'הוכח כבר שכל שטח שנמסר הפך בסיס למעבדות נפץ ולשיגור טילים'
ח"כ אל"מ במיל' מוטי יוגב מכיר את יהודה ושומרון ככף ידו וכך גם את סכנותיה הביטחוניות של המדינה הפלשתינית שתהיה רק צעד ראשון בתורת השלבים של אש"ף.
סכנותיה הביטחוניות של המדינה הפלשתינית מוכרות היטב לחבר הכנסת מוטי יוגב, לא רק בשל חברותו בועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולא רק בשל עברו הצבאי כאלוף משנה בצה"ל אלא גם ואולי בעיקר מתוקף היכרותו את השטח כמי שכיהן בעבר כסגן ראש מועצת בנימין. עם כל זאת את דבריו בראיון לגיליון 5 של 'ריבונות' על ההיבטים הביטחוניים של מדינה פלשתינית הוא פותח בקביעה הנחרצת, שבפיו נשמעת כמו כותרת לכל דבריו הבאים לאחר מכן: "ארץ ישראל שלנו לא מסיבות ביטחוניות אלא מכוח ההבטחה האלוקית והתורה שגם מצווה וגם מנחילה לנו את הארץ. זה ציווי שלא נועד רק נועד למעננו אלא שמכוח הארץ הזו נגלה את הטוב האלוקי לנו ולעולם כולו".
ומיד לאחר הכותרת העקרונית הזו הוא מתאר אחת לאחת את סכנותיו הביטחוניות של רעיון חלוקת הארץ. אמנם, אומר יוגב, ידוע שצרות אחרונות משכחות את הצרות הראשונות ומשום כך אנחנו שוכחים את שאירע לאבותינו בגזירות שטרם ימי השואה בארצות הניכר, אבל את הצרות שהביאו עלינו הסכמי אוסלו לא ניתן לשכוח. זה היה ממש לא מזמן, הוא מזכיר.
"כאשר הוסכם על מסירת שטחי C ביו"ש ובעזה לידי הפלשתינים הוברר למעשה שכל שטח בארץ ישראל שנמסר לאויב הופך מיד למעבדות נפץ ולשטח שיגור של מחבלים מתאבדים אל מרכזי האוכלוסייה היהודית בישראל. בעזה המקום הפך גם לבסיס ירי פצצות מרגמה וטילים לשטחי מדינת ישראל", הוא מזכיר למי שאולי בכל זאת שכח משום מה.
"הדברים ברורים. גם באמנה הפלשתינית שנכתבה עוד טרם מלחמת ששת הימים, כמו באמנת החמאס, מצווים הפלשתינים להשמיד את מדינת ישראל, לגרש ולהשמיד את תושביה היהודים שאין להם מקום בשטח שמבחינתם הוא הקדש מוסלמי", אומר יוגב ואם למישהו זכור אותו טקס בשנת 98' שבו לכאורה שינה יאסר ערפאת את האמנה הפלשתינית ממליץ לנו יוגב פשוט לבדוק את הדברים ולקרוא את האמור בה גם כיום ולגלות שדבר לא השתנה.
חובה להכיר את סעיפי האמנה הפלשתינית
עיון, כהמלצתו של חבר הכנסת יוגב, באתר 'ויקיפדיה' מגלה את סעיפיה החריפים של האמנה, ולהלם כמה "פנינים" מתוכם:
"פלסטין היא מולדת העם הפלסטיני והיא חלק אינטגראלי מהמולדת הערבית הגדולה... פלסטין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגראלית... המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלסטיני מאשר את החלטתו הנחושה המוחלטת והעומדת – להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית המזוינת לשחרור־מולדתו, ולחזור אליה, לשמור על זכותו לחיות בה חיים טבעיים ועל קיום זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה... פעולות גרילה מהוות את הגרעין של מלחמת השחרור העממית הפלסטינית, וזה יחייב את הסלמתה והרחבתה, ואת גיוס כל המאמצים הציבוריים והחינוכיים הפלסטיניים... שחרור פלסטין, מבחינה ערבית, הוא חובה לאומית כדי להדוף מהמולדת הערבית הגדולה את הפלישה הציונית והאימפריאליסטית ולטהר את פלסטין מהקיום הציוני. האחריות השלמה לכך נופלת על האומה הערבית, עמים וממשלות כאחד, ובראשם העם הערבי הפלסטיני. לשם כך, על האומה הערבית לגייס את כל יכולתה הצבאית, האנושית, החומרית והרוחנית, כדי להשתתף השתתפות פעילה עם העם הערבי הפלסטיני בשחרור פלסטין, ובמיוחד עליה, בשלב הקיים כיום של המהפכה הפלסטינית המזוינת, לתת בלי חסוך ולהגיש לעם הערבי הפלסטיני כל עזרה וכל תמיכה חומרית ואנושית, ולהעמיד לרשותו את כל האמצעים והאפשרויות, אשר תאפשרנה לו להתמיד במילוי תפקידו החלוצי ולהמשיך במהפכתו המזוינת עד לשחרור מולדתו... חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלסטיני ואת זכותו הטבעית למולדתו, ומשום שהן סותרות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות, ובראשן זכות ההגדרה העצמית... הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה... בבטאו את עצמאותו במהפכה הפלסטינית המזוינת, דוחה העם הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלמותה, ודוחה את כל התוכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה...".
"ערפאת לא שינה את האמנה מעולם", אומר יוגב ומצטרף בכך לעמדותיהם של אישים רבים, בהם גם שר הביטחון, משה יעלון, ששוב ושוב טען בעבר כי מצג הביטול שנועד להוות מחווה לנשיא האמריקאי דאז ביל קלינטון לא היה אלא מצג שווא. זאת מאחר ועל מנת לבטל סעיפים מהאמנה יש חובה להגיע ל"רוב של שני שלישים של כלל חברי המועצה הלאומית לארגון השחרור הפלסטיני במושב מיוחד אשר יכונס למטרה זו" (סעיף 33 שאמנה הפלשתינית) ורוב כזה מעולם לא הושג. הכינוס ההוא של ערפאת לא הסתיים בספירת קולות אלא בהערכה כללית של הידיים שהורמו בעד ונגד שינוי האמנה. זאת מעבר לעובדה שחלק ניכר מחברי המועצה הלאומית הפלשתינית לא הגיעו כלל לאירוע ובכך נמנעה ממילא השגת רוב שכזה.
עוד נטען כי לו הייתה האמנה משונה באותו כינוס היסטורי הייתה מנוסחת ומתפרסמת אמנה חלופית, וכזו מעולם לא פורסמה.
"אין הבדל בין הארגונים הפלשתינים חמאס ופתח'", אומר יוגב וקובע כי לנוכח בסיס האמונות הפלשתיני הזה נוצרת א-סימטריה בין השאיפה הערבית-פלשתינית להשמיד את מדינת ישראל ויושביה לבין השאיפה לשלום שמציגים תומכי המהלך המדיני. "כל עמדה שתינתן לו לא תהווה בסיס לשלום אלא עמדה נוחה יותר למלחמה".
אתה טוען שאין סיכוי לכאורה לשלום כשאלו פני הדברים, אבל יש גם ניסיון שנראה על פניו כמוצלח. זהו ניסיון יריחו. שם דווקא נשמר השקט.
"בניסיון יריחו יש כמה אלמנטים ייחודיים. האחד הוא ההכלה של יריחו כאי בודד, נתון מאוד מחייב. הנתון השני הוא שתושבי יריחו היו מאז ומעולם פחות לאומנים, והנתון השלישי הוא שלמעשה גם יריחו לא הוכיחה את עצמה. ביריחו הוקם בית כלא פלשתיני שאליו כביכול הוסגרו מחבלים, בהם גם רוצחים, והפלשתינים נתנו להם שם פשוט עיר מקלט וחסות ולא ענישה. המשמעות היא שהניסיון ביריחו לא מהווה דוגמא לכלל השטח, ועובדה היא שבכלל השטח בכל האוניברסיטאות, שכם ביר זית חברון ואחרות, הוקמו מעבדות נפץ לפיגועים המוניים בערים הגדולות".
"ההבטחות הבינלאומיות שוות כקליפת השום"
ומה לגבי ההבטחות הבינלאומיות לשמור על ערובות ביטחון לישראל? אי אפשר לסמוך עליהן?
"כל הבטחה בינלאומית שווה את קליפת השום. זה היה נכון גם בלבנון, גם בסיני וגם ברמת הגולן והדוגמא הטובה ביותר היא מהשנה האחרונה ברמת הגולן ששם כוחות האו"ם נכבשו ונמלטו. שום אם נורבגית לא תשלח את בנה להסתכן על גבולות שבין ישראל לשכנותיה. עברה הרלוונטיות האמיתית של כוחות שכאלה במזרח התיכון".
גם על כוחות אמריקאיים לא ניתן לסמוך?
"אכן. גם כוחות אמריקאיים לא יהיו נאמנים להגנתנו. עד כה הם היו נאמנים רק להכשרת הכוחות הפלשתינאים למלחמה. נכון שבממד הרחב ארה"ב מחויבת לביטחונה של ישראל ואנחנו נעזרים בסיוע של שלושה מיליארד דולר. אי אפשר להתעלם מכך ויש להודות על כך, אך יחד עם זאת ארה"ב, בעיקר בימי שלטונו של אובמה הציגה עמדות פרו פלשתינאיות וחלשות גם בזירה האיראנית, ולכן ישראל לא תוכל לסמוך אלא רק על אחריותה שלה לביטחונה".
מכאן ממשיך חבר הכנסת יוגב אל פירוט סכנותיה של המדינה הפלשתינית ומוסיף פן חדש – הפן האיראני לנוכח טלטלות המזרח התיכון. "נוצר ציר רשע של איראן וארגונים מוסלמים קיצוניים נוספים שאף שהם נלחמים בינם לבין עצמם כמו דאע"ש, ג'בהת אל-נוסרה, אנסאר בית אל-מקדס, חיזבאללה וחמאס, בסופו של דבר הם הולכים וכובשים את העולם המוסלמי ועלולים לייצר ציר רדיקאלי בעל רצף גיאוגרפי שעובר בין איראן עיראק סוריה וירדן ומתחבר אל גב ההר שבלב ליבה של ישראל. זה יהפוך את קו כביש שש לקו העמדות הקדמיות של שלוחותיה של איראן לבידודה של ירושלים ואיומה על מרחב נמל התעופה בן גוריון בואכה גוש דן".
"לא לחינם הבריטים הקימו תחנת משטרה גדולה בדיר קאדיס, בין צומת שילת לצומת נילי. לכאורה מה לתחנת משטרה בגבעות המערביות של מורדות בנימין, אבל אם יעלה השואל למקום הוא יראה כמו על כף ידו את נמל התעופה בן גוריון במרחק אווירי של 8-9 קילומטר, מרחק שמאפשר בימים אלו למנוע כל נחיתה והמראה משדה התעופה הבינלאומי של ישראל". לדברים אלו מוסיף יוגב תזכורת מימי 'צוק איתן' שבהם טילים בודדים ששוגרו מעזה לאזור זה וכבר נתב"ג הושבת ל-24 שעות "איזה רעש ומהומה היו כאן כשנסגר הנתיב האוויר של ישראל...".
יוגב מוסיף ומנתח את הסכנות הצפויות מחזון הקמת המדינה הפלשתינית ומתריע ממציאות שבה "עמדות קדמיות אלו בשטחים השולטים של גב ההר ביהודה ושומרון יוכלו להיות בסיס מתאים למטרות האמנה הפלשתינית לכיבוש יהודה ושומרון במו"מ ומשם המשך מיגורה של המדינה הציונית עד הים במאבק מלחמתי. זו תורת השלבים הפלשתינית על רגל אחת. התורה הזו יכולה להיות עטופה בכפייה או בחליפה ועניבה אבל זה מה שמסתתר מאחורי אמונתה למרות בחזית היא מחייכת, דוברת אנגלית ושואפת משא ומתן".
"הערבים ביו"ש מעולם לא היו מדינה ולא יהיו מדינה. ארץ ישראל היא חטיבה גיאוגראפית אחת ורציפותה המינימאלית עד נהר הירדן זו חטיבה אחת הן מבחינה אמונית והן מבחינת הצורך הקיומי להגן על ביטחונה".
בהמשך דבריו מתייחס חבר הכנסת יוגב גם לסוגיה ההומניטארית שגם בה מנופפים תומכי המדינה הפלשתינית. "צריך לומר ביושר שערביי יהודה ושומרון חיים פה טוב הרבה יותר מכל מדינה ערבית שכנה וישראל אכן צריכה לקחת על עצמה אחריות ביטחונית והומניטארית בכל השטח של יהודה ושומרון, גם על התושבים הפלשתיניים שבתוכה. ביהודה ושומרון חיים מעט למעלה משני מיליון פלשתיניים" הוא אומר ומיד ניגש להתמודד עם הסוגיה הדמוגראפית תוך שהוא קובע כי החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון תיעשה בעתיד במהלך מדורג שיבטיח את קיומו של הרוב היהודי.
"בהתחלה תוחל הריבונות רק על שטחי C שבהם נמצאים כל הישובים היהודים וכשמונים אלף ערבים. בשטחי A ו-B יקבלו התושבים הערבים יקבלו מעמד של תושב ואף אוטונומיה מינהלית שיאפשרו להם חיים טובים בכל מדד משווה למה שמתרחש בכל מדינה שכנה. אם ירצו אזרחות יוכלו לעשות זאת בכל מדינה שכנה".
בסיס של אמונה, חיזוק ביטחון ילודה ועלייה הכרחיים למינוף ההתמודדות האזוריות והביטחוניות
לנוכח כל דבריו אלה אודות סכנותיה הביטחוניות של המדינה הפלשתינית, הן בממד המקומי והן בהיבט המזרח תיכוני הכולל, מתחדדת השאלה הפשוטה – והם, אנשי השמאל, לא מכירים את הנתונים האלה? אותם לא מטרידה הסכנה הביטחונית? איפה הם פספסו את הנתונים הללו? ליוגב תשובה גם לשאלה הזו: "מספר חששות מלווים את גורמי השמאל. הראשון הוא חוסר יחס מתאים לארץ ישראל שאותו הם לא למדו בבתי החינוך שלהם, בתי חינוך שזנחו את כל מה שקשור לאמונה, לתורה למצוות וליחסינו לארץ ישראל. מעבר לכך קיים החשש הדמוגראפי עקב ילודה פחותה בציבור שאינו דתי. לעומתם הציבור הדתי והחרדי, עקב ילודה גבוהה יותר, יכול לחוש אופטימיות ותקווה גבוהה יותר לגבי העתיד מה שאין כן אצל מי שיצרו תרבות של נישואים מאוחרים ולידה מופחתת. בנוסף לזה קיימת אצלם חרדה מיחס אומות העולם ומערכת היחסים הבינלאומית בדגש על ארה"ב. כשצדקת הדרך התרופפה ומאידך המבט הלכאורה ריאלי אל מול מערכת היחסים הבינלאומית נראה מתערער. לכאורה זה חשש מוצדק. מי שיש בו בסיס של אמונות ודעות, מי שאינו סומך על הנס אלא מחזק את ההתיישבות, הילודה, הביטחון, העלייה, החוסן הלאומי יכול לעמוד בעמידה איתנה יותר במציאות שלנו מול התמורות במזרח התיכון ומול המציאות ביהודה ושומרון".
יוגב, שיהיה ברור, לא שולל המשך שיח עם הפלשתינאים, אך שיח כזה שמטרותיו ומגמותיו שונות בתכלית מאלו שמציג השמאל. "צריכים להמשיך לדון עם הפלשתינים אבל מתוך הבהרה שלא הייתה כאן מדינה פלשתינית ולא תהיה לעולם. את זה צריך להסביר גם לאמריקאים גם על בסיס ההבטחה האלוקית התנ"כית. זה דבר שגם העולם יודע ומכיר. אם נדע לבטא את זה ידעו בעולם לקבל את זה. הספקות שאנחנו מבטאים מעלים גם ספקות בעולם ומעודדים טרור. אם נדע לבטא את מהותנו ואת חזונינו באופן ברור כפי שידענו לבטא במגילת העצמאות וכפי שביטא בן גוריון בשנות יסוד המדינה ידעו גם אומות העולם לקבל את אמירתנו ועמדתנו. אין ספק שיהיו חילוקי דעות והתמודדויות אבל כשנדבר ברור הכול יהיה ברור יותר גם לעולם. המפתח לכל זה הוא הסכמה לאומית ולשם כך תפקידנו הוא כציונות דתית וכאנשים מאמינים לחזק את תחושה השייכות לארץ ישראל ירושלים והמקדש, לחזק את התודעה הלאומית כך שזו תהיה עמדת ושאיפת העם וממשלתו".
(הראיון עם ח"כ יוגב פורסם בגיליון 5 של 'ריבונות')