האם בדקתם אם מישהו בכלל רוצה איתכם אחדות? האם הקריאות הנואשות לאחדות אינן מעלות דווקא את מחיר הדרישות של השמאל?
רק גמרו לספור את הקולות, וכבר התייצב הימין כולו וצעק במקהלה: אחדות! אחדות! לכאורה, הפתרון הטוב ביותר לעם מפולג ומשוסע, הזקוק לריפוי ולאיחוי הקרעים.
אבל חברינו היקרים, האם בדקתם אם מישהו בכלל רוצה איתכם אחדות? האם הקריאות הנואשות לאחדות אינן מעלות דווקא את מחיר הדרישות של השמאל? האם איננו מציעים שוב ושוב שותפות למי שאינו מעוניין בדרכנו, בחזוננו ובערכינו?
האם לא למדנו דבר מן העבר? האם שוב נהיה שותפים זוטרים בממשלה שבה נידרש לוותר על העקרונות שלשמם נבחרנו, רק כדי שנוכל להתפאר באחדות לאומית?
השמאל רוצה לחזור להגה השלטון. הוא מבקש לכונן כאן מדינה ככל המדינות, מדינה שבה הזהות הלאומית היהודית אינה בהכרח המצפן המכריע. ואילו אנחנו מבקשים מדינה יהודית, ציונית, ריבונית, המחוברת לשורשיה, להיסטוריה שלה ולייעודה.
אלו אינן מחלוקות שוליות על חלוקת תיקים או תקציבים. אלו מחלוקות על דמותה ועל עתידה של מדינת ישראל.
ואולי הגיע הזמן להפסיק לרדוף אחרי האחדות ולבחון אפשרות אחרת: לתת לשמאל להקים ממשלה עם המפלגות הערביות, אם זו בחירתו. לאפשר לציבור לראות במו עיניו את משמעותה של שותפות כזאת ואת השלכותיה.
הרי גם בקרב מצביעי מפלגות השמאל יש אנשים בעלי השקפות לאומיות, שלא בהכרח התכוונו לתוצאה כזאת כשהטילו את פתק ההצבעה לקלפי. אולי דווקא אז יתברר עד כמה שונות המטרות, ועד כמה עמוק הפער בין החזונות.
איננו מקלות ראש בסכנה. ממשלה כזאת עלולה, לדעתנו, לגרום נזקים חמורים, שחלקם יהיו קשים לתיקון. האם נכון להסתכן בכך כדי שהציבור ילמד את הלקח? זו שאלה קשה, ואסור להשיב עליה בקלות דעת.
אבל גם לאחדות מדומה יש מחיר. כאשר מטשטשים מחלוקות יסוד בשם האחדות, דוחים את ההכרעה במקום להתמודד איתה. וכאשר הימין ממהר להציע ויתורים עוד בטרם התבקש לכך, הוא עלול לגלות שבשם האחדות ויתר דווקא על הדברים שלשמם ביקש את אמון הציבור.
אחדות היא ערך חשוב, אך אינה מטרה העומדת מעל לכל ערך אחר. אחדות אמיתית מחייבת כבוד הדדי, אחריות משותפת והסכמה על קווי יסוד. היא אינה יכולה להיות שם קוד לוויתור חד־צדדי על חזון.
לפני שצועקים שוב ״אחדות!״, ראוי לשאול: אחדות סביב מה? למען איזו מטרה? ובאיזה מחיר?
כי מדינה אינה מתקיימת רק מכך שכולם יושבים סביב אותו שולחן. היא זקוקה גם לכיוון, לזהות ולחזון.
אחדות ללא חזון משותף אינה בהכרח פתרון. לעיתים היא רק דרך לדחות את ההכרעה.