היה ראש הממשלה שהגיע ממחנה הימין מעוניין בכך, היה בכוחו להביא לשינוי מוקדי הכוח במדינת ישראל, אבל למרות כהונתו, הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, הוא לא עשה זאת, וזו אחת הסיבות המובילות אותנו להעלות מספר שאלות נוקבות סביב אישיותו, מנהיגותו תפיסותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו:
האם נתניהו הוא אכן ימין?
האם נאום בר אילן הוא ביטוי לעמדות הימין?
האם הסכמה למדינה פלשתינית היא ימין?
האם הסרת הריבונות מהשולחן היא ימין?
האם פסילה עקבית ומתמשכת של כל חקיקה בנושא ריבונות, האם היא ימין?
האם הימנעות מהצבעה עבור חוק ההסדרה היא ימין?
האם הקפאה בגבעת המטוס שבירושלים היא ימין?
האם הקפאת ההתיישבות היא ימין?
האם אי אכיפה נגד בנייה ערבית פרועה ולא חוקית סביב הישובים בשטחי C זה ימין?
הטחת האשמות חריפות ונוקבות כלפי התקשורת, בית המשפט, האקדמיה ושלוחותיהם היא גם תפירת שכפ"ץ לראש הממשלה.
שוב ושוב מדבר ראש ממשלת ישראל ימין אבל מבצע שמאל. זמן קצר בטרם כל אחת ממערכות הבחירות האחרונות הקפיד נתניהו לשווק את עצמו כמי שיביא ריבונות ליהודה ושומרון. שוב ושוב הלכנו לקלפיות, שוב ושוב הוא נבחר להנהגה ודבר לא קרה. כעת ההסכם עם האמירויות הוא הסולם לרדת בו מעץ הריבונות שעליו טיפס בעבר. שוב נתניהו קובר את הריבונות, והפעם בקבורת חמור, לא לפני שהוא מקפיד לפזר הבטחות נוספות שהריבונות לא ירדה משולחן הדיונים, היא רק בהשהיה...
כבעל ראייה היסטורית יודע ראש הממשלה היטב כי הריבונות היא מסלול התקדמותה הטבעי של הציונות. הריבונות היא מימוש זכותנו על הארץ הזאת ע"פ התנ"ך, המורשת, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, החוק הבינלאומי ובעיקר הצדק. את כל זאת יודע נתניהו, ועם זאת הוא מעדיף הסכם נורמליזציה עם איחוד האמירויות שמעולם לא היו במצב מלחמה עימנו. כאיש שיווק מוצלח הוא גם מוכר לנו את ההסכם כ"שלום תמורת שלום", על אף שמשמעות הסכמותיו היא פגיעה קריטית בעתיד עם ישראל בארץ הזו ובחזון הציוני שהוביל אותנו אליה.
מכונת השיווק של נתניהו ושליחיה בתקשורת ובכנסת מסבירים לנו שההסכם עם האמירויות עקף את הפלשתינים, התעלם מהם וקבע נורמה חדשה של שלום ללא ויתורים, ללא התחייבות לבעיה הפלשתינית, אבל מהי הורדת הריבונות מעל סדר היום המדיני אם לא ויתור קריטי על משאת נפשו של העם היהודי – ריבונות יהודית על ערש הולדתו, יהודה ושומרון? הקשבה לדבריו הכנים של ג'ראד קושנר, יועצו וחתנו של נשיא ארה"ב, מבהירה לנו שההסכם כולל חזרה למתווה שתי המדינות ובלעדיו לא ניתן היה לקדם את אותה נורמליזציה.
ולמרות זאת ראש הממשלה בחר בכך. שוב הצבענו ימין וקיבלנו ראש ממשלה שמיישם את מצע השמאל, לא כאילוץ, לא ככפיה – מול תכנית הגרעין האיראנית הוכיח נתניהו שהוא יודע לעמוד מול אילוצים ולחצים – אלא מרצון ומתוך תפיסת עולם סדורה של מי שמוביל ליישום נאום בר אילן.
כדי לקדם את מהלכיו המדיניים המסוכנים מסמא נתניהו את עיני הציבור בלחם ושעשועים, במלונות יוקרה, לונה-פארקים וחופים זהובים הצפויים לקלוט את בלייני ישראל. העתיד והנצח נמכרים תמורת נזיד העדשים של ההווה.
אם אנחנו זקוקים לרמז נוסף לצפוי לנו לאחר ההסכם עם האמירויות די לנו אם ניזכר מיהו יועצו של השייח' מוחמד בן זאיד, הלא הוא מיודענו, מרוקחי הסכם אוסלו, מוחמד דחלן, שממתין למאבק הירושה על הנהגת הרש"פ, קושר בריתות פוליטיות עם הארכי מחבל מרואן ברגותי ובינתיים הפך בעצמו לאחר מרוקחיו של ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות. למישהו נדמה שמשדכן כזה תצא חתונה שאינה חתונת דמים?
את מהלך הריבונות צריך ראש ממשלת ימין (אמיתי) לקדם באופן שקול ומדוד אך ללא כל קשר וזיקה לתכניתו של נשיא ארה"ב. גם אם יקשט ראש הממשלה את אסון המדינה הפלשתינית בסרטים צבעוניים של ריבונות מדומה, האמת תתברר עם הפרחת בלוני הנפץ הראשונים לעבר תל אביב וירושלים. מול תכניות שכאלה ניצבנו איתן. ריבונות אמת אינה כרוכה במחיר הדמים של הקמת מדינה פלשתינית בלב ארצנו!
האינטרס הישראלי האמתי הוא צעדי ריבונות מדודים ושקולים תוך הבהרה קבל עם ועולם שאלו רק הצעדים הראשונים לקראת ההמשך. זוהי תכניתו המדינית של הימין, זוהי הבחירה הדמוקרטית של רוב העם בישראל. הפניית עורף למתווה הזה היא שוב הליכה בדרכי השמאל, דרכי אוסלו המסוכנות.
תומכיו של ראש הממשלה במפלגתו ובכלל במחנה הימין, חייבים לתבוע ממנו תשובות לשאלות הקריטיות העולות מהתנהלותו המדינית והפוליטית. אם הם עדיין רואים בו ראש מחנה הימין עליהם להביט נכוחה אל המציאות ולדרוש מנתניהו מעשים ולא הסברים והצטדקויות, ובראש המעשים הנדרשים כעת ניצבת החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון המהווה גם קיום הבטחה לבוחר וגם צדק היסטורי וחזון ציוני.
הריבונות בוא תבוא. מראש ממשלת ימין אנו מצפים להעצים את כוחה של ישראל בצעדי מנהיגות עצמאיים ובלתי תלויים, גם לא בנשיא הידידה הגדולה ארה"ב. לישראל שיקולים ואינטרסים משלה ורק על פיהם היא אמורה לפעול. הכרזה על ריבונות הייתה יכולה להיות צעד דרמטי שכזה, צעד שבעקבותיו היה העולם כולו שומע ונחשף לאמת ולצדק ההיסטוריים שעם ישראל נושא על גבו. צעד שכזה היה מבהיר גם לערביי יהודה ושומרון מי הם בעליה האמתיים של הארץ, מוחק את כמיהתם להקמת מדינה על חורבותינו, ובסופו של יום מניב יציבות ביטחון ושקט.