זאב ז'בוטינסקי, נכדו של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית: הכרזת הכ"ט בנובמבר על חלוקת הארץ בין יהודים לערבים מנוגד לחוק הבינלאומי המעניק ריבונות בארץ ישראל רק לעם היהודי.
זאב ז'בוטינסקי, נכדו של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, החוקר מזה שנים רבות את קורותיה של הציונות המדינית, קובע בראיון לערוץ 7 כי הכרזת הכ"ט בנובמבר אינה אלא פיקציה המנוגדת לחוק הבינלאומי.
ז'בוטינסקי הוכיח את דבריו בנתונים היסטוריים הכרחיים: "האו"ם נוסד על סמך אמנה שקבעה בסעיף שמונים של אמנת האו"ם שכל טריטוריה שחבר הלאומים קבע כמשטר מנדט, כל זמן שלא יוחלף למשטר נאמנות, כל הזכויות וכל מה שניתן לציבורים ולעמים בתוכה יישארו בתוקף מלא. אמנת האו"ם היא חלק מהחוק הבינלאומי שאושרר על ידי כל חברה באו"ם שמכניסה את האמנה לחוקיה. זה כולל גם את סוריה ואיראן, שגם הן חלק מהחבורה הזו שמעניקה את הזכויות הללו וכוללת אותן בתוך החוק שלהן. המשמעות היא שכל מי שקיבל את הזכויות הללו לא ניתן היה לשנות לו אותן אלא אם ישונה המשטר ממנדט לנאמנות".
ז'בוטינסקי ציין בדבריו כי "לאו"ם היה חלון הזדמנויות של כמעט שלוש שנים, עד הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, לשנות את המשטר לנאמנות, אבל האו"ם בחר שלא לעשות זאת. בשלב כלשהו טרומן חשב לעשות זאת, אבל הוא נמלך בדעתו. לכן הטענה היא שהאו"ם בחר בכך שלא לשנות את זכויות העם היהודי כפי שנקבעו בכתב המנדט הבריטי ואושרו על ידי כל החברות בחבר הלאומים בהצבעה ברביעי ביולי 1922. הזכויות הללו קבעו שארץ ישראל מיועדת לריבונות של הבית הלאומי היהודי, ריבונות שתמומש כאשר היהודים יהפכו לרוב בארץ ישראל".
משמעות הדברים היא שכל ניסיון בינלאומי לחלוקתה של ארץ ישראל מנוגד לחוק הבינלאומי. "גם ועדת אונסקופ שנשלחה לבדוק אם לכרסם בזכויות העם היהודי הייתה בניגוד לסעיף שמונים של האמנה שגוברת על כל החלטה, כי על בסיס האמנה הזו הוקם האו"ם. לכן גם משלוח הועדה וגם ההמלצות שלה וגם ההצבעה עמדו בניגוד לסעיף 80 של האו"ם, כי באותו זמן היה שלטון מנדט בתוקף שניתן מכוח חבר הלאומים ובריטניה לא הייתה בעלת הבית. בעל הבית הייתה הקהילייה הבינלאומית והאו"ם אמור היה לשמור על הזכויות על פי אמנת האו"ם. לכן כל סיפור כ"ט בנובמבר הוא עורבא פרח".
ז'בוטינסקי מוסיף על כך ומציין כי בעוד "אנחנו מגדירים את כ"ט בנובמבר כ'החלטת האו"ם', אבל זו לא הייתה החלטה אלא הצבעה בעצרת הכללית של האו"ם שסמכותה היא רק להציע ולא להחליט. הגוף היחיד בעל סמכות החלטה הוא מועצת הביטחון ולכן זו לא החלטת כ"ט בנובמבר אלא המלצת כ"ט בנובמבר, כלומר שדרגתה נמוכה בהרבה מהחלטה".
באשר לתוקפה של המלצה שכזו, אומר ז'בוטינסקי כי מתוקף היותה המלצה אמורים היו שני הצדדים לקבל אותה על מנת לתת לה תוקף, אך בעוד "נציגי הישוב היהודי, שכללו אז רק אנשי מפא"י, קיבלו זאת ברצון רב, הערבים דחו זאת מעל בימת האו"ם ואף הצהירו מעל בימת האו"ם שיפעילו כוחות צבא אם ההמלצה הזו תיממש. הם גם ניסו לעשות זאת אך נכשלו. לכן אין להמלצה הזו שום בסיס בחוק הבינלאומי, היא נוגדת את החלטת חבר הלאומים. לכן ההמלצה של כ"ט בנובמבר היא המלצה חסרת חשיבות שאין לה קשר לזכויות העם היהודי בארץ ישראל".
"כאשר בן גוריון הכריז על המדינה הוא הכניס אותה בנעלי הזכויות שניתנו על ידי חבר הלאומים, כי שיטת המנדט קבעה בפירוש שכאשר תהיה עצמאות לגוף שאמור להיות אדוני הארץ, כלומר העם היהודי על פי ההחלטה שהתקבלה ב-1922, באותו רגע הגוף הזה יירש את כל הזכויות שניתנו לו על פי כתבי המנדט", והדבר כולל ריבונות גם בעבר הירדן.
ז'בוטינסקי מספר על חלון הזדמנויות נוסף שהיה לבריטים לשנות את ממשל המנדט לממשל נאמנות. היה זה בתפר שבין הכרזת המדינה באותו יום שישי ועד למועד פקיעת המנדט בליל שבת. בן גוריון מצידו היה מעדיף להכריז על המדינה רגע לפני חצות על מנת שלא לאפשר העברת הממשל לנאמנות, אך האילוצים הקואליציוניים חייבו אותו לעשות זאת מוקדם על מנת לאפשר לכולם לשוב לבתיהם לפני כניסת השבת. בשעות שחלפו מההכרזה ועד פקיעת המנדט יכולים היו הבריטים ללכת למועצת הביטחון של האו"ם ולהחליט על ממשל נאמנות, אך הם בחרו שלא לעשות זאת, "לכן בשעה שתים עשרה בלילה באותו יום שישי, עם פקיעת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, כל הזכויות שניתנו לעם היהודי על ידי חבר הלאומים עברו להיות זכויות מדינת ישראל".