את עמדתה נגד הקמת מדינה פלסטינית שבה ומציגה השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל בהזדמנויות רבות. בראיון ל'ריבונות' היא מציגה גם את הבסיס לתכנית חלופית שלטעמה יכולה להתקבל גם בקהילייה הבינלאומית וגם בקרב מדינות ערב שכנותיה של ישראל.
שלושה מוטיבים מרכזיים מובילים את השרה גמליאל להתנגדותה העקרונית למדינה פלסטינית והראשון והשני שבהם הם המוטיב האידאולוגי ההיסטורי, "הסיבה הראשונה המביאה אותי לעמדותיי היא בראש ובראשונה הזכות שלנו על הארץ שלנו. זו הסיבה המהותית והמרכזית, אבל גם מי שמתכחש לסיבה ההיסטורית והעקרונית הזו יצטרך להסביר איזה היגיון עומד מאחורי רעיון הקמתה של עוד מדינה דיקטטורית במזרח התיכון".
היסוד השלישי, אומרת גמליאל, הוא יסוד הפגיעה בביטחון אזרחי ישראל. הערבויות והביטחונות שמציגה הקהילייה הבינלאומית, ועד לא מכבר גם הממשל האמריקאי, לנסיגה ישראלית, אינם מהווים עבורה גורם משכנע. "למדנו עם השנים שבנושאי ביטחון אם אין אני לי מי לי. ראינו מה קרה לכוחות הרב לאומיים שאמורים היו לשמור על הרגיעה והשקט בגבול הצפון. ברור לנו שאם היום, כשחיזבאללה מתעצם ואיראן שולחת כוחות לשטח, לא הייתה נוכחות ישראלית ברמת הגולן אף אחד לא היה נשאר שם כדי להגן על אזרחי ישראל. ביטחונה של מדינת ישראל הוא באחריותנו בלבד".
לאחר שהיא מבהירה בתמציתיות מדוע אין כל מקום להקמתה של מדינה פלסטינית, מוסיפה גמליאל ואומרת כי אם למרות הכול יתברר שאין מנוס מדיני ואכן התודעה המדינית-בינלאומית צרובה בהכרח, בלתי קבילה ככל שתהיה, להקמת מדינה פלסטינית, הרי שמדינה כזו לא יכולה לקום ביהודה ושומרון ויש לתור אחר חלופה אחרת. "מדינה פלסטינית", מדגישה השרה גמליאל, "היא רעיון מסוכן למדינת ישראל. בין הירדן ובין הים לא יכולה ואסור שתוקם מדינה פלסטינית. מבחינתי החלופה הריאלית ביותר, והיחידה בנסיבות הקיימות, היא קיומה של אוטונומיה פלסטינית ביהודה ושומרון. אך ככל שיתברר מעל לכל צל ספק שאין מנוס מדיני אלא להקמת מדינה פלסטינית של ממש, הרי שמדובר בבעיה אזורית, ולא רק ישראלית. לפיכך, מן הראוי שחלקים ממדינות ערב, דוגמת חצי האי סיני צריכים להילקח בחשבון.
רעיון כזה יכול לתפוס בשדה הדיפלומטי-מדיני?
"בהחלט, כל יזמה יכולה לתפוס ברגע שיש ואקום של פתרונות, ובלבד שפועלים להטמיע זאת. חשוב להדגיש כי 'הבעיה הפלסטינית' איננה עניינה הבלעדי של מדינת ישראל. אפשר בהחלט להפעיל במסגרת תכנית כוללת, שבמסגרתה תהיה הקצאת שטח מחצי האי סיני, גם סיוע כלכלי ואחר למצרים מהעבר האחד ומהעבר האחר לתת ליישות החדשה אפשרות של רצף טריטוריאלי לרצועת עזה שיאפשר נגישות לים, מהלך שיכול להשתלב עם רעיון האי המלאכותי שעליו מדבר השר ישראל כץ".
נזכיר כי בפורומים שונים פועל השר ישראל כץ להקמתו של אי מלאכותי מול חופי רצועת עזה, ובו יוקם שדה תעופה ונמל שיהוו שער מאובטח בין הרצועה לעולם. כוחות ביטחון ימנעו החדרת אמצעי לחימה לרצועה ומנגד, סבור כץ, בכך תוסר הטענה כלפי ישראל כאילו עודה כובשת את תושבי הרצועה ומונעת מהם עצמאות כלכלית ואחרת.
"כל זה יוכל להתקיים במידה והפלסטינים אכן רוצים למצוא פתרון לבעיה שלהם", אומרת גמליאל השבה ומוסיפה: "אחזור ואדגיש, מבחינת האינטרס הישראלי לא ניתן להקים מדינה נוספת בין הירדן לבין הים. יכולה להיות באזור הזה רק מדינת ישראל, גם מהטעם האידאולוגי וגם מהטעם הביטחוני".
כשהיא מוסיפה ופורטת את רעיון המדינה הפלסטינית בסיני רואה השרה גמליאל את ישראל ומדינות ערב שכנותיה שותפות למיזם. במצבה הכלכלי הרעוע של מצרים ולאור התחזקות מחוז דאע"ש בסיני המאיים על יציבות המשטר המצרי, ישנו אינטרס משותף לשני הצדדים. "למדינות ערב יש את היכולת לדחוף רעיון שכזה וליצור פעילות כלכלית משמעותית מול המיזם הזה. לנו יש יכולת לתת מענה בתחומי החקלאות, הדיגיטציה, ההתמודדות בתחומי הסייבר והביטחון. במהלך משותף שכזה נוכל לבחון את הצרכים שלנו מול התחומים שבהם נוכל אנחנו לתרום לאחרים ולייצר שיח אחר, ריאלי ונכון יותר, במזרח התיכון".
בדבריה מדגישה גמליאל כי הרעיון שלה למדינה פלסטינית בחצי האי סיני אינו מחייב העברת אוכלוסייה ממקום למקום, ולמעשה ערביי יהודה ושומרון יוכלו להישאר במקומם אם יחפצו בכך. "הם יכולים להיות אזרחים במרחק של המדינה בסיני, או לבחור לעבור לגור שם. זו צריכה להיות בחירה שלהם. מה שאנחנו נפתור לנו הוא סוגיית האזרחות שהעיבה עלינו כמדינה דמוקרטית. לא תהיה להם אזרחות ישראלית אלא של הרשות שבעזה וסיני".
לפני ואחרי הדברים הללו מקפידה השרה גמליאל לציין שוב ושוב את התנגדותה העקרונית הכוללת להקמת מדינה פלסטינית בכל מקום, " אני לא רואה שום סיבה להקמת מדינה דיקטטורית נוספת במזרח התיכון, אבל אם אני נאלצת להתייחס למגבלה שבה השיח סביב מדינה כזו כבר קיים מושרש ומונע מאתנו קידום קשרים ויחסים עם מדינות ערב, אז ראוי ונכון יותר לנווט אותו למקום אחר ולא לחלקי מדינת ישראל".
את רואה סביב שולחן הממשלה מישהו שמקדם מהלך כזה?
"בכל פעם מדברים על נדבך אחר. השר ישראל כץ דיבר על הקמת הנמל, היה שיח מעורפל שהתמסמס סביב סיני, אבל אם מסתכלים על המצוקה שקיימת במצרים התכנית הזו יכולה בהחלט להיות פתרון גם עבורם".
אז מדוע את לא מקדמת את הרעיון הזה באופן משמעותי יותר?
"אני מדברת על כך בכל מקום. לצערי אני עדיין לא בקבינט הביטחוני, ששם אוכל לתת יותר את הטון, אבל לדעתי אנחנו צריכים לייצר חלופות שלא פוגעות באינטרסים שלנו, לראות ולחשוב מחוץ לקופסא ולתת מענים שיוכיחו שאנחנו לא עסוקים כל הזמן בהתנגדות אלא יש כיווני בעד. צריך גם להבהיר לעולם שהפלסטינים הם לא בעיה בלעדית רק של ישראל. זו בעיה שצריכה להעסיק את כלל המדינות במזרח התיכון, ואם רוצים למצוא להם פתרון עלינו לשלב זרועות ולתת מענה במקום שיהיה ריאלי. ככל שלא, החלופה היחידה הריאלית היא קיום אוטונומי של הפלסטינים ביהודה ושומרון – מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, לא תהיה. אסור שתהיה". גם בקהילייה הבינלאומית וגם בקרב מדינות ערב שכנותיה של ישראל.