צביקה מור בכנס נוער הריבונות: כשיש מתח בין מאזן האימה של המשפחות למאזן האומה האחראית על הריבונות, לא מפקירים את השבויים, לא נכנעים לאויב, אלא נלחמים.
צביקה מור, אביו של איתן החטוף, נשא דברים בכנס נוער הריבונות השביעי, ואת דבריו פתח בציון תחושתו האישית בשדרות, קרוב כל כך למקום בו נמצא בנו, "אולי במרחק של עשר דקות מפה", כלשונו. עוד הביע את התרגשותו ממראה הנוער העסוק במה שחשוב באמת, עתידו של עם ישראל, עתידה של מדינת ישראל. "יש לנו עתיד, יש לנו על מי לסמוך, ואני מאוד גאה בכם".
בדבריו הזכיר כי השבי הראשון ששבו לעם ישראל היה במלחמת הכנעני מלך ארד לפני 3400 שנים. למלחמה הזו עם ישראל נכנס לאחר פטירת אהרון הכהן, כך שהמלחמה מתנהלת ללא מי שהשכין שלום בעם וללא ענני הכבוד. "המשמעות היא שאנחנו נלחמים במו ידינו. אין ענני כבוד, אין ניסים. אנחנו נלחמים וזהו המעבר החד לפני הכניסה לארץ ישראל. המדבר הוא המעבר בין מצרים לירושלים, בין גלות לאחריות שלנו". במציאות הזו הכנעני שומע, נלחם בישראל ושובה שבי. "התורה לא כותבת לנו מה היה השבי. בכוונה התורה מטשטשת לנו מה הייתה השביה, וחז"ל אומרים שזו הייתה שפחה כנענית אחת".
עם ישראל יוצא למלחמה אחרי שהוא נודר שאם ינצח החרם יינתן למשכן. "זו מלחמה לשם שמים, ואז מופיע ביטוי שמופיע פעם אחת בתנ"ך – 'וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא את שם המקום חרמה'" ציטט מור והדגיש את משמעות המילה 'ויחרם' כהורשת המקום על מנת שעם ישראל יוכל להיות שם, שתהיה במקום ריבונות.
היציאה למלחמה לא הייתה כדי להציל את אותה שפחה כנענית, הדגיש צביקה, שהרי להצלתה אין צורך בסיכון חיי צבא שלם. תכלית היציאה למלחמה היא הצלת העם כולו, מאחר וללא תגובה שכזו המסר שיקבלו עמי כנען היה שעם ישראל פחדן, עם שהמוות גדול עליו, אין לו דבר חשוב מהחיים, "זה המסר של התרבות המערבית היום, אבל היו לזה ניצנים כבר אז".
התורה אינה מציינת מה עלה בגורל השבייה בסוף המלחמה כפי שהיא אינה מציינת מה הייתה השבייה, "כדי להגיד לנו שכאשר יש לך שבויים בזמן מלחמה נוצר מתח נוראי בין מאזן האימה של המשפחות, אנחנו, ובין מאזן האומה. המשפחות שבורות ומרוסקות, שהרי אין דבר קשה יותר מלחיות בחוסר וודאות, בעיקר כשאנחנו מכירים את האויבים שלנו שאין בהם טיפת רחמנות אלא רק אכזריות, ומנגד האומה שאחראית על הריבונות, על הלאום והדורות הבאים. כשיש מתח בין מאזן האימה של המשפחות למאזן האומה לא מפקירים את השבויים, לא נכנעים לאויב, אלא נלחמים, וכשאתה נלחם תגיע בסוף גם לשבויים שלך כשם שתגיע לשלל של האויב".
צביקה הוסיף וציין כי בימים אלה עולה פן נוסף של הריבונות וזוהי סוגיית שלטון הפקידים ובית המשפט, אסור, אומר צביקה, להפסיק לדבר על השקר הרמייה וגזילת הקולות של העם. "במצב הקיים כיום במדינת ישראל הפתק שלכם לא שווה כלום כי יש כאן קבוצת מיעוט ששולטת בכוח על הריבון, על עם ישראל. כאן לא נוותר", אמר צביקה והדגיש כי במאבק הזה אין להכניס שנאה, "אנחנו לא שונאים אלא נאבקים על שלנו עד הסוף".
והפן השלישי של הריבונות לו מתייחס צביקה מור הוא החלת ריבונות ישראל על כל שטחי ארץ ישראל. "גם במלחמה הזו חייבים לנצל את שעת הכושר ואת הקרדיט שקיבלנו מהנשיא האמריקאי כדי לעשות את מה שטוב ראוי צודק ויציל את עם ישראל כפי שאנחנו יודעים היום. סיימנו להקשיב לדמיונות הכוזבים של הוזי השלום. אנחנו לא רוצים לשמוע את המילים 'שלום מדיני'. אנחנו רוצים להיות חזקים ולבנות את הריבונות בהתאם לכללים שלנו. לא רוצים שום מו"מ עם הצד השני", אמר וקבע כי מבצע מרכבות גדעון צריך להסתיים כמו מבצע מרכבות גדעון הראשון שבספר שופטים, בכניעת מדיין בפני בני ישראל ושקט של ארבעים שנה. "כך צריך המבצע להסתיים, בניצחון מוחלט, בהשבת החטופים ובריבונות ביהודה שומרון וחבל עזה".