התיישבות, ביטחון, זהות, אחדות, עלייה, חברה. כל אלה הם חלק מהסוגיות שעלו במסגרת פאנל מיוחד שעסק באתגרי הציונות בעשור הקרוב והתקיים בשמורת 'עוז וגאו"ן' לציון שלוש שנים לרצח שלושת הנערים.
במסגרת אירועי שלוש שנים לרצח שלושת הנערים וההיאחזות בשמורת 'עוז וגאו"ן' התקיים בראשית השבוע שמורה רב שיח אידאולוגי תחת הכותרת 'אתגרי הציונות בעשור הקרוב'.
בפאנל, שאותו הנחה הפובליציסט והעיתונאי ד"ר דרור אידר, השתתפו הפובליציסט וראש מועצת יש"ע לשעבר ישראל הראל, ראש מערך ההסברה לשעבר ד"ר דן ברץ, העיתונאי איתמר אייכנר, גוסטי יהושע, ראש מחלקת תפוצות בהסתדרות הציונית, רחלי פרנקל, מתן פלג והרב ישראל רוזנבלט.
הדברים נפתחו בדברי שבח שנשא ישראל הראל אודות חשיבותו של קמפיין הריבונות המובל על ידי תנועת 'נשים בירוק' וראשיה, יהודית קצובר ונדיה מטר. הראל ציין בדבריו כי ראוי היה שגם מנהיגים הוגים ורבנים יובילו את המהלך, אך לא כך הם פני הדברים.
הראל הציב את עיקרי תכליתה של הציונות ויעדיה – התיישבות, עלייה וביטחון – ואת סימני השאלה שמוצבים ליד כל אחד מהם בשנים האחרונות. הראל סבור כי העלייה לא השיגה את השלמת מטרותיה לאחר שהעליות המשמעותיות לארץ ישראל היו בעיקר עליות מצוקה בעוד יהודי ארצות הרווחה נותרו בגולה, ובעקבות כך ההתבוללות שם גוברת. "הצלחת הציונות תהיה כשנשכנע את היהודים להציל את עצמם משמד רוחני והתבוללות ולעלות לישראל", טען הראל.
לדבריו גם הגדרת הציונות החלה להתעמעם וברבות השנים במקום עליה, התיישבות וביטחון החלו לשייך למונח 'עשייה ציונית' כל פעולת התנדבות ואף הקמת מיזמי הייטק שכמותם מפוזרים רבים ברחבי העולם. הראל סבור כי הדגש הראוי על 'ציון' אינו מושם עוד בשיח על הציונות.
באשר לערך התיישבות הזכיר הראל את המחלוקת בה הוא נתון כיום, מחלוקת שהחלה מאז סירבה התנועה הקיבוצית להצעה להקים מאה קיבוצים ביהודה ושומרון מיד לאחר מלחמת ששת הימים.
באשר לסוגיית הביטחון קבע הראל כי אמנם "לכאורה אנחנו במצב הטוב ביותר שהיה לנו מעודנו מאז הקמת המדינה", ואולם שיקוליו של הצבא הפכו מקצועיים גרידא והשיקול הציוני שהניע את הצבא בימי ראשית המדינה, כמו בימי המחתרות, אינו קיים עוד. זו הסיבה שמשימת ההתיישבות של גרעיני הנח"ל כבר אינה קיימת בתוככי הצבא. לטעמו של הראל פעולות הצבא מתנהלות באופן ניטראלי בהיבט הציוני אידאולוגי, זאת בעוד "מטרתו של צה"ל אינה להיות ניטראלי אלא צבא ציוני יהודי כפי שהיו ארגוני המחתרת וצה"ל של ראשית קיומו". כל זאת לבד מתפיסות רדיקאליות שעשו את דרכן ללב הצבא ומפקדיו.
לאחר דבריו אלה של הראל נשאה דברים גוסטי יהושע ברוורמן, ראש מחלקת תפוצות בהסתדרות הציונית, שציינה בראשית דבריה את היותה חברה בקהילה רפורמית. "ההסתדרות הציונית היא ייצוג של העולם היהודי על גווניו, ונבחרתי לייצג את התנועה הרפורמית", אמרה והזכירה את תחושת האחדות שליוותה את ימי החיפושים אחרי שלושת הנערים לפני 3 שנים, "בכל מקום בעולם היו תלויות תמונות שלושת הנערים והעוצמה של היחד הייתה בכל מקום. הייתי ברומניה כשנודע לנו על הרצח. האבל המשותף הוא ביטוי למחויבות ולאמירה שכל ישראל ערבים זה לזה".
בהמשך הדברים התייחסה לקושי של יהודי התפוצות להזדהות עם ישראל הסופגת ביקורת מכל עבר, ורבים מתנתקים והופכים אדישים כלפי ישראל. בעיניה של יהושע קבלת האחר היא ערך ציוני הנתון למבחן.
יהושע רואה בהפיכת הארץ לכברת ארץ בטוחה עבור העם היהודי את מטרתה העיקרית של הציונות. באשר לעלייה היא סבורה כי אמנם "הלוואי וכולם היו חושבים על עלייה אבל זה רחוק מהמציאות. בציבורים שונים כשמדברים על עליה הם מתרחקים".
ד"ר רן ברץ, ראש מערך ההסברה לשעבר, התייחס בעיקר דבריו לטענות שהציג ישראל הראל וקבע כי בניגוד לתחושה העולה מדבריו של הראל הרי ש"הציונות היא הצלחה אדירה. העלייה מאז ומעולם הייתה עליית מצוקה. ליהודים שטוב להם קשה יותר לעלות ותפקידנו שיהיה כאן יותר טוב מכפי שטוב להם ולגרום להם לעלות. אחרי שהגענו למיצוי בהעלאת מי שקשה להם הגיע הזמן להתאמץ להביא את השאר. אין עמים שעשו את הדברים המדהימים שמדינת ישראל עשתה".
גם באפיק הביטחוני מסרב ברץ לקבל את הביקורת כמציאות עגומה. לדבריו אמנם "יש תהליכים מדאיגים בצה"ל, אבל העובדה היא שמעולם לא היה מצבה של ישראל כל כך טוב. אנחנו סובלים מההצלחה. יש לנו גנרלים שלא שירתו באף מלחמה קיומית, אבל זו בעיה טובה. אלו צרות של עשירים".
את פרק ההתיישבות בציונות רואה ד"ר ברץ כ"נקודה הכואבת ביותר", אך מיד הוא מוסיף ואומר כי עלינו "להכיר בכך שמההתחלה שלה ההתיישבות לא נעשתה באופן אסטרטגי. זו תמיד תהיה ציונות קלאסית ביהודה ושומרון, ציונות של דונם אחר דונם, כך עלינו לפעול בשנים הקרובות, לכבוש עוד תל ועוד תל, עוד ישוב ועוד ישוב, ללא מהפכות גדולות. כך היה מההתחלה וכך יהיה, ועם זאת ההתיישבות עולה וצומחת".
"אין מנהיג ציוני שאם היינו מקימים אותו לתחיה והיה רואה את המקום שהגענו אליו לא נפעם מההישג הנוכחי של הציונות. יש מה לשפר אבל חשוב לראות גם את ההצלחה הציונית", חתם ברץ את דבריו.
העיתונאי אלישיב רייכנר ביקש להביא אל הפאנל את קולה של הפריפרייה, הקול שאותו הוא משמיע שוב ושוב מעל דפי עיתונות ובפורומים רבים נוספים. לדבריו מבט על נתוני הפריפרייה מלמדים כי שם, באזורי הגליל והנגב, מצויות משימותיה הקרובות של הציונות בעשור הקרוב.
"כשאומרים התיישבות מיד מתייחסים להתיישבות ביהודה ושומרון, אבל אני מבקש לשים זרקור להתיישבות לא פחות ציונית, ההתיישבות בנגב ובגליל", אמר רייכנר והציג את העיר ערד בנגב והעיר נצרת בגליל כשתי ערים שאותן עוזבות מדי שנה עשרות משפחות, מדובר בהיקפים של ישובים שלמים שעוזבים, הדגיש רייכנר והזכיר את ההיבט הביטחוני המשמעותי של החלשת ערים וישובים אלה.
גם רחלי פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל הי"ד, התייחסה בדבריה לטיעוניו של ישראל הראל והזכירה כי חלק בלתי נפרד מערכיה של הציונות הוא הקמת חברת מופת, ומאחר שכך הרי שהמתנדב בבית החולים בישראל אינו ככל מתנדב בכל מקום בעולם והוא אכן מיישם מטרה ציונית שכן מדובר בחלק מבנייתה של חברת מופת. "העיסוק בתיקון עולם הוא ציונות בעיניי".
גם ערך האחדות שליווה את ימי החיפושים אחר שלושת הבנים לפני שלוש שנים עלה בדבריה של פרנקל שהגדירה את מראות האחדות שראתה כנס. פרנקל סיפרה על ביקור בארה"ב בו ראתה כיצד אל מקום אחד "התכנסו כל הזרמים וישבו יחד, התפללו יחד והפגינו יחד. אף אחד ממזקני הקהילה לא זוכר דבר כזה מאז ששת הימים", סיפרה ומצאה הקשר נוסף בין ימים אלו לימי ששת הימים – ההתנערות מהציניות: "מלחמת ששת הימים, שהפכה לסלע מחלוקת, נחוותה כנס גלוי שמולו מאבדים את הציניות. אצלי קרתה אירוניה אישית. הבן שלי היה בחור ציני וביקורתי. את זה הוא קיבל מהבית, וכשחווינו את החוויה ההיא, כולל החיבוק מכל העולם היהודי, איבדנו את היכולת להיות ציניים כלפי הדבר הזה".
באשר לאתגרי הציונות בעשור הקרוב, אמרה פרנקל: "בעשור הבא אף מגזר לא ייעלם, הדתיים יישארו כאן, החילוניים יישארו, השמאלניים יישארו כאן והמתנחלים יישארו כאן, וצריך לעשות את זה ביחד, להסתכל בעיניים אחד של השני ולחיות ביחד, להקים את המארג הזה בצורה אחראית, וכך נוכל להמשיך ולהתנצח במלוא התשוקה כפי שאנחנו יודעים".
מתן פלג, יו"ר 'אם תרצו' ביקש לחזור בדבריו אל עקרונות הבסיס של הציונות כפי שבאו לידי ביטוי בתכנית באזל, עקרונות שכיום יש מי שמבקש להיאבק בהם ומסתבר שעמידה על אותם עקרונות רלוונטית ומתבקשת גם היום החל מעצם הקמתה של מולדת חוקית לעם ישראל - חוקיות שכיום יש מי שמנסה לערער עליה, דרך קידום ההתיישבות בארץ ישראל – סוגיה הנתונה במחלוקת כמעט בכל אתר בו קיימת התיישבות מהגולן, דרך יהודה ושומרון, בקעת הירדן ועד הנגב, כך גם ערף ריכוזו של העם היהודי בארץ ישראל וחיזוק תחושת הלאום והמודעות הלאומית של היהודים. "הייתי רוצה שראש מחלקת התפוצות בהסתדרות הציונית תדבר על תחושת הלאום והקריאה לארץ ישראל", אמר פלג בדברים שהופנו לגוסטי יהושע. "המוקשים שבהצהרת באזל עדיין קיימים וצריך לחזק אותה".
אחרון הדוברים בפאנל היה הרב שראל רוזנבלט שהתייחס גם הוא למפגש בין היהדות האורתודוקסית לזו הרפורמית והקונסרבטיבית. הרב רוזנבלט סיפר על מפגש אליו התבקש להגיע ולשוחח עם קבוצה קונסרבטיבית ורפורמית מלוס אנג'לס שחשה בקיומה של בעיית ההתבוללות אצלם. לדבריו בשיחה זו שמע אמירות מרגשות ותובנות המחלחלות אל החברה הרפורמית בארה"ב ובהן התובנה שללא מדינת ישראל וארץ ישראל אין להם אפשרות לשרוד כיהודים. זה אמנם נגד השורשים ההיסטוריים של הרפורמים, אבל זה קורה, ומי שיפספס את זה יפספס דבר גדול".
הרב רוזנבלט הדגיש כי בינו לבין החברה הרפורמית קיים פער גדול ומחלוקת עצומה, אך עם זאת אין להתעלם מהדרישה הגדולה שעולה מהם לארץ ישראל.
לטעמו לא התיישבות ולא ביטחון הן בעיותיה של הציונות. לדבריו אלו בעיות שתיפתרנה בידי אנשי המקצוע, אך "הבעיה המרכזית היא זהות. ככל שליותר ויותר חלקים מהעם יש בעיה עם זהות ציונית ויהודית הכול מתפורר, גם אם מקימים את הכלי של המדינה או הצבא. ללא התוכן יש פער שגורם לדברים להתפורר מבפנים".
האירוע כולו התקיים באוהל המרכזי בשמורת 'עוז וגאו"ן', השמורה שהוקמה בליל היוודע דבר הרצחם של שלושת הנערים, לפני שלוש שנים. מאז הפכה השמורה לאתר תיירות פורח בו מתקיימות בין השאר פעילויות תרבות, הרצאות, חינוך, חקלאות ועוד. מאז הוקמה השמורה בידי פעילי תנועת 'נשים בירוק' הגיעו אליה עשרות אלפי בני נוער מכל רחבי הארץ לפעילויות חווייתית ציונית.
במסגרת אירועי השלוש לרצח הנערים נחנכה בשמורה שדרת הציונות ובה שלטים המעוטרים בציטטות של מנהיגי הציונות לאורך הדורות. חנוכת השרה התקיימה בשיתוף ההסתדרות הציונית, המועצה הציונית בישראל, הקק"ל, מועצת גוש עציון ותנועת 'נשים בירוק'.