קרית גת הינה סמל לחזונו של בן גוריון ליישוב הנגב הצפוני מתוך ריבונות ישראלית, ודווקא בה הוקמה מפקדה בינלאומית העלולה לפגוע בריבונותנו.
בקרית גת, עיר שנולדה מתוך חזונו של דוד בן-גוריון ליישוב הנגב הצפוני, קם לאחרונה מרכז שליטה בינלאומי, חלק ממה שמכונה “ההסכמים האזוריים” שנועדו להביא ל“מזרח תיכון יציב”, ואולם מאחורי המילים המפתות מסתתרת אמת מטרידה: בלב מדינת ישראל נמסרת חתיכת ריבונות ישראלית לידיים זרות.
בן-גוריון ודאי מתהפך בקברו. האיש שהאמין בכל ליבו בכוחו של העם היהודי לשוב ולבנות את אדמתו, שראה בקריית גת סמל למימוש הרעיון הציוני של הפרחת הנגב, לא העלה על דעתו כי יום יבוא ודווקא במקום שבו חלם על עוצמה לאומית תוקם תחנת שליטה בינלאומית. גם לובה אליאב, שהופקד ראשון על הקמת העיר מתוך אמונה בחזון ההתיישבותי-ציוני, לא פילל שכוח בינלאומי יתמקם בלב עיר יהודית ריבונית.
87 מחיילי חטיבת אלכסנדרוני מסרו את נפשם במלחמת העצמאות באזור זה. הם נפלו למען עצמאותה של מדינת ישראל, לא למען כוחות זרים או מנהלות אזוריות. דמם צועק מן האדמה: לא לפיקוח בינלאומי, לא לאובדן עצמאותה של מדינת היהודים.
ריבונות פירושה שליטה מלאה של ישראל על גורלה, על ביטחונה, על משאביה ועל אדמתה. אין “ריבונות משותפת” ואין “פיקוח בינלאומי יציב”. כל הסדר כזה הוא פגיעה בעצם יסוד קיומנו – היותנו עם חופשי בארצו.
תנועת הריבונות קוראת לממשלה, לכנסת ולציבור כולו להתעורר. “המזרח התיכון היציב” שעליו מדברים ייבנה רק מתוך עמידה לא מתפשרת על ריבונות ישראלית מלאה. לא בהעברת סמכויות לגורמים זרים, לא בהקמת מרכזים בינלאומיים בלב הערים שלנו, ולא בהחלשת אחיזתנו בארץ.
בקריית גת עלינו להתעורר. עלינו לזכור מדוע הוקמה העיר הזאת, מה ראו בה מייסדיה, ומה הקריבו חיילינו למענה. עלינו לאמר בקול צלול וברור: במדינת ישראל – הריבונות שייכת לעם ישראל, בלבד.
לאמירה זו חייבת להיות השלכה מעשית. עלינו להשיב את השליטה היהודית בעזה, להחיל עליה, ועל יהודה שומרון והבשן את ריבונותנו, לשוב למסלול חיים לאומי ציוני של עבודה עברית, הפרחת השממה, הקמת ערים וישובים, וקליטת עלייה המונית.
עוד לא אבדה תקוותנו. התקווה בת שנות אלפיים. להיות עם חופשי בארצנו.