המקום השני בחשיבותו הארכיאולוגית לעם היהודי הוא תל אל פול, הגבעה בה התגורר ככל הנראה שאול המלך. אז איך קרה שכמעט כולנו לא ביקרנו שם?
על גבעה נישאה החולשת על שכונות פסגת זאב, בית חנינה ונווה יעקב וצופה אל ירושלים כולה והרבה מעבר לה ניצב על תילו שלד בניין גדול. איש לא מתקדם בבנייתו, אבל גם איש לא הורס בו דבר. המבנה מוכר כארמונו של המלך חוסיין, אבל ההיסטוריה של המקום וההקשר המלכותי שלו לוקח אותנו הרב מאוד שנים אחורה, לתקופת שאול המלך.
כבר למעלה מ-15 שנה עוסק חיים סילברשטיין, יו"ר ארגון 'אם אשכחך', במאמץ להשיב לתודעה הישראלית את ערכו ההיסטורי-יהודי של המקום. הוא מביא למקום משלחות מהארץ ומחו"ל, מעלה אל הגבעה אנשי ציבור ופוליטיקאים, מרחיב ומספר על הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בו ונאבק מול ניסיונות ירדניים שעדיין קיימים להפגין בעלות וריבונות על האתר.
"על פי רשות העתיקות המקום שנקרא בפי הערבים 'תל אל-פול', הוא המקום השני בחשיבותו בירושלים, אחרי עיר דוד, למרות תחרות קשה בין מאות אתרים ארכיאולוגיים", הוא אומר בראיון ל'ריבונות'. ארכיאולוגים מובילים כמו צ'ארלס וורן ואולברייט שחפרו וכתבו על המקום תיארכו אותו על פי ממצאיו לתקופת הברזל הראשונה, שלושת אלפים שנה אחורה, ומסקנתם היא שהמקום הוא העיר המקראית גבעה, בה אירע סיפור פילגש בגבעה ומאוחר יותר הייתה למקום משכנו של שאול המלך, גבעת שאול.
סילברשטיין מתקדם על ציר הזמן אל הימים שטרם חורבן הבית השני ומספר כי על גבעה זו כינס אספסיאנוס את כוחותיו להיערכות טרם יציאתם למשימת הרס והחרבת בית המקדש השני.
למרות הכול הירדנים עדיין חולמים לשוב אל הגבעה
בעת החדשה, במלחמת העולם הראשונה, התחוללו על הגבעה קרבות קשים בין הבריטים לטורקים. לימים, ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, ניטש במקום קרב טנקים קשה בין חטיבת הראל לכוחות הירדנים והעיראקים. כיום ניצב על הגבעה, מעבר לשלד ארמון המלך הירדני המנוח, גם מאגר מים של חברת הגיחון. האחיזה במקום, מדגיש סילברשטיין, חשובה וקריטית גם בהיבט האסטרטגי בהיות הגבעה חולשת על פסגת זאב, נווה יעקב, בית חנינה ושועפט, ולמעשה מדובר בשליטה על כל צפון ירושלים. את המקום הוא רואה כאחד ההרים החשובים המקיפים את ירושלים מכל עבריה, ירושלים הרים סביב לה.
הרעיון להקים דווקא שם את ארמון המלך חוסיין עלה בעקבות צעד שעשתה ישראל הצעירה כאשר החליטה לבנות את בית הנשיא כמבנה מפואר במיוחד בירושלים. המלך הירדני שהיה אז בשנות השלושים לחייו ראה את הבנייה הישראלית והחלט שלו יהיה בניין גדול, גבוה, מרשים ומפואר יותר והפקיע לטובת ארמון הקיץ שלו מאתיים דונם. לא העסיקה אותו העובדה שבקרבת מקום, בשכונת בית חנינה, יש לו כבר ארמון יפה עם בריכת שחייה. הוא הביא מהנדסים ומתכננים אירופים והפרויקט יצא לדרך בשנים 64'-65' והבנייה בו נקטעה במלחמת ששת הימים.
"החלום שלי הוא לרתום את כל ההיסטוריה, זו של תקופת התנ"ך וזו של מלחמת ששת הימים ולהקים מרכז מבקרים שסוקר ומראה את כל התקופות", אומר סילברשטיין המתאר את הנוף המרהיב הנשקף מהגבעה, "ביום בהיר אפשר לראות במזרח עד רבת עמון, את נבי-סמואל, את מרכז ירושלים, את רמאללה בצפון. מבקרים היו נהנים מהנוף וגם מתחברים להיסטוריה ולמורשת היהודית, אבל לצערינו הרב הממשלה מזניחה את המקום בין היתר כי הירדנים טוענים לבעלות על המקום".
מדבריו של סילברשטיין עולה שתוצאות מלחמת ששת הימים לא גרמו לירדנים להפנים שהמקום כבר אינו בבעלותם. "במו"מ לקראת הסכם השלום בין חוסיין לרבין בשנת 94' המלך ניסה להכניס להסכם סעיף שישאיר שני מקומות בריבונות ירדנית, הר הבית ותל אל-פול. רבין סירב והסכים רק למעמד ירדני מיוחד בהר הבית".
אבל גם הסירוב הזה של רבין לא הופנם ברבת עמון. "באחד הימים בשנת 2012 עליתי לגבעה במסגרת סיור וגיליתי שכל המתחם מגודר. ראיתי שם ערבי שעבד על הגידור. שאלתי אותו במה מדובר והוא סיפר שהוא מהוואקף הירדני שמגדר את המתחם כדי שיהודים לא יגיעו לפה יותר. שאלתי אם יש לו היתר בנייה מהעירייה. הוא ענה שהירדנים לא צריכים היתר בנייה ישראלי. עדכנתי בבהילות את כצל'ה ואת אורי אריאל, ודחקתי בהם לפעול בדחיפות כי אם תושלם הצבת הגדר המאבק יהפוך קשה פי כמה. פנינו מיידית גם לעירייה שהורתה על הפסקת עבודה, הוראה מגוחכת כל עוד היא לא כוללת הריסה".
פנייה למינהל מקרקעי ישראל, שהיה אז מוגדר כבעלי המקום, הניבה צוו הריסה לגדר בתוך 24 שעות. ההריסה לא בוצעה בידי הנציגים הירדנים, ולאחר פרק הזמן שהוקצב לכך הגיעו מספר בולדוזרים מטעם המינהל והגדר פורקה.
"חשוב לזכור שהפלישה הירדנית ליהודה ושומרון ולירושלים בשנת 48' הייתה מנוגדת לחוק הבינלאומי. השליטה שלהם במשך 19 שנה הייתה בלתי חוקית, אז מאיפה נובעת הבעלות שלהם על המקום מלכתחילה?", שואל סילברשטיין שמודע לחשש הישראלי לקבוע עובדות של ממש בשטח הגבעה מחשש למשבר מול הירדנים, ולכן מציע לבצע בראש ובראשונה חפירות ארכיאולוגיות חדשות שיחשפו עוד מעברו היהודי של המקום וכדי שלפחות הצעד הראשוני הזה יקרה הוא ממשיך להעלות שרים, חברי כנסת, חברי פרלמנטים זרים, עיתונאים ומעצבי דעת קהל אל הגבעה, מספר את סיפורה ומייחל לרגע בו יוכל לקדם את הצעד הבא.