מכס ראשות ועדת חוקה ומשפט טווה ח"כ שמחה רוטמן בסבלנות וביסודיות את יישומה בפועל של הרפורמה לתיקון מערכת המשפט. על ההצלחות ועל מה שעוד נותר להשלים הוא מספר.
ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה ומשפט, מסכם קדנציה סוערת של מאבק על תיקון מערכת המשפט, ובניגוד לניסיון לתאר את הרפורמה ככישלון, הוא מציג את הישגיה המשמעותיים, כאשר הראשון שבהם אינו חלק מהחקיקה עצמה, אלא מהשלכותיה התודעתיות של הרפורמה.
"התודעה הציבורית בנושא מערכת המשפט השתנתה מקצה לקצה. בלי שינוי כזה נבחר ציבור לא יכול לעבוד. בעבר כשהיה נבחר ציבור נכנס לעימות מול בג"ץ או מול הייעוץ המשפטי, רוב הציבור תרגם את האירוע כפוליטיקאי מושחת שמי שעוצר אותו הוא בג"ץ. גם הציבור הימני ראה זאת כך, ולכן פוליטיקאי לא העז לצאת לעימות מול מערכת המשפט, גם אם הוא היה משוכנע שהוא צודק. שינוי התודעה הציבורית בהקשר הזה הוא דרסטי ומקיף. ההוכחה הטובה ביותר היא שהיום אנחנו רואים שכל מפלגת ימין מרגישה צורך להציב ברשימה שלה דמות משפטית רצינית, ובלעדיה אין לה מה למכור לציבור מצביעי הימין, כי הימין כולו מבין היום שהנושא החשוב הוא תיקון מערכת המשפט ועמידה מול הדיפ-סטייט. זה קורה בזכות המאבק שהובלנו".
לשינוי הדרמטי בתודעה הציבורית, אומר רוטמן, יש השלכות ישירות על השופטים שמבינים את הלך הרוח הכללי. כך קורה ש"בג"ץ מאשר דברים ולא נוגע בדברים שבעבר הוא היה מתערב בהם ופוסל אותם. כך קיבלנו את מינויי גופמן, זיני, נציב שירות המדינה הזמני והקבוע, ראש הרשות השנייה ונציב תלונות הציבור השופטים. גם שם בג"ץ לא התערב. אלה אירועים שבעבר בג"ץ היה אומר שיש עליהם מניעה משפטית. הסיפור הזה נגמר". לכל אלה, הוא קובע, אחראי הגיבוי הציבורי שניתן לנבחרי הציבור במאבקם לתיקון המערכת.
"ברוב המקרים בג"ץ מזהה את הגיבוי הזה ונמנע מקרב מראש. כך היה באירוע פיטורי בן גביר. בתחילת הקדנציה בג"ץ אמר לדרעי 'לא תהיה שר', והוא קיבל את זה והלך הביתה. בסוף הקדנציה ראשי הקואליציה הבהירו שהם מתכוונים לצפצף על החלטה אם תהיה כזו. האמירה הזו לא נבעה מאהבה יותר לבן גביר ופחות לדרעי, אלא מהשינוי שהובלנו בציבור. בג"ץ מבין שהתנגשות כזו תגרום רק לרווח פוליטי עבור נבחרי הציבור ולכן הוא לא נכנס לקרב הזה".
מוסיף חבר הכנסת רוטמן ומציין כי את החקיקה שקידם לביטול עילת הסבירות בג"ץ אמנם ביטל, "אבל מאז לא העז לבטל החלטת ממשלה, כי הוא יודע שאם הוא יבטל יגידו לו שיש חוק יסוד שמונע ממנו פסילת חוקים ולא יתכן לדרוש ציות לחוק יסוד אחד ולמחוק חוק יסוד אחר. כל השרים מבינים את זה, הציבור מבין את זה ושופטי בג"ץ מבינים את זה".
"פעם נבחרי ציבור פחדו ליזום מהלכים מחשש שבג"ץ יפסול אותם. היום כל נבחרי הציבור אומרים שהם יעשו את מה שהציבור מבקש מהם לעשות, ואם בג"ץ יפסול הוא זה שישלם על כך מחיר ציבורי. זו הסיבה שיצחק עמית מדווח על מבול של חקיקה ואין לו יכולת לעסוק בזה לאורך כל היום, ואין מספיק שופטים שיטפלו בכל החוקים. מי שרוצה לראות עד כמה הרפורמה המשפטית הצליחה שיקשיב לשופטים ויקרא את 'הארץ'. זו הסיבה שהם מקפיאים עשרה פסקי דין ולא נותנים אותם עד לבחירות מחשש שהפסקים ישפיעו על תוצאות הבחירות".
בין החוקים התלויים ועומדים נמצאים חוק מח"ש, חוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שאותם העביר רוטמן, חוקי רפורמת התקשורת ועוד, כולל החוק להפחתת דמי חבר בלשכת עורכי הדין. "זה קורה גם כי הם בעומס וגם כי הם מפחדים", הוא אומר ומציין כי החוק האחרון שבג"ץ ביטל היה בינואר 2024, חוק עילת הסבירות, פסילה שגררה אחריה ביקורת ציבורית רחבה. "הם גם יודעים שכל חוק שעבר אצלי בוועדה עבר פרוצדורה מסודרת ומושלמת ואי אפשר לפסול אותו".
כשמחוקקים מסודר ושיטתי, בג"ץ לא יכול לפסול
החקיקה שכלשונו של רוטמן, איתה בוחר בג"ץ שלא להתמודד כי אינו יודע כיצד לעשות זאת, כוללת מגוון רחב מאוד של חוקים בנושאים שונים, ובהם הגדרת תפקיד היועמ"ש כיועץ בלבד, חוקי הענישה על הסתה לטרור, חוק מח"ש ועוד. "עבודה שיטתית של חוק אחרי חוק, החלטה אחרי החלטה, מניבה את התוצאות. זה נכון בהישגים בנושאי חקיקה כמו גם בנושא ההתיישבות כמו שבצלאל עושה".
ובהתייחס לארבעת חלקיה העיקריים של רפורמת השר לוין, מציין רוטמן כי שלושה מתוכם עברו, סבירות, שיטת בחירת השופטים ותוקף עצת היועמ"ש. "שלושת רבעי מהרפורמה שהציג יריב לוין עברו במלואם בקריאה ראשונה וממתינים לקריאות שנייה ושלישית. זה יכול להתבצע בזמן קצר. הרבע האחרון שנוגע לפסקת ההתגברות נעצר בתקופה העצימה של הרפורמה, החליטו ללכת להידברות על כך בבית הנשיא. בעיניי זו הייתה טעות, אבל הקואליציה החליטה כך, לא אנחנו אלא הליכוד וש"ס. בכנסת הבאה המחנה הלאומי יבוא מגובש הרבה יותר על הצורך ברפורמה. אני מקווה שיהיו פחות מחלישים ועריקים כמו שהיו לנו בקדנציה הנוכחית", רוטמן מקווה.
את העבודה הסיזיפית של רוטמן בוועדת החוקה דימה אחד הרבנים ללוחות השניים שהתקיימו אחרי שהלוחות הראשונות נשברו למרות שניתנו בקולות וברקים. רוטמן מדגיש כי הוא אינו כולל את עצמו בין מבקריו של השר לוין על דרך הצגת הרפורמה, אך גם המבקרים מבינים ומודים שעבודה מדורגת, שלב אחר שלב, שברה את מחסום ההתנגדות. "אני לא שופט את יריב. כל אדם פועל בדרכו, אבל קידום הרפורמה הוביל לשינוי אדיר במדינת ישראל, ולכך שיש בישראל רוב אדיר שקיים היום בציבור ומבין שדרוש שינוי יסודי ומקיף במערכת המשפט, ומבין שאני היחיד שמסוגל לעשות זאת ועושה זאת".
כפי שניתן להבין מדבריו של רוטמן, הוא בהחלט רואה את עצמו כמועמד לכהונת שר המשפטים הבא. כדי שמפלגתו תוכל להציב דרישה שכזו, הוא אומר, היא תצטרך להגיע למו"מ הקואליציוני עם מנדטים רבים. בין היעדים שהוא מונה להשלמת הרפורמה, מציין רוטמן את השלמת הרבע האחרון ברפורמת לוין, קרי פסקת ההתגברות, פיצול תפקיד היועמ"ש, טיפול במנגנון ה"הרכבים האקראיים", המנגנון שמאפשר ליצחק עמית למנות לכל תיק הרכב שופטים שיניב את התוצאה הרצויה בעיניו, וכמובן, מינויים של כעשרה שופטים לבית המשפט העליון. "זה קריטי שמי שיעשה זאת יהיו אנחנו ולא יצחק עמית וגלעד קריב".
הכתבה פורסמה בגיליון 20 של ריבונות