סגנית שר החוץ סבורה כי ריבונות במעלה אדומים תהיה מעטה וקטנה מדיי. יש להחיל ריבונות על ירושלים רבתי ולהתקדם אל הריבונות שתעשה טוב גם לערביי יו"ש.
אם למישהו נדמה היה שכהונתה כסגנית שר החוץ וההיכרות עם המורכבות הדיפלומטית והלחצים הבינלאומיים שבהם נתונה ישראל יובילו לשינוי עמדתה או לפחות לעיגול פינות בכל סוגיית חזון הריבונות, הרי שנכונה לו אכזבה. "בין הים והירדן צריכה להיות ריבונות ישראלית. זה העיקרון המנחה", היא קובעת ועם זאת מבינה ופורסת את דרכי הצגתו ויישומו בזירה המדינית של העיקרון הזה.
"כשמדובר בהחלטות היסטוריות בסדר גודל שכזה מאוד חשוב שהעם בישראל יעמוד מאחורי מהלך של החלת ריבונות ולא רק שהממשלה, שנבחרה בעקבות המחויבות לעתיד ההתיישבות תוביל לשם. הרצון של העם הוא המפתח לכך, והעם אכן רוצה בכך", היא משוכנעת.
להערכתה העם בישראל חש שיותר מדי שנים שאלת עתידם של יהודה ושומרון עומדת תלויה באוויר והגיעה השעה, דווקא בשנת החמישים למלחמת ששת הימים נדרשת הכרעה. חוטובלי לא מאריכה בדיבור סביב החזון והיעד הברורים ועוברת אל הפרקטיקה שתוביל ליישום:
"אין לי ספק שכמו כל דבר במהלך הציוני, גם את זה צריך לעשות בהדרגה, אבל בהדרגה שיש בה הגיון. אני שומעת את חבריי שמדברים על סיפוח מעלה אדומים אבל בעיניי זה מעט מדיי, קטן מדיי ובעיקר – אין מאחורי מהלך שכזה עיקרון כלשהו. אם הסיבה לשיח סביב מעלה אדומים היא הקונצנזוס, אז קונצנזוס ישראלי יש גם סביב גוש עציון. המהלך הנדרש, ולשמחתי שותפים לתפיסה הזו גם רבים מחבריי בליכוד, הוא החלת ריבונות על ירושלים רבתי".
תיאום עם האמריקאים רצוי מאוד אך לא הכרחי
חוטובלי רואה בבחירה בירושלים רבתי כצעד ראשון ערך מוסף הטמון בכך שירושלים היא ליבו של המאבק, גם בעיני הצד הפלשתיני המוציא את צעיריו לאינתיפאדות אלימות ולטרור סכינאי בשם הדאגה לירושלים להר הבית ולאל אקצא. "מאחר וזה המצב, אנחנו צריכים לייצר עיגון של ירושלים תוך הקמת עיריית על שתחזק את ירושלים מוניציפאלית ותרחיב את שטחי הבינוי שלה, כפי שנעשה בערים נוספות ברחבי העולם. בתקופה הזו של חמישים שנה לשחרור העיר חשוב שנתחיל מהסמל, מירושלים רבתי ולא להתחיל לפי שיקול של 'המקום שהישראלים חושבים שהוא ישראלי'. בעיניי זה לא נימוק".
"השלב הבא הוא החלת החוק על ההתיישבות כולה, לא בטווח של שנים. מהלך כזה יכול לקרות עוד בימי הממשלה הזו. חשוב לזכור שממשלות ישראל בעבר ביצעו סיפוחים ללא תיאום עם גורם בינלאומי כלשהו. לוי אשכול לא ביקש תיאום בינלאומי לפני סיפוח ירושלים וכך מנחם בגין לפני סיפוח רמת הגולן. אני סבורה שיהיה חשוב ומועיל מאוד אם נצליח לקבל לתכנית הזו לא רק את הגיבוי של עם ישראל, אלא גם יהיה תיאום עם האמריקאים כשתונח בפניהם תכנית עבודה אזורית שעיקרה מתבסס על כך שההיסטוריה המדינית מלמדת שהפלשתינים לא רוצים מדינה. בדקתי את הנתון הזה במשרד החוץ וגיליתי שאין אף מיעוט בעולם שסירב לקבל עצמאות בגלל גודל הטריטוריה. מיעוט שרוצה עצמאות מוכן לקבל אותה בכל סוג של טריטוריה. הציעו להם אזרחות פלשתינית, אזרחות ירדנית ואפילו אזרחות ישראלית לערביי מזרח ירושלים, אבל הם סרבו לכל בעקביות. אי אפשר לכפות עצמאות על מי שלא רוצה בכך. כעת ניתן לבוא לקהילייה הבינלאומית ולומר שבמשך 25 שנים ישראל ניסתה להציע פתרונות שונים לפלשתינים אבל הם סירבו לכל סוג של פתרון ולכן הגיעה השעה לומר שהתכניות הללו לחלוקה לא טובות לא לנו, לא למזרח התיכון וליציבות האזורית ולא לפלשתינים שיקרסו אל תוך עצמם כמו במקרה עזה. מאחר וזה המצב והתכנית שהוצעה עד כה גם סורבה וגם גרועה לכל הצדדים חשוב לחשוב על תכניות אלטרנטיביות".
כשהיא מדברת על תכניות אלטרנטיביות ארוכות טווח מציצה חוטובלי אל העבר המדיני-פוליטי של ישראל ושם היא מוצאת שגם בימין וגם בשמאל דיברו על זיקה של ערביי יהודה ושומרון לירדן וזיקה של ערביי עזה למצרים "ואולי בטווח הרחוק יכולה עזה להיות תחת חסות מצרית. יש כאן הזדמנות לפתוח את הדברים מעבר לגבולות המצומצמים של דיון ישראלי פלשתיני".
בראייה מפוכחת יודעת גם סגנית השר כי הצעה שכזו המדברת על זיקה פלשתינית עתידית לירדן לא תזכה לתשואות מהעבר המזרחי של הנהר, אך עם זאת היא סבורה כי אם יצטרפו למהלך גם תמריצים אמריקאיים ואם המהלך לא יבוא רק מכיוונה של ישראל יתכן והיחס לתכנית שכזו יהיה אחר לחלוטין. "ירדן ומצרים נמצאות בפני שורה של חזיתות מאוד מורכבות, גם הכלכלית, גם איומי הטרור שמולם הן משתפות פעולה עם ישראל ומבינות שהן זקוקות לגב אמריקאי חזק. כאשר זה המצב לארה"ב יש את הכוח לפתוח את שיח הסכסוך למבט אזורי רחב יותר".
המציאות הנוכחית, מסבירה חוטובלי, אינה טובה בראש ובראשונה לערביי יו"ש עצמם ו"הגיע הזמן שיהיה להם טוב. אני רוצה שיהיה טוב למי שגר בארץ הזו, ובמציאות הנוכחית זה לא מתאפשר כי ילדים גדלים שם על בסיס של הסתה, על תפיסה שלא מגיעה לנו זכות קיום, על שקרים היסטוריים. כשזה המצב צריך לטרוף את הקלפים ולומר שלא ניתן להמשיך כך, גם מצד זכותנו על הארץ וגם מצד טובת האזור, ואני סבורה שאם יהיה אפשר להגיע למהלכים הללו עם יד מכוונת אמריקאית וגיבוי אמריקאי מלא למהלכי החלת הריבונות הרי שבוודאי שהערך של זה גדול כי כך אנחנו לא נמצאים בעימות מתמיד עם הקהילייה הבינלאומית. אני מדגישה שלתפיסתי יש לישראל את הזכות לבצע את המהלכים הללו גם באופן חד צדדי, אבל בהחלט אם יש תמיכה בינלאומית הדבר בעל ערך גדול מאוד".
"האמריקאים צריכים להבין שהצעות מסוג נאום בר אילן זכו לסירוב פלשתיני אלים ולמעשה המציאות הנוכחית הופכת את ישראל לבת ערובה בידי הפלשתינים, ואת הפלשתינים לקורבנות של הסיפור הטראגי של עצמם. כעת נדרש תהליך אזורי שבמהלכו ישראל תחיל ריבונות על שטחי הקונצנזוס ועל הישובים ובהמשך נדבר על שיתופי פעולה עם הפלשתינים ונעסוק בכל הסוגיות הפנימיות של הפלשתינים כמו חינוך ועוד".
השמאל והקהילייה הבינלאומית נטעו בפלשתינים תחושה שאנו חברת קורי עכביש
בשיחה עם חוטובלי אנחנו מבקשים להביט מעט קדימה, אל החזון, ולתהות כיצד היא רואה את העתיד ביחס עם האוכלוסייה הצפופה שהניבה לא מעט מפגעים ומחבלים. "אם לא יהיו תהליכים שעושים רוורס לתהליכים ההרסניים שקיימים כעת האנשים הללו לא יוכלו להיות חלק מאיתנו. אי אפשר להפוך טרוריסטים ותומכי טרור ולהפוך אותם לחלק ממדינת ישראל ולומר שאין בעיה. זה לא נכון. יש בעיה ואסור לטמון את הראש בחול. שואלים אותי על חופש תנועה והתשובה היא שהדבר תלוי במידת הסיכון. אם הם ימשיכו להיות תומכי טרור, אוכלוסייה שמחנכת לשנאה ולטרור, אז לצערי הרב ישראל כמדינה מתגוננת תצטרך להמשיך להתגונן. אני מדברת על תהליך ארוך טווח שבו הפלשתינים יצטרכו להכיר בכך שהם צריכים לחיות לצידנו ולא לרשת אותנו. עדיין לא הגענו להתחלה של התהליך הזה, אבל החלת ריבונות היא חלק מההבנה שלהם שישראל לא רק מפסיקה את מדיניות הנסיגות אלא משנה כיוון ואומרת אמירות ברורות לגבי הזכויות שלנו כאן".
"אנחנו מאמינים בתהליכים. ישראל ב-48' הצליחה להרחיב את גבולות שטחי החלוקה ורק ב-67' איחדנו את ירושלים ושחררנו את יו"ש. כך הציונות עובדת, בשלבים. מה שנעשה כאן זה על גבול מהפכה בתודעה של הימין שבמשך שנים התעסק בבנייה ולא במדיניות. היום רבים בימין מבינים שצריך להתמודד עם הסוגיה הפלשתינית. לפני שמונה שנים הייתי קול בודד במערכה. אני סבורה שלעת הזאת האחריות שלנו היא להציג חזון פוזיטיבי שמדבר על מציאות חדשה לגבי היחס שלנו לארץ ישראל, לא רק לדבר על אחיזה בשטח כי יש כאן איום על נתב"ג, למרות שזה נכון, אבל זה לא מהותי. המהות היא שאין לי זכות קיום בהרצליה ובתל אביב אם אין לי זכות קיום בעפרה ובבית אל. שם כל הסיפור היהודי התחיל ושם השורשים שלנו".
"השמאל והקהילייה הבינלאומית נטעו בפלשתינים תחושה שאנחנו עוד מעט נסוגים, שאנחנו חברה של קורי עכביש שתיסוג את עצמה למוות. הפכנו את המגמה הזו ואנחנו מתחילים תהליך חדש של דיבור על ריבונות, של בנייה לפי הצרכים שלנו כמדינה ולא בית פה ובית שם. דברים לא ייפתרו ברגע. מדובר בתהליכים, אבל אני מאמינה שבסופו של דבר יהיה כאן גם שלום אחרי שהם יבינו שאנחנו לא הולכים לשום מקום".
חוטובלי אמנם נחשבת לסגנית שר ללא שר מעליה, אך אין לשכוח ששר החוץ בפועל של מדינת ישראל הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולטעמה דבריה אינם מנותקים מתפיסתו שלו באשר לצורך לאתר פתרון מתוך מבט אזורי לנוכח הכישלונות החוזרים ונשנים למקד את תשומת הלב להיבט הצר של העימות הישראלי-פלשתיני, "שמעתי אותו מתדרך שגרירים מספר פעמים ומבקש מהם להסתכל על האזור במונחי מקרו ולא רק דרך החריץ הצר של הסכסוך הישראלי פלשתיני. יש כאן את רוח דאע"ש שמנשבת מעלינו ואיתה צריך להתמודד, ישנו האיסלאם הקיצוני ועוד לבד מהסוגיה הסורית והאיום האיראני".