כורח המלחמה אילץ את ההנהגה הצבאית והמדינית לתקן שורה ארוכה של תפיסות שסינדלו אותה מול קשת האש שטוו סביבה האיראנית. פרופ' גבי סיבוני שהתריע והזהיר, מסכם את קץ הקונספציה.
ההתפכחות של הנהגת ישראל מאז טבח השבעה באוקטובר, כוללת שינוי דרמטי בתפיסת הביטחון הישראלית. השינוי הזה הוביל לסדרת הצלחות דרמטיות. האם הנהגה אחרת מסוגלת לשוב לתפיסות הישנות, למדיניות הישנה וממילא גם לתוצאות הישנות? פרופ' גבי סיבוני, אל"מ במיל' ובעבר ראש תכניות המחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי בתחומי צבא, אסטרטגיה וסייבר, נזהר מלהיכנס לאמירות בעלות השלכות פוליטיות ישירות, אך מציג ניתוח חשוב של התמורות האזוריות שחלו בשלוש שנותיה של המלחמה ומותיר את המסקנות להכרעת הקורא.
מאז מלחמת לבנון הראשונה, שבה צה"ל מצא את עצמו מתמודד לראשונה עם ארגונים ולא עם צבאות, ישראל נתונה במבוכה סביב שאלת הדרך הנכונה לטפל באתגר החדש שאליו נקלעה, אומר פרופ' סיבוני ומציג את התמונה האזורית הכוללת:
"מאז המהפכה האיסלאמית איראן עסוקה בבניית קשת אש מסביב לישראל, "השטן הקטן". היא עושה זאת כדי לקבל לידיה הגמוניה אזורית כמעצמה שיעית שרוצה לומר די למאות שנים שבהן נתפסו השיעים כ"ילדי הכאפות" של האיסלאם כאשר לסונים הייתה הבכורה. לשם כך הם פיתחו שתי זרועות עיקריות, האחת היא זרוע הגרעין מתוך הבנה שמעמד של מדינת סף גרעינית-צבאית יעניק להם יכולת גדולה פי כמה למימוש המדיניות האיראנית ולאיום האיראני על מדינות שונות".
הזרוע האיראנית השנייה, מסביר סיבוני, היא אותה קשת אש שמתחילה בחיזבאללה, עוברת דרך סוריה והמיליציות השיעיות שבתוכה ושיתוף הפעולה עם הממשל העלאווי שאינו אלא סניף של השיעה, הלאה למיליציות השיעיות בעיראק ומשם למיליציות בסעודיה ובתימן, כאשר בתווך מנוצל הסכסוך הישראלי-פלשתיני. "איראן מאמצת בחום את החמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי על אף שמדובר בתנועות סוניות, מתוך תפיסת 'אויב אויבי הוא ידידי', ולתוך הקלחת הזו מוסיפים האיראנים מעורבות של ערביי יהודה ושומרון, וככל הניתן גם גורמים בקרב ערביי ישראל".
"האיראנים אמרו שאם ישראל תנסה לתקוף את מתקני הגרעין, הם יפתחו עליה את אש הגהינום דרך אותם שליחים. אם היא תבחר שלא לעשות זאת הם יעצימו את החתירה לנשק גרעיני, ומבחינתם יש להם תאריך יעד, עד 2040, להשמדתה של ישראל, ואת זאת ניתן לעשות דרך מתקפה כוללת שתכלול גם ירי טילים גרעיניים על ישראל".
סיבוני קובע כי לאורך שנים ישראל התמודדה באופן קלוקל עם אותם שליחים איראניים שהתהדקו סביבה. מבצעים כאלה ואחרים בעזה ובלבנון לא באמת הביאו לשינוי מפת האיום. בפברואר 2022 פרסמו פרופ' סיבוני ותא"ל במיל' יובל בזק מאמר מקיף תחת הכותרת 'דרך נחושה' ובו קראו לפעול צבאית נגד שליחיה של איראן, ורק לאחר מכן לכוון את האש לאיראן עצמה.
"עד השבעה באוקטובר לא השכילה ישראל למצוא דרך להתמודדות רצינית עם האתגר. דשדשנו עם מבצעים בעזה, מהלומות בלבנון ומב"מ (מערכה שבין המלחמות) בסוריה, מה שהיה מוצלח והרחיק נוכחות איראנית, אבל כך הגענו לשבעה באוקטובר כאשר על כל אלה נוספה הקונספציה שאנחנו מבינים את כוונותיו ורצונותיו של חמאס, והשאיפה של צה"ל להכיל את האיום ולעבור את המשמרת בשלום".
היום הכואב שממנו והלאה הכול השתנה
המכה הקשה שספגה ישראל בבוקר שמחת תורה "חייבה את הדרג המדיני, ובראשו נתניהו, להתעמת חזיתית עם הבעיה. השינוי שנעשה מאז בתפיסת הביטחון ובדרך ההתמודדות היה שינוי מדהים. הייתה כאן אסטרטגיה שהתממשה בצורה מדהימה. השליחים פורקו עד לרמה שהם לא מהווים איום ממשי. חיזבאללה פורק, משטר אסאד התערער באופן שאיפשר את כניסת הג'יהאדיסטים וכיבוש דמשק, מהלך שנוצל על ידי צה"ל לפירוק הצבא הסורי וסילוק הנוכחות האיראנית שם, החות'ים טופלו, גם אם לא עד הסוף ובהמשך הגענו לטיפול באיראן. התפיסה של טיפול בשליחים ואחר כך באיראן היא זו שהוכיחה את עצמה".
סיבוני לא יודע לומר אם כאשר הכריז ביום השמונה באוקטובר כי "נשנה את פני המזרח התיכון" הייתה לו התכנית הזו באופן סדור ומובנה, אך להערכתו "באינטואיציה שלו נתניהו הבין שישראל לא תוכל עוד לחיות עם איום כזה שיושב עליה כמו עננה שחורה, והוא עשה תשובה. למעשה כולנו היינו בקונספציה, ואני כולל בכך גם את עצמי, למרות שכתבתי על כך והתרעתי, ואנחנו רואים שנתניהו עשה תשובה ושינה באופן דרמטי את תפיסת הביטחון ואת דרכי הפעולה. אם מישהו היה אומר אז שנגיע למצב שבו איראן חוטפת, מפרקים לחיזבאללה את הבופור ואת עלי טאהר והוא לא מגיב, חמאס חוטף כל הזמן, היינו אומרים לו שהוא הוזה, והנה אנחנו נמצאים במצב הזה".
הבחירה לפעול באופן מדורג, קודם בשליחים ולאחר מכן בראש התמנון, מסביר פרופ' סיבוני, נבעה גם מאילוציו של צבא קטן, בעיקר בחלקו היבשתי. "אי אפשר להסתמך כל הזמן על אותם כוחות, שוב ושוב חטיבת אלכסנדרוני...", הוא אומר. "ולכן פעלנו בעזה למרות שבצפון היה קשה כשחיזבאללה היה מגביר את הירי, אחר כך הסטנו את המאמץ מעזה ללבנון ובהמשך לסוריה והלאה לאיראן במבצע 'עם כלביא'. חייבים לזכור שהכול נעשה תחת לעומתיות קשה מאוד של ממשל ביידן, שפעל באופן בוטה להשיג את האינטרסים שלו. הוא לא רצה שנשלים את המלאכה בעזה ובלבנון. האמת היא שעד עכשיו האמריקאים מעדיפים שהיחסים שלנו איתם ועם מדינות אחרות יהיו יחסי אדון ומשרת. אנחנו צריכים להיאבק בתופעה הזו".
"חמאס ממשיך להבריח אמצעי לחימה, למרות שאנחנו שולטים על חלק משמעותי מהרצועה ועל פילדלפי. הם אוספים חומרי נפץ שלא התפוצצו ובונים את עצמם מחדש, כי זה האתוס שלהם. לכן ברור שיגיע הרגע שבו נצטרך לפעול לפירוק חמאס וכל התשתית שהם בנו מעל ומתחת לקרקע. אנחנו שם כבר שלוש שנים ועדיין יש הרבה עבודה. זה היעד המבוצר הגדול בעולם וייקח עוד שנים לפרק את כל זה. הם לא יעשו את זה מרצונם".
המענה האמתי שימנע את המלחמה הבאה - הגירה
אבל לא די בכך, קובע סיבוני. "חמאס הוא לא הבעיה בעזה, אלא הסימפטום של בעיה קשה הרבה יותר. זו בעיה של אספסוף ברברי שהתכנס למקום אחד ויש להם אתוס אחד של השמדת ישראל. אם נעקור את חמאס הם יוציאו מתוכם חמאס חדש. לכן כל הדיבורים על שיקום הרצועה ריקים מתוכן. אין בעיה לבנות בתים ולסלול כבישים, אבל את האתוס הפנימי של האספסוף הזה אי אפשר לשנות, ולכן הפתרון היחיד הוא הגירה של העזתים. צריך לחשוב איך לעשות את זה כשיש לנו בעיות פנימיות וחיצוניות, אבל כדי שהנכדים שלנו לא יילחמו גם הם בעזה, דרוש הפתרון הזה".
ובחזרה לשאלה שהעלינו בתחילת הדברים, האם את השינוי הדרמטי שחל בתפיסת הביטחון הישראלית ניתן עוד להסיג לאחור, אולי תחת ממשלה אחרת ומנהיגות בעלת תפיסות אחרות? סיבוני מקפיד שלא להתייחס לאישים פוליטיים כאלה ואחרים, אך להערכתו "אחרי הבחירות יהיה לחץ אמריקאי גדול מאוד עלינו לסגת מעזה, לבנון וסוריה. הם לא אוהבים את השליטה שלנו שם. כל אחד צריך לחשוב את מי הוא רוצה שיעמוד מול הלחץ הזה, נתניהו או מישהו אחר. כל אחד יחליט לפי תפיסתו. לטעמי, תפיסת הביטחון שגובשה בישראל לפעולה במרחבים שמעבר לשטחי המדינה, נוכחות קבועה שם והגנה מעבר לגדר בעזה, לבנון וסוריה, סיכול האיומים כשהם עוד בשלב ההתהוות, היא תפיסה טובה ונכונה, וחשוב שלא ישנו אותה".
כשהוא מתבקש להעריך לאן מועדות פניה של ישראל בעשורים הקרובים פרופ' סיבוני משלב זהירות ואופטימיות: "ישראל אמנם נתונה כעת בלא מעט זירות פתוחות, אבל תפיסת הביטחון של ישראל והגישה הכוללת כעת היא פרואקטיבית. אנחנו פעלים מחוץ לגדר, אנחנו כורתים בריתות חשובות, הסכמי אברהם, ההסכמים עם יוון, קפריסין והמזרח ועוד".
"אמנם יש כעת סנקציות אירופאיות על הכלכלה הישראלית, אבל לא צריך להתרגש מזה. בעבר כבר הוכח שבכל פעם שישראל הייתה נתונה לסנקציות היא יצאה מהאירוע חזקה יותר. הממשלות באירופה יתחלפו ובמקומן יבואו ממשלות אוהדות יותר לישראל. לכן הראיה שלי לעתיד היא אופטימית. עם זאת צריך לזכור שעלינו לטפל באיומים כמו זה שמתפתח ביהודה ושומרון, עלינו להתמודד גם עם החשש שהממשל האמריקאי העתידי יתהפך עלינו, והמשמעות היא שעלינו לבנות את הבריתות הבינלאומיות הללו, לחזק את היכולות שלנו ואת העצמאות החימושית שלנו".