מול בהלת "השד הדמוגרפי" מציג הדמוגרף יעקב פייטלסון נתוני מחקר סטטיסטיים המפריכים את מסע ההפחדה ומציגים תחזית אופטימית.
ה"שד הדמוגרפי" מהווה כלי משמעותי ביותר בהסברה התומכת בחלוקת הארץ והקמת מדינה ערבית נוספת בליבה. לעומת המנופפים בחרב הדמוגרפית ובתחזיות קודרות לקראת העתיד ניצבת קבוצת דמוגרפים ישראלית-אמריקאית המציגה נתונים שונים בתכלית.
אנו מביאים בזה את עיקרי מאמרו החשוב של הדמוגרף יעקב פייטלסון המוכיח מנתונים מחקריים וסטטיסטיים עתיד אופטימי לחלוטין באשר למאזן הדמוגרפי בארץ ישראל המערבית. בסופה של כתבה זו מצורף קישור למאמר המלא, המציג את הנתונים בשילוב תרשימים, טבלאות ונתונים סטטיסטיים רבים.
המאמר הופק ופורסם על ידי המכון לאסטרטגיה ציונית:
מעת לעת נשמעת הטענה בקרב חוקרים וקובעי מדיניות כי קצב הגידול של האוכלוסייה הערבית בין הירדן לים כפול מזה של האוכלוסייה היהודית, דבר שיביא למחיקת הרוב היהודי בעתיד הלא רחוק. חשש זה, המוכר בשמו: "השד הדמוגרפי", עומד במרכז מחלוקת בקרב דמוגרפים שונים ומעורר ויכוח עז בשיח הציבורי והאקדמי בישראל.
המטרה של מסמך זה היא להרכיב תמונה מדויקת של המציאות הדמוגרפית בישראל ולעמוד על ממדיו האמתיים של האיום הדמוגרפי.
ישנם שני מנגנונים אשר קובעים את גודל האוכלוסייה: תוחלת חיים בגילאים שונים ושיעור הפריון. בחנו את התפתחות הפריון הכולל בקרב קבוצות האוכלוסייה המתגוררות בארץ ישראל לפי לאום, דת ואזורי ההתיישבות השונים לאורך תקופות מגוונות. כמו כן, השווינו את ההתפתחות הזאת עם ההתפתחות המתרחשת בפריון הכולל בעולם ובקרב אוכלוסיות של מדינות שונות במזרח התיכון. מתוך בחינת הנתונים למדנו על מגמות הגידול באוכלוסייה היהודית והערבית ב-60 השנים האחרונות וכן על הצפי לעתיד. להלן עיקרי הממצאים:
• בתחילת שנות ה-2000 חלה תפנית ברמת הפריון של האוכלוסייה היהודית. הפריון הכולל אצל היהודים ירד במשך 45 שנה, החל מראשית שנות ה-60 של המאה ה- 20 ועד תחילת המאה ה-21. עד שנת 1995 הפריון הכולל אצל היהודים בישראל היה הנמוך ביותר מכלל המדינות במזרח התיכון ונמוך בהרבה גם מהפריון הכולל אצל הערבים החיים בארץ ישראל. אך החל משנת 2001, הפריון הכולל אצל היהודים החל לעלות במהירות עד אשר בשנת 2016 הוא עמד על 3.16 ילדים לאישה והפך להיות גבוה יותר מהפריון הכולל שהיה אצל תושבי 10 מתוך 15 מדינות במזרח התיכון, מהפריון הכולל אצל הערבים אזרחי מדינת ישראל, וערביי יש"ע (יהודה, שומרון ועזה). רק ב-4 מדינות במזרח התיכון – עיראק (4.06), תימן (3.77), מצרים (3.30), ירדן (3.18) וברצועת עזה (3.91 או 4.30, תלוי בהערכת לשכת הסטטיסטיקה של ארה"ב) הפריון הכולל אצל הערבים היה גבוה מזה שהיה אצל היהודים במדינת ישראל.
• הנתונים הדמוגרפיים בעשור האחרון של האוכלוסייה המתגוררת בארץ ישראל מצביעים על המשך עלייה בפריון הכולל אצל היהודים ועל הירידה המתמדת אצל הערבים בכל המחוזות המנהליים בארץ ישראל. לעומת מגמת העלייה החדה בפריון של היהודים בישראל, במשך 56 השנים האחרונות, ירד הפריון הכולל אצל ערביי ישראל ב-61.1%, מ-7.99 יל"א בשנת 1960 ל-3.11 בשנת 2016. אצל הצברים, אשר מהווים 76.3% מכלל היהודים בישראל, הפריון הכולל אף גבוה יותר – 3.25 יל"א. בדיקת הנתונים הדמוגרפיים של האוכלוסייה בישראל לפי מוצא ודת מראה כי ההפרש בין הפריון הכולל של המוסלמים הישראלים לזה של הצברים הצטמצם ל-0.04 יל"א בלבד נכון לשנת 2016.
• המהפך בפריון הכולל אצל היהודים והערבים התרחש בעקבות שינויים במגמות הילודה אצל שתי קבוצות האוכלוסייה הללו. רק ב-16 השנים האחרונות גדל מספר הלידות אצל היהודים ב-47.2% לעומת 7.5% בלבד אצל הערבים. אם בשנת 2001 על כל תינוק ערבי נולדו 2.18 תינוקות יהודים, אזי בשנת 2017 על כל תינוק ערבי נולדו 3.1 תינוקות יהודים, פער של 42.2%.
• הערכות של לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית (לס"א) אף מצביעות על מגמת ירידה מתמדת בפריון הכולל של ערביי הרשות הפלסטינית. הערכה של הלס"א עד מחצית שנת 2017 הצביעה על פריון כולל של 2.71 יל"א אצל ערביי יו"ש ו-3.91 אצל ערביי עזה נכון לשנת 2016. בהערכה מעודכנת של הלס"א מהמחצית השנייה של שנת 2017, נתוני הפריון הכולל לשנת 2016 שונו ל-3.33 יל"א עבור יו"ש ו-4.30 עבור רצועת עזה. אך גם לפי הערכה זו, הפריון הכולל אצל ערביי יו"ש ירד ב-58.1% תוך 40 שנה משיא של 7.95 יל"א בשנת 1976. כמו כן, הפריון הכולל אצל ערביי עזה ירד ב-47.1% תוך 25 שנים בלבד, מ-8.13 יל"א בשנת 1991. דבר זה מצביע על כך שהירידה בפריון ערביי יש"ע הייתה מהירה יותר מאשר בקרב ערביי ישראל.
• לפי ההערכות החדשות של הלס"א, הפריון הכולל של ערביי יו"ש אמור לרדת ל-3.14 יל"א בשנת 2019 ול-2.14 בשנת 2050. לפי אותו המקור, הפריון הכולל ברצועת עזה אמור להגיע לרמה של 3.14 יל"א בשנת 2025 ול-2.12 בשנת 2050.
לסיכום, נתוני הפריון המוצגים לעיל לא רק שאינם תומכים בחשש מ"השד הדמוגרפי" אלא מעידים על התרחשותו של מהפך דמוגרפי לטובת האוכלוסייה היהודית כתוצאה מגידול ברמת הפריון הכולל. גידול זה צפוי להימשך גם בעתיד, אם כי בקצב מואט יותר.
התפתחות הפריון הכולל של אוכלוסיית ארץ ישראל
• הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל
במשך 56 השנים האחרונות, ירד הפריון הכולל אצל ערביי ישראל ב-61.1%, מ-7.99 יל"א בשנת 1960 ל-3.11 בשנת 2016. במחצית הראשונה של התקופה האמורה, בשנים 1960-1988, ירד הפריון הכולל אצל ערביי ישראל ב-46.1%, ובמחצית השנייה, 1988-2016, הוא ירד ב-27.8% נוספים.
הפריון הכולל אצל ערביי יו"ש ירד בשנים 1960-1988 ב-18.2% ובשנים 1988-2015 הוא ירד בשיעור גבוה בהרבה (54.9%). הפריון הכולל אצל ערביי עזה עלה תחילה ב-6.7% בלבד בשנים 1960-1988, אך בשנים 1988-2015 הוא ירד ב-45.5%.
• הפריון הכולל אצל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל
על רקע ההתפתחות הירידה המתמדת בפריון הכולל אצל ערביי יש"ע בולט השינוי שהתרחש במגמת התפתחות הפריון הכולל בקרב יהודי ישראל. אמנם, בפרספקטיבה של 56 שנים רצופות אפשר לראות שהפריון הכולל אצל היהודים ירד גם כן. אך הירידה הזאת הסתכמה בסך הכל ב- 9.7% בלבד, מ-3.50 יל"א בשנת 1960 ל-3.16 בשנת 2016.
לפי נתוני הלמ"ס, במשך 25 השנים הראשונות, 1949-1974, הפריון הכולל אצל היהודים בישראל עמד על ממוצע של 3.49 יל"א. לעומת זאת, במשך 25 השנים הבאות, 1975-2000, הוא עמד על ממוצע של 2.76 יל"א, דהיינו, ירד ב-20.9%. בשנת 2001 שיעור הפריון הכולל אצל היהודים היה הנמוך ביותר בכל הזמנים (2.53).
יש לקחת בחשבון כי נתוני הפריון הכולל הללו טמנו בתוכם את השפעת התווספות המוני העולים החדשים מבריה"מ לשעבר אשר עלו ארצה בשנות ה-90 של המאה ה-20 ואשר הפריון הכולל שלהם היה נמוך ביותר. לאחר תקופת ההשתלבות של העולים החדשים בחברה הישראלית, החל הפריון הכולל אצלם לגדול, מה שהביא לעלייה משמעותית בפריון הכולל של כלל היהודים בישראל.
כך, אם בשנת 1991, הפריון הכולל אצל העולים הללו עמד על 1.31 לעומת 2.70 יל"א אצל הצברים, אזי בשנת 1998 הוא הגיע ל-1.71 לעומת 2.78 אצל הצברים. לפיכך, תוך 7 שנים גדל הפריון הכולל אצל עולים מבריה"מ לשעבר ב-30.5% כאשר במקביל אצל הצברים הוא גדל בכ-3% בלבד. לפי הערכות של הלמ"ס משנת 1999, העלייה ההדרגתית בפריון הכולל אצל יוצאי בריה"מ לשעבר שעלו ארצה בשנות ה-90 של המאה ה-20, תגיע ל-2.11 יל"א בשנים 2016-2020.
מגמת העלייה בפריון הכולל של יוצאי בריה"מ לשעבר, בשילוב עם העלייה בפריון הכולל של הצברים, אשר מהווים 76.3% מכלל היהודים החיים בישראל, מביאה לגידול בפריון הכולל של כלל היהודים בישראל. החל משנת 2002 חזר ועלה הפריון הכולל אצל היהודים ב-24.9%, ובשנת 2016 הגיע ל-3.16 יל"א. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, הפריון הכולל של היהודים עמד על 3.16 יל"א והיה גבוה מזה של הערבים אשר עמד בשנה זו על 3.11.
בכך התממשה התחזית שלי מלפני 30 שנה כאשר הערכתי כי השוויון בפריון של היהודים והערבים עשוי לקרות "לקראת העשור הראשון של המאה ה-21". במאמר אותו פרסמתי בשפה הרוסית בשנת 2010, אשר עודכן ופורסם בתרגום לעברית באפריל 2015, כתבתי כי "מגמה זו עשויה להביא לשוויון בשיעור הפריון הכולל של היהודים והמוסלמים בישראל בשנת 2017".
הגידול בפריון הכולל של כלל האוכלוסייה היהודית התרחש למרות הירידה בפריון הכולל אצל הנשים החרדיות בישראל אשר ירד ב-14.3%, מ-7.62 יל"א בשנים 2003-2005 ל-6.53 בשנים 2007-2009. גם אצל הנשים הדתיות הוא ירד מ-4.33 ל-4.26 יל"א, בהתאמה. המשך המגמה של ירידת הפריון הכולל ב-8 שנים האחרונות הביא לדאגה גדולה בהנהגת החברה החרדית כפי שזה מצא את ביטויו בדבריו של הרב שלמה משה עמאר, רבה של ירושלים.
יחד עם זאת, ראוי לציין שגם לאחר הירידה בפריון הכולל אצל החרדים הוא היה גבוה ב-16.2% בשנת 2009 לעומת 5.62 יל"א בשנת 1979. לשם השוואה, הפריון הכולל של החרדים בארה"ב עומד כעת על 5.80 ואצל כלל יהודים אורתודוקסיים על 4.10.
המהפך בפריון הכולל אצל היהודים והערבים התרחש בעקבות שינויים במגמות הילודה אצל שתי קבוצות האוכלוסייה הללו. כפי שניתן לראות בעזרת תרשים מס' 7, במהלך 16 השנים האחרונות גדל מספר הלידות (חי) אצל היהודים ב-47.2% לעומת 7.5% בלבד אצל הערבים. אם בשנת 2001 על כל תינוק ערבי נולדו 2.18 תינוקות יהודים, אזי בשנת 2017 על כל תינוק ערבי נולדו 3.10 תינוקות יהודים, 42.2% יותר.
ב-2002-2016, חזר וירד הפריון הכולל אצל המוסלמים הישראלים ב-30.1%, כאשר במקביל גדל הפריון הכולל אצל הצברים ב-19.9%. בשנת 2016 הגיע הפריון הכולל של הצברים ל-3.25 יל"א והתקרב לפריון הכולל של המוסלמים הישראלים (3.29). ההפרש בין הפריון הכולל של המוסלמים לזה של הצברים הצטמצם בשנת 2016 ל-0.04 יל"א בלבד. המשך המגמה המתרחשת בעשור האחרון בקרב הצברים והמוסלמים בישראל עשוי להביא לשוויון בפריון הכולל של שתי קבוצות האוכלוסייה הללו לקראת שנת 2020.
• הפריון הכולל במחוז הדרום
...
הפריון הכולל אצל הבדווים ירד תוך 15 שנה, 1998-2013, ב-46.5%. אצל הדרוזים ירד הפריון בתקופה בת 15 שנה, 1976-1991, ב-48.9%. שנה לאחר מכן, עלה הפריון הכולל במקצת גם אצל הדרוזים (ב-3.8%) וגם אצל הבדווים (ב-1.3%).
במידה ומגמת הפריון הכולל אצל הבדווים תמשיך לעקוב אחר המגמה הקיימת אצל הדרוזים הפריון הכולל אצל הבדווים עשוי לרדת לרמה של 2.20 יל"א לקראת המחצית הראשונה של שנות ה-30 של המאה ה-21.
סביר להניח כי שני גורמים עיקריים תרמו לירידה מהירה כל כך בפריון הכולל אצל הבדווים:
- עלייה משמעותית ביותר ברמת האוריינות בקרבם, במיוחד בקרב הנשים.
- מעבר להתיישבות קבע של רוב הבדווים במחוז הדרום.
ראוי לציין גם שהחל משנת 2003 צומצמו באופן ניכר קצבאות הילדים וסביר להניח כי הדבר השפיע על קבוצות האוכלוסייה בהן מספר הילדים קבע גם את רמת ההכנסה המשפחתית. על כך הצביע בזמנו המחקר של בנק ישראל אשר פורסם ב-15 לדצמבר 2009. לפי ממצאי בנק ישראל:
"הירידה בפריון הכולל של הבדוויות בדרום הייתה בעוצמה חזקה. לפני קיצוץ הקצבאות הפריון הכולל שלהן עמד על סדר גודל של 7 ילדים לאחר שהוא ירד במשך תקופה ממושכת. לאחר מכן, הייתה ירידה חדה ובשנים 2007-2006 הפריון הגיע ל-5.50 ילדים, הרבה מתחת לקו המגמה. גם אצל הבדוויות בצפון הארץ נרשמה ירידה בפריון הילודה, אך היא הייתה בהמשך למגמה שהסתמנה כבר בשנים 2003-2002".
התופעה הזו היא הגיונית כי תהליכי המודרניזציה והאורבניזציה המואצים שעברו על הבדווים בנגב בחמשת העשורים האחרונים נותנים את פירותיהם בשנים האחרונות, בדיוק כפי שחזו החוקרים אבינועם מאיר ויוסף בן-דוד לפני 24 שנים.
הדור החדש של הבדווים הוא משכיל הרבה יותר ואת זה ניתן לראות גם בגידול מהפכני במספר הנשים הבדוויות הלומדות במסגרת לימודים אוניברסיטאיים. אפשר לעקוב אחרי המהפכה הזאת בעזרת פרסומים סטטיסטיים על מספר הסטודנטים הבדווים באוניברסיטת בן גוריון והמכללות האקדמיות הפועלות במחוז הדרום. בשנת 1996 למדו באוניברסיטת בן-גוריון חמש נשים בדוויות ו-68 גברים בדווים, כאשר במדעי הרפואה לא למד אף סטודנט בדווי. אך כבר בשנת 2001 דווח על ידי מנהל המרכז לחקר החברה הבדווית והתפתחותה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ד"ר איסמעיל אבו סעד, כי "באוניברסיטה לומדות למעלה מ-120 סטודנטיות בדוויות, 22 מהן שוקדות על לימודי תואר שני בתחומי החינוך, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ומדעי הבריאות. בסך הכל, לומדים בשנת תשס"א למעלה מ-350 סטודנטים בדווים, לעומת 250 סטודנטים (מתוכם 95 בנות) שלמדו אשתקד. בין הסטודנטים הבדווים הלומדים השנה, חמישה שוקדים על עבודת הדוקטורט שלהם (בתחומי הכימיה, מדעי החיים, היסטוריה, מדעי הבריאות ומתמטיקה) ו-41 סטודנטים (מלבד 22 סטודנטיות) לומדים לתואר שני. הגידול המואץ במספר הסטודנטים ובעיקר הסטודנטיות הבדוויות, נובע ממדיניותה של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שבאמצעות מלגות ומגוון של פרויקטים, מעודדת צעירים בדווים להיכנס למסגרת של לימודים אקדמיים
נניח שהגידול השנתי של האוכלוסייה במחוז הדרום יישאר כפי שהוא היה בשנת 2016, דהיינו, 1.77% אצל היהודים ו-3.87% אצל המוסלמים. אזי, בשנת 2030 האוכלוסייה המוסלמית עשויה להגיע לכדי 445,000 נפש והאוכלוסייה היהודית המורחבת לכדי 1,300,000 נפש. מכאן יוצא, כי אפילו ללא התחשבות בתוצאות של התכנית הממלכתית המבוצעת בשנים האחרונות במטרה לחזק את מחוז הדרום ולהרחיב את הישובים היהודיים הקיימים בו, שיעור היהודים יעמוד על 76% לפחות מכלל האוכלוסייה הצפויה במחוז בשנת 2030.
המשך הירידה בפריון הכולל של המוסלמים במחוז הדרום יביא גם להמשך הירידה בשיעור הגידול השנתי של אוכלוסייה זו. בדומה לכך, גידול בפריון הכולל אצל היהודים, בשילוב עם מעבר האוכלוסייה היהודית ממרכז הארץ, יביא לעליה משמעותית בגידול השנתי של היהודים וכתוצאה מכך, הרוב היהודי במחוז לא רק יישמר אלא אף יגדל.
התפתחות הפריון הכולל ביהודה ושומרון
הפריון הכולל הגבוה ביותר בקרב היהודים בכלל המחוזות בכל התקופה הנבחנת, 2001-2016, היה קיים ביישובי יו"ש.
המשך המגמה של ירידה בפריון הכולל בקרב ערביי יו"ש, אפילו לפי נתוני הערכה של הלס"א משנת 2017, עשוי להביא אותו לרמה של 2.58 יל"א בשנת 2030. הפריון הכולל הממוצע בקרב תושבי היישובים היהודיים ביו"ש, במשך 15 השנים האחרונות, עמד על 4.90 יל"א. אם הרמה הממוצעת הזאת תישמר גם ב-15 השנים הבאות, אזי בשנת 2030 הפריון הכולל בקרב תושבי היישובים היהודיים יהיה גבוה בכ-90% מזה שיהיה אצל ערביי יו"ש.
... האוכלוסייה היהודית תמשיך לגדול גם בכל התקופה הזאת, אך הרבה יותר לאט. כמובן, העלייה היהודית מחוץ לארץ, גם אם ממדיה לא יהיו כפי שהיו בעשור השני של המאה ה-21, תוסיף לגידול האוכלוסייה היהודית מעבר לריבוי הטבעי שלה.
באופן דומה, המשך מגמת הירידה בפריון הכולל אצל המוסלמים בישראל, כפי שזו התרחשה במשך 20 השנים האחרונות, 1996-2016, יוביל לכך שלקראת שנת 2056 הוא עשוי להגיע ל-1.65 יל"א.
לפי הערכות של הלס"א, עד ספטמבר 2016 מאזן ההגירה מיש"ע היה אפס. אך ההערכה הזאת השתנתה בפרסומים האחרונים של הלס"א והיא מצביעה על מאזן הגירה שלילי שהסתכם ב-448,558 נפש בשנים 1997-2017, מתוכם 257,671 נפש מיו"ש ו-190,887 נפש מרצועת עזה. בשנים 2008-2017 הסתכם מאזן ההגירה השלילי מיו"ש ב-122,691 נפש ומרצועת עזה ב-90,888 נפש, בסך הכל – 213,579 נפש.
נציין כי בישיבת ועדת המשנה ליו"ש של הוועדה לענייני חוץ וביטחון של כנסת ישראל אשר התקיימה ב-7 ביוני 2016, דיווחו נציגי המנהל האזרחי שנתוני האוכלוסייה הערבית ביש"ע כוללים גם את המהגרים מהאזורים הללו וגם ילדיהם שנולדו בחוץ לארץ.
במידה ונסכם את נתוני הלמ"ס לשנים 1967-1996 עם נתוני המנהל האזרחי לשנים 1997-2007 והערכות של הלס"א לשנים 2008-2017, נקבל שמאזן ההגירה השלילי משטחי הרשות הפלסטינית מסתכם ב-817,673 נפש, מתוכם 516,238 נפש מיו"ש ו-301,435 נפש מרצועת עזה.
סביר להניח כי בהתחשב בהמשך מגמת ההגירה הזאת יחד עם המשך הירידה בפריון הכולל, האוכלוסייה הערבית באזורים הללו תלך ותקטן ויחד עם זה יקטן שיעורה בכלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית.
המלצת מערכת 'ריבונות': לחצו על קישור זה והכירו את מאמרו המלא של יעקב פייטלסון