נראה שאופנת מערכת הבחירות הנוכחית היא טשטוש עמדות ואידיאולוגיות, ירידה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, אל עצם החיים והקיום, ולהפוך אותו לדגל היחיד שאתו הולכים לקלפיות.
רפרוף מהיר במצע מפלגתו של גדעון סער מלמד על עקרונות בסיסיים שכמעט כל מפלגה וכל אזרח יכולים להזדהות איתם. גם נאומו של רון חולדאי משקף נימה דומה, ולמעשה שניהם הולכים אחרי העיקרון שאותו נושא נפתלי בנט מזה תקופה לא מבוטלת, 'לא קורונה לא מעניין', עיקרון שמאחוריו גניזת ערכים ותפיסות עולם בשם איזו אחדות מעושה.
יתכן ומדובר בהוכחה נוספת לרדידותה של הפוליטיקה הישראלית, יתכן שזה אופייה של מלאכת קישוש המנדטים ויתכן שמדובר בעדות לכמיהת העם למשהו אחר ולא מוסבר. בכל מקרה, האחדות שעליה מדברים הפוליטיקאים היום, זו שלמענה מעלים לעולה וזובחים אידיאולוגיות וערכים, רחוקה מלהיות אחדות אמתית, ולמעשה היא גם מותירה אותנו כמעט ללא סיבה לצאת מהבתים ולהגיע לקלפיות.
אחדות אמתית אינה טשטוש עמדות, אינה מחיקת זהות רעיונית ואינה התבטלות של צד אחד כלפי השני. אחדות אינה גיבוש אידיאולוגיית מינימום שכל מהותה היא 'הבה נסתפק בלהמשיך ולחיות'. אחדות היא היכולת להציג עמדות ברורות, נחושות ונחרצות, ועם זאת לכבד ולהעריך את העמדות הברורות הנחושות והנחרצות של הצד שמנגד. לדעת לחיות יחד על אף הפערים וההבדלים, ועם ישראל מסוגל לכך.
כאשר מנהיגים מאפסנים את עמדותיהם ומציגים חזות אחידה אין סיבה אמתית לצאת אל הרחובות למענם ולמען מפלגותיהם. כמעט ואין טעם להגיע לקלפיות.
אם את ארץ ישראל אנחנו מסתירים ומחביאים בבויידעם הפוליטי המשמעות היא שיחד איתה מוסתרת גם מטרת הציונות כולה, מטרת חיינו כאן בארץ הזו. אם את ערכי מסורת ישראל אנחנו מעלימים מפחד שמא ניאלץ להתווכח ולחדד עמדות, הרי שאת זהותנו היהודית אנחנו מעלימים. במציאות שכזו, ללא ארץ וללא זהות יהודית, מה האמירה של אותם מדינאים פוליטיקאים? שאנו עם ככל העמים? שהקשר שלנו לארץ ישראל אינו חי ונושם, אלא כזה שיש להסתירו?
נכון, ערך החיים הוא גבוה ונשגב ובעידן של מגיפה עלינו לרכז מאמץ עליון למענו. נכון, הפרנסה והכלכלה חשובות ביותר ולמענן יש לגלות את ערכי הערבות ההדדית והאכפתיות שנטועים בנו. אבל, זהו זה? מה מטרתם של החיים בארץ הזו אם לא המשך המסע הארוך בו החלו הורינו וסבינו להגשמת החזון הציוני ובהמשכו להפוך חברת מופת ואור לגויים?
קריאתנו למנהיגי המחנה הלאומי היא שאו בגאון באמונה ובביטחון את דגלי המחנה, דגלי הציונות, ההתיישבות, הריבונות, העלייה, הזהות היהודית והביטחון. את ערכי המאבק על החיים והכלכלה הוסיפו לצידם ולא במקומם. אל תגנזו את החזון. בזכותו ולמענו צעדנו איתכם ומאחוריכם לאורך שנים רבות. בעקבות החזון גדל והתעצם המחנה וערכיו הונחלו על מעגלים מתרחבים והולכים בציבור הישראלי. בזכותו הגיעו גם ניצחונות פוליטיים מזהירים.
תנו לנו סיבה לצאת לקלפיות. אל תמחקו את החזון!