פרופ' אריה אלדד בסקירה מרתקת על תולדות הסכסוך הישראלי ערבי, על הכישלון התמשך של ניסיונות החלוקה כפתרון לסכסוך, הדרך הנכונה לפתרון וחשיבות תודעת הריבונות. מתוך סמינריון נוער הריבונות תשפ"ה
בין המרצים שנטלו חלק בסמינריון נוער הריבונות לשנת תשפ"ה היה גם חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד, מההוגים המשמעותיים ביותר של הימין בישראל זה עשרות שנים. בדבריו פרס את קורות הסכסוך הישראלי ערבי ואת הכישלון החוזר של ניסיונות החלוקה כפתרון מדיני לסכסוך זה.
את הרצאתו פתח פרופ' אלדד בשאלת חשיבות ההיאחזות היהודית בשמורת 'עוז וגאו"ן' בה התקיים הסמינריון, וקביעתו לפיה לא די בנימוק ביטחוני כדי להיאחז במקום כלשהו, שכן לכל סוגיה ביטחונית ניתן למצוא מענה ביטחוני כזה או אחר. האם העילה התנ"כית היא הגורם המניע את האחיזה הישראלית בארץ ישראל? אלדד ציין שהסכסוך היהודי ערבי מאיים גם על מי שאינו מאמין באמיתות התנ"ך.
לו היה מדובר בסכסוך טריטוריאלי שמשני צדדיו נמצאים הטוענים שכברת הארץ הזו שלהם וכל צד מחזיק בצידוק משלו, הרי שהמענה ההגיוני אמור היה להיות חלוקתה של הארץ, מסביר אלדד. אלא ש"את הפתרון הזה אנחנו מנסים כבר למעלה ממאה שנה, ובכל פעם הוא מסתיים באסון גדול יותר מבעבר", אמר והזכיר כמה מתחנות הציונות המוכיחות זאת במשך השנים.
הדברים נפתחים בהצהרת בלפור, שם נכתב שבריטניה תראה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, וזאת עם התפוררות האימפריה העותומאנית וחלוקת האזור מחדש. על סמך ההתחייבות הזו התכנס חבר הלאומים בסאן רמו והעניק לבריטניה מנדט, זיכיון, לשלוט בארץ ישראל על מנת להגשים את אותו חזון לבית לאומי לעם היהודי. בתגובה לזאת פותחים הערבים בפרעות נגד יהודי ארץ ישראל. הבריטים מבינים שהאתגר של קיום הבטחתם מורכב יותר מכפי שחשבו בשל התנגדות הערבים.
שר המושבות הבריטי, צ'רצ'יל, נשלח לכאן בניסיון לפתור את הבעיה ובוחר לחלק את פלשתינה בין הצדדים באמונה שהמהלך יביא לשלום. שלושה רבעים מארץ ישראל, כלומר ממלכת ירדן של היום, ניתנו לערבים ורבע, ארץ ישראל המערבית, ניתן ליהודים. הערבים לא אהבו את הפתרון ופתחו בגל מאורעות ומעשי רצח קשים יותר, טבח תרפ"ט בו נרצחים 150 יהודים ברחבי הארץ. הבריטים מבינים שהפתרון אינו מספיק ומציעים חלוקה נוספת של הרבע שניתן ליהודים, אבל גם זה אינו מספק את הערבים שפותחים בגל מאורעות נוסף, זהו המרד הערבי הגדול בו נרצחים 450 יהודים.
הבריטים מכנסים את ועדת פיל שמציעה חלוקה נוספת לפיה לבד ממספר נקודות קטנות השאר יינתן לערבים, מה שגם כן לא מפיס את דעתם ולאחר מלחמת העולם הערבים מחדשים את הפרעות. הבריטים מסתלקים מפלשתינה ומחזירים את המנדט לאו"ם שמכריז על תכנית החלוקה בעקבותיה נהרגים 6000 יהודים. "ובכל זאת יש מטומטמים שעדיין מציעים לנו את חלוקת הארץ כפתרון לסכסוך היהודי ערבי", אומר פרופ' אלדד.
מקור הבעיה, קובע אלדד, הוא הטעות בדיאגנוזה. כל עוד המחשבה היא שמדובר בסכסוך טריטוריאלי והפתרון המוצע תואם סוג כזה של סכוכים, כלומר חלוקה, הרי שהוא לא יעזור באמת כי מקור הסכסוך אחר. "משום כך אנחנו מבינים שמדובר כאן במלחמת דת", אומר אלדד שהסביר את משמעותה ומהותה של מלחמת הדת המוסלמית שבה מחויב כל מוסלמי להילחם נגד כל מי שמחזיק אדמה שאי פעם הייתה בידי המוסלמים. "זו מצוות יסוד באיסלאם".
ומאחר ובתנ"ך נכתבו דברים ברורים על שייכותה של ארץ ישראל לעם היהודי, מדובר, אומר פרופ' אלדד, במלחמת דת דו צדדית, שהרי הארץ המובטחת לעם ישראל היא עד נהר פרת. "מדובר כאן בהתנגשות בין שתי קבוצות אוכלוסייה שלהשקפתן יש להן זכות מוחלטת על ארץ ישראל. החדשות הרעות הן שמלחמות דת לא מסתיימות לעולם, אלא אם אחד הצדדים נעלם, מובס או עובר למקום אחר", אומר אלדד. "מלחמת דת היא לא דבר שניתן לפתור באמצעים לוגיים שכליים. זה נכון גם להתנגשויות אידיאולוגיות מטעמים אחרים", אמר והזכיר דוגמאות היסטוריות גם לכך.
בהמשך הדברים פירט אלדד טיעונים ישראליים ומוסלמים אלה מול אלה, היסטוריים, ביטחוניים ואחרים, והראה כיצד הטיעונים הללו חלשים ונתונים להפרכה בידי הצד הערבי שאכן עושה זאת בהתמדה, מה שמוביל את השמאל הישראלי, שאינו מחזיק בטיעונים חזקים יותר, לחזור לרעיון החלוקה. מתוך כך נולדו רעיונות אוסלו שהביאו את הצבא לעסוק ארוכות בשאלת תפקידו של הצבא בעיתות שלום, ואחד הרעיונות המרכזיים היו שדי לנו בצבא קטן וחכם, מה שהוביל לאסונות בהמשך.
התפנית הגדולה בעמדת השמאל הגיעה, מסביר אלדד, לא בעקבות הטיעונים וההסברים, אלא בעקבות התנהלות הערבים עצמם שהעבירו עוד ועוד מהעם בישראל ימינה, וטבח השבעה באוקטובר דחק את העם עוד יותר ימינה. דוגמא למתפכחים הללו מוצא אלדד בדבריו המטלטלים של אבידע בכר על השיעור שלמד כשהטבח אירוע בקיבוצו שלו ולא בגוש עציון, שכן אם היה האירוע קורה ביהודה ושומרון הוא עצמו היה מאשים את נוכחותם של יהודים ביהודה ושומרון כעילה לטבח. כעת התבררו לו מניעי המוסלמים. התפכחות זו לכדה קהלים רחבים בשמאל ובמרכז הישראלי, מה שמבהיר לשמאל שהסיכוי שלו לחזור לשלוט הולך וקטן. אלדד מתריע מאפשרות שההבנה המתסכלת הזו יכולה לדרדר את השמאל למעשים קיצוניים עד כדי מלחמת אחים.
פתח תקווה לעתיד מוצא פרופ' אלדד בחוקי האיסלאם המאפשרים הפסקת אש ארוכת טווח במציאויות מסוימות שבהם יהיה ברור לערבים שאין להם סיכוי לנצח את הכופרים, במקרה זה היהודים. כך הדבר בספרד שהאיסלאם אינו חותר כעת לכיבושה מתוך הבנה שסיכוייהם אפסיים. "הסיכוי לדו קיום יהיה כאשר נקים קיר ברזל שיגן עלינו וימנע כל אפשרות של כיבוש היהודים בידי המוסלמים. רק כך יש סיכוי לשלום", אומר אלדד המזכיר את מאמר 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי בהקשר זה ש"גם הוא לא ראה את זה קורה בטווח הנראה לעין".
תפיסתו זו של ז'בוטינסקי אומצה למעשה על ידי בן גוריון, יריבו הפוליטי המושבע, גם אם לא הודה בכך, ותפיסת קיר הברזל הפכה לתפיסת הביטחון של ישראל, על ישראל להחזיק מעמד עד שהערבים יתייאשו וכשיבינו שלא יוכלו לנצח אותנו יהיה סיכוי לשלום.
את המלחמה על השטח מגדיר פרופ' אלדד כסימפטום של מלחמת הדת ולא כמלחמה עצמה. "יש למלחמת הדת גם סימפטומים בשטח ואנחנו מצווים להילחם בהם, אבל לא מדובר במאבק בין שני כרישי נדל"ן", דברי אלדד השב וקובע כי למעשה למלחמה זו אין מענה וריפוי.
"בסכסוך היהודי ערבי אנחנו צריכים לחפש נוסחה שתאפשר לנו לחיות בארץ ישראל, לצמצם למינימום את החיכוך ושפיכות הדמים ולהביא לכך שבעוד מאה או מאתיים שנה הערבים יתייאשו", אמר והגדיר את מדיניות ניהול הסכסוך כמדיניות כנבונה אם רק נבין מה מטרת האמת של הערבים. ללא הבנה זו ניהול הסכסוך נעשה בדרך פושעת, קבע וציין כי ניהול פושע שכזה הוא שהביא לשבעה באוקטובר. "הדרג הצבאי והדרג המדיני אשמים באותה מידה במה שקרה לנו בשבעה באוקטובר, כי הדרג המדיני חשב שניתן להכיל את הסכסוך והדרג הצבאי פרנס את הדרג המדיני בתרחישי אסון מה יקרה אם נצא להילחם בעזה ובלבנון".
את החלת הריבונות רואה אלדד לא כאמצעי שימנע פיגועים בהכרח, ומעיר כי כשם שרוב בכנסת יחיל ריבונות יוכל להימצא גם רוב שיבטל את אותו חוק. "בכללי המשחק הדמוקרטי שלנו חקיקה לצורכי ריבונות היא לא פתרון סופי לסכסוך בישראל. היא מבצרת את מעמדנו והיא המקבילה הרעיונית רוחנית אמונית לתפיסת שטח, אבל היא לא פותרת את הסכסוך. המאבק על ארץ ישראל יימשך. חוק לא יפתור את הסכסוך ולא ישכנע את מי שלא יקבל אותו, כמו שיש מי שעדיין לא מקבל את חוק הלאום ולכן הוא עלול להתבטל בכנסת או על ידי בג"ץ".
"ריבונות היא כלי פוליטי חשוב מאין כמותו, אבל אסור לנו להשלות את עצמנו שאחרי שנשיג את חוק הריבונות יפתרו בעיותינו ונוכל להתפזר איש לאוהליו. ריבונות זו תודעה, האחיזה בשטח היא המעשה שנולד מהתודעה ומוליד תודעה, כי היא יוצרת עובדות שמשנות תודעה. העובדות בשטח מאיינות את הוויכוח. מדובר בחוק חשוב מאין כמותו אבל לא פותר את הסכסוך ויחייב אותנו המשך מאבק על התודעה על הנפש של היהודים בארץ ישראל שיבינו למה הם פה, בזכות מה הם פה ומה זה מחייב אותם כדי להמשיך לחיות בארץ הזו", קובע פרופ' אלדד.