סיור ריבונות נוסף יצא לדרך בירושלים. אתגרי המשילות הישראלית בעיר צפים ועולים: דמוגרפיה, בניה בלתי חוקית, מעורבות גורמים עוינים וניסיונות השתלטות מדינית ערבית על העיר
תנועת הריבונות קיימה סיור ריבונות בירושלים לכבוד יום שחרור העיר והפעם בהובלת יו''ר תנועת 'אם אשכחך', חיים סילברשטיין, להיכרות עם אתגריה הייחודיים של בירת ישראל ועם הפתרונות האפשריים ודרכי יישומם.
הסיור חלף על מספר נקודות תצפית ואתרים אסטרטגיים המספרים את סיפורה של העיר מאז שוחרר חלקה המזרחי והצפוני במלחמת ששת הימים לפני 56 שנים. מבט מנקודות אלה חשף לעומקו את גודל הנס שהתחולל עם איחודה של העיר ושחרור ליבה של הארץ, יהודה שומרון ובקעת הירדן.
סילברשטיין הציג בדבריו בפני משתתפי הסיור את המאזן הדמוגרפי המורכב של ירושלים, ובתוך כך את המשמעות הדרמטית הצפויה להתחולל לנוכח העלייה המתמדת במספר האוכלוסייה הערבית בירושלים. עלייה זו הופכת את החשש מרוב ערבי במועצת העיר ואף לראש עירייה ערבי לבירת ישראל לאפשרות ריאלית ומדאיגה.
מהנתונים עולה כי היחס הדמוגרפי בין יהודים לערבים עומד כיום על כ-60 אחוזי יהודים לעומת 40 אחוזי ערבים, בעוד בעבר היה היחס 70 אחוז לעומת 30 אחוזי ערבים. הסיבה המרכזית שמובילה לשינוי המדאיג היא הגירה שלילית של כ-7000 נפש מקרב האוכלוסייה היהודית שעוזבים את העיר מדי שנה בשל חוסר בהיצע דירות למגורים בעיר וחוסר באפשרויות תעסוקה. מענה למצוקת הדיור יוכל לבוא בבנייה של כ-6000 יחידות דיור נוספות מדי שנה.
עוד נחשפו המשתתפים לתופעה המדאיגה של אזלת ידן של הרשויות הישראליות אל מול הבנייה הערבית הבלתי חוקית הנאמדת בעשרות אלפי יחידות דיור ומעצימה את היעדר המשילות בעיר, על היבטיה השונים.
מנקודות התצפית השונות ניתן היה לראות בנקל את הרצף הטריטוריאלי שמייצרים הערבים מרמאללה לעבר בית לחם דרך מזרחה של ירושלים. רצף המהווה חלק מתכנית סדורה ומתוזמרת היטב בידי גורמי הרש"פ, ולפי שעה אינה זוכה למענה משמעותי כלשהו מצידה של ממשלת ישראל. את המגמה הזו מגדיר סילברשטיין כסוס טרויאני דמוגרפי ובנייתי ערבי בליבה של ירושלים.
כמענה לחשש הדמוגרפי הגובר והולך הציג סילברשטיין את תכנית 'ירושלים רבתי' המרחיבה את גבולה המוניציפלי של ירושלים מכל עבריה ומאפשרת הקמת שכונות יהודיות נוספות, פארקי תעשייה ותיירות נוספים לבירה והוספה של מאות אלפי תושבים יהודים לירושלים. סילברשטיין הציג גם את תפיסתו לגבי הכפר עאקב ומחנה הפליטים שועפאט שכיום נכללים בתחומה המוניציפאלי של ירושלים, על אף שגדר הביטחון מותירה את הכפר עאקב מחוץ לירושלים עצמה.
בכל אחת מהשכונות הללו חיים כיום למעלה משבעים אלף ערבים המתגוררים בבנייה בלתי חוקית ללא אכיפת חוק מולה. זאת בעוד בעבר חיו בכל אחת מהן אלפים בודדים של תושבים. לטעמו של סילברשטיין נכון לבחון את האפשרות לפיה תוקם עבורם רשות מוניציפאלית ערבית עצמאית תחת ריבונות ישראל, מהלך שיסייע גם הוא לשימור הרוב היהודי בירושלים.
מנגד פגשו המשתתפים גם את סגן ראש עיריית ירושלים, אריה קינג, שהציג תפיסה אחרת באשר לעאקב ולשועפאט. לתפיסתו הוצאת אזורים אלה מגבולה של ירושלים תהווה תקדים מסוכן לקראת הבאות. זאת מעבר לאפשרות לפיה במידה ותוקם בעתיד ממשלת שמאל היא עשויה לראות את צעד ההפרדה כבסיס להעברתן של שתי השכונות ותושביהן לשליטת הרשות הפלשתינית, ולחלוקתה בפועל של ירושלים, מהלך לו מביע גם סילברשטיין התנגדות נחרצת.
קינג התריע מהאפשרות בה עצם קיומה של היתכנות להעברת השטח לידי הרש"פ תגרום לערביי עאקב ושועפאט לחפש ולמצוא הזדמנויות לעבור לשכונותיה המערביות של ירושלים, כפי שכבר אירע בעבר בממדים קטנים יותר. גם קינג וגם סילברשטיין הסכימו שהדבר הכי דחוף היום הוא הרחבת גבולותיה של ירושלים.
דגש מיוחד שם סילברשטיין על חשיבותה של הקמת השכונה היהודית המתוכננת בעטרות, הן בהיבט הדמוגרפי עם תוספת של 9000 יחידות דיור, הן בהיבט השליטה והרחבת גבולה של ירושלים מצפון והן בהיבט ההיסטורי עם שובה של נוכחות יהודית למקום שנרכש על יהודים והתגוררו בו יהודים.
כזכור, השכונה החדשה אושרה בועדה המקומית של עיריית ירושלים, עברה לוועדה המחוזית ושם "נתקעה" בשל תסקיר איכות סביבה שטרם הושלם. הנוהג לפיו תסקיר זה מקודם במקביל לאישורה של השכונה לא בוצע, להערכת גורמים בעיריית ירושלים בשל סיבות פוליטיות בתקופה בה תמר זנדברג, יו"ר מרצ, כיהנה כשרה להגנת הסביבה. כעת, אומר סילברשטיין, הציפייה היא שהשרה עידית סילמן תאשר את התסקיר ותקדם את מהלך בניית השכונה.
סילברשטיין סיפר גם על הכוונה להפוך את בניין הטרמינל של שדה התעופה בעטרות למוזיאון לתעופה אזרחית ולמורשת השכונה ועברה.
במהלך הסיור הגיעו המשתתפים לישיבת בית אורות, שם פגשו את ראש הישיבה, הרב חן חלמיש, שסיפר על עברו של המקום, על הקמת השכונה והישיבה ועל חשיבות המאבק המתמשך לגאולתה ובניינה של ירושלים באופן מעשי.
סוגיה חשובה נוספת אותה רואה סילברשטיין כקריטית היא סוגיית המעורבות הבינלאומית במתרחש בירושלים. גורמים עויינים כדוגמת האחים המוסלמים, חמאס, פתח' ואחרים לצד גורמים ממשלתיים ירדניים, טורקים ואחרים עושים כל אחד ככל יכולתו על מנת להנכיח את עצמו בבירת ישראל וזאת דרך מאות עמותות החותרות תחת ריבונות ישראל בירושלים ומבקשות להעניק לערביי העיר שירותים חלופיים בתחומי תרבות, חינוך, רווחה, תיירות ועוד. זאת כאשר בין מפעילי העמותות הללו נמצאים לא פעם מחבלים שדם יהודים על ידיהם.
בתנועת הריבונות מסכמים גם את הסיור האחרון ברגשות מעורבים. "האתגרים הכרוכים בריבונות ישראל על בירתו הנצחית הולכים ומתרבים, אך סיורים מעין אלה מעצימים את התודעה היהודית בדבר הצורך לחזק את המשילות והריבונות בירושלים. תנועתנו תמשיך לקדם בכל דרך אפשרית, הן בהסברה ברחוב הישראלי והן בפעילות מול מקבלי ההחלטות, את חזון ירושלים רבתי, על מנת להוביל לשינוי המיוחל בבירת ישראל".