עם רוח גבית מארה"ב, עם התובנות שאליהן מגיע העם בישראל אחרי טבח השבעה באוקטובר, על ממשלת ישראל לאזור אומץ ולהחיל ריבונות.
תכונה אנושית ידועה ומוכרת היא להישאר בתחום המוכר, החמים והנעים, לא לפרוץ קדימה אל "הלא נודע".
מזה 58 שנה נמנעות ממשלות ישראל מלהעז ולהחיל את ריבונות ישראל על יהודה ושומרון. ראשי הממשלות והשרים מודעים היטב לזכותנו ההיסטורית על המקום, למורשת היהודית באזורים אלה ולעובדה שמדובר באזורים השייכים לנו גם על פי החוק הבינלאומי, ועם זאת הם נבהלים מהצעד הנדרש שישים קץ לרעיון התעתועים ההרסני של חלוקת הארץ לשתי מדינות וייעקר את יסודות הטענה השקרית להיותנו כובשים אימפריאליסטיים בארץ לא לנו.
החלת הריבונות תסדיר סוף סוף את מעמדם של התושבים היהודים החיים ביהודה ושומרון, תאפשר תוכנית תמ"א מעודכנת, רחבת אופקים ומלאת אופציות פיתוח לרווחת אזרחי ישראל, תכנית שלא תיבנה טלאי על טלאי אלא תהיה סדורה, מובנת וארוכת טווח וחזון. החלת הריבונות תשיב את עם ישראל לערכי הציונות, ההתיישבות, העלייה והביטחון, ערכים עליהם קמה ונוסדה מדינת ישראל ונדמה שהתמסמסו במקצת לאורך השנים.
תנועת הריבונות ערכה מחקר לקראת שנת ה100 למדינת ישראל, תוכנית יעד וחזון. המחקר מגלה כי באותה שנה תמנה אוכלוסיית ישראל 15-20 מיליון תושבים. מספר זה לא יוכל להמשיך ולהצטופף בטווח שבין חדרה לגדרה. החלת הריבונות מרחיבה את אופקי התכנון הישראלי ומהווה בסיס לפתרון עבור האוכלוסייה המתעצמת וגדלה בישראל.
וואקום שלטוני מסוכן המשדר חולשה הוא תוצאה מיידית למציאות בה טרם התקבלה החלטה נחושה וברורה של מדינת ישראל והנהגתה להחלת ריבונות בליבה של הארץ. את החולשה הזו מפרשים גם במדינות ערב וגם בקרב ערביי הארץ פנימה כעדות לכך שבפניהם עם שאינו בטוח בזכותו על הארץ, עם תלוש וחסר שורשים בקרקע הארץ, קרקע שהיא המוטיב החשוב ביותר בתרבות המזרח תיכונית. מול עם שכזה, הם בטוחים, שאפשר לקבוע עובדות בשטח, להשתלט על קרקעות ולתקוף את ישראל בתקווה להביא לסילוקו של עם ישראל מארצו והשבתו לגלות.
מאז נפתחה עלינו מתקפת החמאס בבוקר שמחת תורה חל שינוי תהומי במציאות התודעתית של החברה בישראל. מספר תובנות בסיס שבעבר היו נחלת חלק מהעם חלחלו לחלקים רבים בו, גם כאלה שתפיסת עולמם הייתה רחוקה מכך:
* אין בשטחיה הקטנים של ארץ ישראל מקום לשתי מדינות.
* השכנים שלנו וגם הערבים החיים בתוכנו רוצים את אדמתנו. אין הבדל בין חמאס, ערביי יהודה ושומרון וערביי ישראל. את תפיסתם הם מבטאים בסדרת אירועי טרור בין אם בבוקר שמחת תורה של השבעה באוקטובר, בין אם בכבישי יהודה ושומרון, בין אם בפרעות 'שומר חומות' בערים המעורבות. המטרה אחת וגם הדרכים אליה די דומות. אויבינו אינם בוחלים בשום אמצעים ברבריים-נאציים בדרכם להשיג את מטרתם.
* נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הציב בפני העולם תפיסה חדשה, שונה ומרעננת, כזו המבוססת על היגיון בריא לפיו לא ניתן לחזור על אותן השגיאות ולצפות לתוצאות שונות. על כן הגירת ערביי עזה, והרחבת ההגירה גם מיהודה ושומרון, היא הפתרון ההומאני ביותר והנכון ביותר. פרופ' יוג'ין קנטרוביץ הבהיר זאת בכנס שקיימה שדולת ארץ ישראל בכנסת: "בכל מלחמה או סכסוך גדול אנשים בורחים כפליטים למדינות שלישיות. לאפשר להם לעזוב לא מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. לכלוא אותם ולכפות עליהם להישאר, כן יכולה להיות הפרה".
* לערבים מדינות רבות בעלות תרבות דומה ושפה דומה. מדינות אלה, חלקן עשירות מאוד במשאבים כלכליים, יכולות לקלוט אותם אליהן בנקל. לעם היהודי מדינה אחת בלבד. עם ישראל הוא עם שונה, בעל תרבות לאומית שונה וייעוד לאומי ועולמי שונה.
* מחקר שבחן את ההשלכות הכלכליות של תכנית ההגירה מגלה שמדובר בתכנית שתהיה זולה מכל הוצאות הביטחון הכרוכות שבהשארתם של ערביי עזה במקומם. עידו נורדן יו"ר פורום הבכירים, הציג בשדולת ארץ ישראל השבוע נייר עמדה ובו מסקנות ברורות, עלות השארת האוכלוסייה בעזה ושיקומה של הרצועה יהיה בין 98-127 מיליארד דולר, בעוד מענק רילוקשיין בסך 25,000 דולר לכל משפחה יהיה חסכוני וזול בהרבה. התעקשות להותיר את העזתים במקומם תוביל אך ורק לעוד סבבי טרור, שפיכות דמים וערעור היציבות האזורית.
* לנוכח התובנות הבסיסיות הללו, שאותן מפנים העם בישראל לאחר טבח השבעה באוקטובר, מוטלת על ממשלת ישראל החובה למימוש רעיון ההגירה. עם הגיבוי של ארצות הברית, עם הסברה נכונה, אפשר יהיה ליצור מזרח תיכון חדש, רגוע יותר, בטוח יותר וצודק יותר. צעד נכון לקראת מהלך שכזה נעשה בכנסת על ידי שדולת ארץ ישראל בכנסת, מועצת יש"ע ותנועת רגבים. צעד קטן אל חזון גדול.
גם על ראשי המועצות ביהודה ושומרון מוטלת החובה לדחוק במנהיגות הכללית להביא למימוש חזון הריבונות. חובתם היא לא רק לדאוג לגנים, לבתי ספר, לפינוי האשפה ולביוב. עליהם לדאוג בראש ובראשונה לקביעת המעמד הקבוע של האזור אותו הם מנהלים. עליכם, ראשי המתיישבים ומנהיגיהם, למקד את עבודת מנכ"לי הרשויות בענייני היומיום ולפנות זמנכם לפעילות למען המחר. תפקידכם כראשי רשויות הוא להמשיך את אווירת החלוציות, לא לשקוע באיכות החיים אלא ב"למה".
העמדת חזון הריבונות כאתגר של ההתיישבות תביא בסופו של יום גם לאיכות החיים האמיתית, למשמעות, לרוממות הרוח בעם ויתקיים בנו "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".