על ישראל לתרגם את ניצחונה הצבאי להישג מדיני היסטורי משנה מציאות. ריבונות היא הישג שכזה. מאמרה של גיטה חזני-מלכיאור
מאמרה זה של של גיטה חזני מלכיאור, סגנית נשיא מכון הרצל וחברת פורום הריבונות, התפרסם לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' (פרשת שלח)
ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחה שוב ושוב שקיים יחס ישר קבוע בין עוצמת האיום המרחף על קיומו ובין עוצמת ניצחונו הצבאי על האיום. יחס זה זכה בדברי ימינו, בצדק, לתואר הכבוד- נס גלוי- אך יזכה בשורות הללו לכינוי 'פרדוכס הניצחון': ככל שסיכויי הכחדתה של ישראל גבוהים, כן גבוה שיעור קומתו של הניצחון על המנסים להכלותה. עמים ואימפריות שניצבו בפני איומים דומים של פרדוכס הנצחון, נפלו לתהומות השכחה וסיימו את תפקידם ההיסטורי.
חזינו בפרדוכס הניצחון במלוא עוצמתו במלחמת אברהם נגד ארבעת המלכים, בניצחון יהושע על מלכי הדרום, בקרב גדעון נגד מדיין, בנצחון דוד על גליית. 800 שנה אחרי גם בנצחון המכבים על האימפריה ההליניסטית. חזינו בו גם במלחמת התקומה בתש"ח, מלחמת ששת הימים, ומלחמת יום הכיפורים. אך בעוד שההיסטוריה התנ"כית מעידה שלרוב, ישראל ידע לתרגם את פרדוכס הנצחון למציאות מדינית, הרי שההיסטוריה של מדינת ישראל השלישית מעידה אחרת.
גם במלחמת התקומה השניה בה ישראל הייתה פסע מחידלון חלילה, עינינו חוזות ממש בימים אלה בהתהוותו של פרדוכס ניצחון ניסי שעוצמתו חסרת תקדים: בניגוד מוחלט לעוצמת הסכנה הקיומית שריחפה מעלינו, ישראל, כמדינת לאום יהודית עצמאית, לראשונה בתולדות ההיסטוריה של העמים, מנהיגה את אומות העולם במלחמת בני אור באימפריית האופל על שִבעת צבאותיה הווסאליים, שנראו עד לא מזמן בלתי מנוצחים, ומביסה אותם בניצחון צבאי מוחלט שההיסטוריה המודרנית טרם ידעה. שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
אומות העולם, מתבוננות בהשתאות מהולה הערצה-קנאה בנס התקומה הגלוי, ביכולותיה הצבאיות המהפנטות של ישראל, ותוהות שמא בכל זאת יש ברכה אלוקית בעם הזה שכדאי להסתופף בצילה? הן- מבינות ששום דבר לא יהיה עוד כמו שהיה. ישראל שינתה סדרי עולם לבלי שוב. אך האם אמנם ישראל תדע לתרגם את פרדוכס הניצחון של מלחמת התקומה השניה, אולי הנצחון הצבאי הגדול בתולדותיה, למונחים מדיניים-היסטוריים משני מציאות כפי שהאומות מצפות?
במלחמת התקומה הראשונה, בן גוריון, תרגם את פרדוכס הנצחון להישג מדיני בהרחבה דרמטית של שטחי החלוקה המקוריים שהוסיפה לריבונותנו- כ-5,700 קמ"ר. כתר התקומה השניה יועד לכתחילה לפרדוכס ניצחון מלחמת ששת הימים. תוספת של חבל ארץ התנ"ך בסדר גודל דומה, לספר החוקים של מדינת ישראל, החיונית כדי לכונן את הבית השלישי בשלימותו, נבלמה מאז ועד היום בידי שמונה עשר ראשי ממשלה שפרדוכס הניצחון שיתק אותם בשיטתיות בשני תירוצים בולטים: חשש מלחץ האומות והעדר קונצנזוס פנימי. כך נותרנו עם חצי תקומה.
הכשלון לתרגם את פרדוכס הניצחון להישגים מדיניים-גיאו-פוליטיים, מעיד על פרדוכס נפשי לאומי חריג לפיו, ככל שאנו מנצחים יותר אנחנו חוששים יותר. מהססים יותר. החשש וההיסוס המיטו עלינו שורה ארוכה של אסונות לאומיים. האחרון התממש בשמיני עצרת.
בספרו הביוגרפי שיזכה בוודאי למהדורה מעודכנת בקרוב, מספר נתניהו שיום אחד בילדותו, כשטייל עם אמו ברחובות ירושלים, הם ראו חיילים מתאמנים במתחם צבאי. החיילים התאמנו בקפיצה מעל גדר תיל והותירו חותם עז בנפשו של נתניהו הילד שאמר לאמו בחשש: 'אמא, אני אף פעם לא אוכל לעשות את זה'. 'אל תדאג' השיבה לו אמו והמשיכה 'תגדל ותוכל לעשות את זה'.
בי"ז בסיוון, חודש לפני שנציין את יום הבקעת חומותיה של ירושלים בידי צבא האימפריה הרומית, הוכיח נתניהו המנהיג כי הוא אכן גדל לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי, והבקיע את החוליה האחרונה במצור האיראני שנמשך על פני מחצית שנות חייה של המדינה. במידה רבה, הנס הגדול שהעם היהודי מודה עליו בימי גאולה אלה, הוא נס גדולת הרוח של ראש הממשלה שההיסטוריה זורמת בעורקיו. בנימין נתניהו, קנה את מקומו, בזכות, בשורה אחת עם אבות האומה, יהושע, דוד ושלמה, הרצל ובן גוריון.
אדוני ראש הממשלה, לחץ האומות הפך להערצה בינלאומית חסרת תקדים. הגדלתָּ את מוטת הכנפיים של עוצמתה של ישראל למרחקים מדיניים-גיאופוליטיים חסרי תקדים. האחדות בעם חובקת תקוה גדולה, ואף שיעורי התמיכה בהנהגתך. העם שקם כלביא תחת מנהיגותך, מוקיר לך תודה ומאמין שגדולת הרוח שהתעוררה בך מתוך מצולות שמיני העצרת, ושעמדה לך בי"ז בסיוון, תעמוד לך אף במציאות החדשה לשחרר את ישראל מן השיתוק, ולתרגם את פרדוכס הניצחון הגדול בהיסטוריה היהודית להישג מדיני ההולם את שיעור קומתו של הניצחון ושל מנהיג הניצחון. החלת ריבונות על יהודה ושומרון תהיה משולה להקמת מדינת ישראל בפעם השניה. ועל כך הרי נאמר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא.