למה התכוונו חז"ל כשהורו לקרוע קריעה אל מול ערי ישראל בחורבנן? האם מדובר בבניינים חרבים או במשמעות אחרת לחלוטין? הרב חיים דרוקמן על חובת הריבונות כמצוות עשה.
שיח הריבונות עם הרב דרוקמן הוא לפני הכול שיח תורני הלכתי. עוד לפני הסוגיה הדמוגרפית והביטחונית מדובר בציווי קדום שעלינו ליישם ככל מצווה ממצוות התורה.
בראיון לגיליון 3 של 'ריבונות' נשאל הרב מהו חזון היעד לגבי יהודה ושומרון ומיד ניתן לשמוע את הפליאה בקולו על עצם העלאת השאלה. "התורה היא זו שמצווה אותנו את מה שצריך להיות. אנחנו לא נמצאים כאן במקרה אלא משום שהקב"ה קבע שזהו מקומנו וציווה אותנו בתורתו במצוות יישוב ארץ ישראל".
"במצווה הזו יש שני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא ריבונות, 'והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה'. המצווה הזו תובעת מאיתנו שלא נעזוב את ארץ ישראל ביד זולתנו מהאומות או לשממה, כלומר יש לנו מצוות עשה שלא לעזוב את ארץ ישראל לשלטון של עם אחר. אנחנו צריכים לדאוג שהארץ תהיה בשלטון עם ישראל ולא רק שנחיה כאן. זוהי ריבונות", קובע הרב דרוקמן בפסקנות.
"המרכיב השני הוא התיישבות, שלא נעזבה לשממה. זו מצוות עשה על אף שהיא נאמרת בלשון שלילה 'שלא נעזבנה', המשמעות בפועל של המצווה הזו היא מעשה של התיישבות. חובתנו לדאוג לריבונותינו בארץ ולהתיישבותנו בה. לכך שאפנו במשך כל השנים, אבל אנחנו צריכים גם ליישם ולא רק לשאוף".
כדי לחדד את הדברים מצטט הרב דרוקמן מימרא תלמודית ולפיה הרואה ערי יהודה בחורבנם חייב לקרוע קריעה כאבל על אביו או על אמו. "מהי אותה ראייה של ערי יהודה בחורבנן? יכול אדם לחשוב שהכוונה היא לישובים הרוסים וחרבים, אבל הבית יוסף, רבי יוסף קארו, דן בכך ואומר שהכוונה חורבן אינה להרס וחורבן אלא שאם הם בנויים ונתונים לשלטון זר שאינו יהודי על זה צריך לקרוע קריעה. זהו החורבן, וכך פוסקים הפוסקים אחריו. כלומר ישוב הבנוי לתלפיות שהשלטון בו הוא של גויים על זה קורעים קריעה כי זה נקרא חורבן. הבית יוסף אומר שאיני קורע על החורבן הטכני אלא על החורבן הלאומי, ואם עם ישראל אינו שולט כאן זהו חורבן לאומי".
על כל זאת מוסיף הרב דרוקמן ומדגיש כי "מצד אחד חובתנו לראות את החיוב הגדול של מה שאירע מאז שנת תש"ח שעד אליה ארץ ישראל גם כשהייתה מיושבת היא הייתה חרבה מפני שהיה שלטון זר. מאז קום המדינה במקומות שעם ישראל שולט הארץ נבנתה, וודאי הדברים אמורים גם לגבי יהודה ושומרון, לב ליבה של ארצנו, שצריך לשלוט באזורים הללו ולהביא את ריבונותינו אליהם".
באשר ליחס לערבים המתגוררים ביהודה ושומרון מציין הרב דרוקמן ואומר כי "השאלה אינה האנשים באופן פרטי. השאלה היא מי השולט, אם מדינת ישראל היא הריבונית או לא. זה מה שקובע. מדינת ישראל יכולה לקיים בתוכה גם יחידים שאינם מבני עמנו. הבעיה היא לא מה לעשות איתם אלא מה אנחנו צריכים לעשות, וודאי שאנחנו צריכים להחיל את הריבונות שלנו על כל חלקי ארצנו".
בשיחה עמו חוזרת ונשמעת בקולו של הרב שוב ושוב התמיהה והתהייה על עצם העלאת השאלה ונדמה שבתמיהה הזו חרוז גם לא מעט עצב. "לא יאומן. חזרנו הביתה. איזה ספקות יש לנו לגבי מקומות שאליבא דכל הדעות הם ארצנו אלפי שנה? איך אנחנו לא מחילים עליה את הריבונות שלנו? מה ההבדל בינם לאזורים אחרים? מה, הם פחות ארץ ישראל מגוש דן. על כל מקום צריכים להחיל את הריבונות".
"מה מאיימים עלינו באיומי סרק של דמוגרפיה? מאיימים עלינו בהם מאז מלחמת ששת הימים. מה יש לחשוש מהאיומים הללו? צריך לדאוג ליותר עלייה שתבוא, אבל לא צריך להיבהל מאיומים. עם ישראל הוא עם קשה עורף, וככזה הוא אינו נבהל מאיומים", חותם הרב דרוקמן, וכשהוא נשאל מדוע בתקופה בה כיהן כחבר כנסת לא עלה בידו ובידי חברי כנסת אחרים לחולל את השינוי ולהחיל את אותה ריבונות הוא משמיע אנחה ומפטיר בצער: "היו אז קטני אמונה".