האדריכל יורם גינזבורג והכלכלן ערן בר-טל פרסו בפני פעילי התרמת הריבונות את יתרונותיה הכלכליים של התכנית ואת צעדיה המעשיים הראשונים.
בהרצאה קצרה אותה נשא בפני פעילי מבצע ההתרמה המיוחד של תנועת הריבונות, מיסודה של 'נשים בירוק', תיאר האדריכל יורם גינזבורג את העקרונות המנחים אותו בהכנת תכנית המתאר הארצית הראשונה הכוללת את יהודה ושומרון כחלק בלתי נפרד ועיקרי בארץ ישראל.
את דבריו פתח בניתוח המונח 'ריבונות' ומשמעויותיו כמבטא זכות בלעדית של רשות להפעלת סמכותה באזור מסוים תוך התבססות על אינטרסים שלה בלבד בהיותם מחוסנים מהשפעות זרות חיצוניות או פנימיות. "המשמעות היא שמדבור במשהו שמגיע לי ואני קובע את חוקי המשחק בו ללא קשר לאחרים", אמר והוסיף: "צריך לצאת מהפרדיגמה שאנחנו צריכים הכרה של זרים. מיהו בלפור לעומת אברהם ומשה? ההכרה הריבונית שלנו לא תלויה באף אחד אחר".
בהרצאתו קבע גינזבורג כי על עם ישראל לצאת מהגמגום האוחז בו ולבחור באחת משלוש האפשרויות הניצבות בפני כל בעל חי העומד בפני איום: לקפוא במקום, להימלט או להיאבק. בהמשך דבריו הציג שלוש מפות המתארות את שלוש המציאויות – מציאות הקפיאה במקום שבה האיום הערבי הולך ומתגבש בלב הארץ תחת הנהגת הרשות הפלשתינית, מציאות הבריחה שמשמעה הקמת מדינה ערבית בלב הארץ ומציאות המאבק המחזירה לידי ישראל את מושכות ההנהגה וקביעת הנורמות בארץ ישראל מתוקף היותה הריבון הבלעדי בשטח.
גינזבורג קובע כי בניגוד למה שנדמה לחלק גדול מתושבי ישראל, יש לעם ישראל מה להפסיד וכדי למנוע הפסד שכזה יש להבין את חשיבות האני הקולקטיבי שלמענו נכון וראוי להקריב מהאני האישי.
תכנית המתאר עליה הוא עמל, מספר גינזבורג, תוצג בפני 15 אנשי מקצוע מתחומים שונים, ואלה יבחנו אותה באופן אובייקטיבי ונטול פניות פוליטיות בהשוואה לאפשרויות החלופיות – הקפאת המצב והנסיגה, קרי הקמת מדינה פלשתינית. לטעמו אין מנוס אלא לקבל את הפוטנציאל הגלום וההכרחי שבתכנית המתאר שכהגדרתו אינה מחברת את יהודה ושומרון אל מדינת ישראל אלא להיפך, את מדינת ישראל ליהודה ושומרון כערש הולדתו ותרבותו של העם היהודי, ובהתאם מעתיקה את מרכז הכובד ההתיישבותי מרצועת החוף (המדינה הצלבנית, כלשונו) לגב ההר, עומק ולב הארץ. באזור זה, כך על פי התמ"א, יתגוררו עשרה מיליון ישראלים בתוך שלושה עשורים.
עוד מוסיף גינזבורג וקובע כי מתוך גישה זו תתקדם מדינת ישראל אל השלב הבא של ייעוד העם והוא "להיות אוטוריטה מוסרית לעולם. ארץ ישראל תהפוך לגן עדן עלי אדמות, התמרור שיורה לעמים מהמוסר התנ"כי הקדום של ארץ ישראל כיצד אנחנו אמורים לחיות".
לאחר דבריו אלה של גינזבורג נשא דברים הכלכלן ד"ר ערן בר-טל שקבע כבר בראשית דבריו כי כל המתבונן מקרוב על מהפכת השטח שהתחוללה ביהודה ושומרון מבין שמדובר במהלך התיישבותי ציוני בלתי הפיך. להפנמת תובנה זו מתוך ביקור בשטח קורא בר-טל הכשרת לבבות ההכרחית כשלב קריטי בבניין הריבונות.
בר-טל הזכיר בדבריו מפגשים ופאנלים בהם השתתף ובהם הועלו טיעונים נגד רעיון הריבונות כאשר "אחד המגוחכים שבהם", כלשונו, הוא הטיעון הכלכלי, "הם אומרים שהדבר לא יתכן מבחינה כלכלית, שואלים מה תעשה עם הערבים, זה יעלה לנו סכום שיביא לקריסת המדינה וכו'". אל מול טיעון זה קובע בר-טל כי מדובר בנתונים חסרי שחר שכן לצד העלויות כוללת הריבונות גם פוטנציאל כלכלי גבוה לאין ערוך מהעלויות.
לדבריו עלינו להיפטר מכמה שקרים שהתקשורת מאכילה אותנו ובראשם השקר לפיו ישראל היא מדינה ענייה. בר-טל רואה את דו"ח העוני כפיגוע חברתי המצייר כל ילד שלישי כעני וכל אדם שני כנתון במצוקה כלכלית בעוד ישראל האמתית איתנה וחזקה כלכלית, עשירה ומשגשגת "יש לנו עצמה הרבה יותר גדולה מכפי שניתן לקלוט", הוא אומר וקובע כי קליטת כוח העבודה של ערביי יהודה ושומרון נחוץ לישראל בה אין אבטלה והיא משוועת לידיים עובדות בתחומי הבניין החקלאות וכיוצא באלה. בר-טל מציין כי בעוד עבודות אלה חיוניות למשק הישראלי מופעל לחץ על הממשלה לייבוא עובדים זרים מסין ורומניה אך שכנינו שביהודה ושומרון מעוניינים לעבוד, אם רק יינתן להם.
"אין דבר הגיוני יותר מצירוף האנשים המסכנים שאין להם עבודה לכוח העבודה הישראלי. אומרים לי שהם מחבלים ושהם יהרגו אותנו. אלו אמירות של פחדנים. אם אנחנו מייצרים אינטרס שונה הם יצטרפו לעבודה", קובע בר-טל המזכיר כי עד להגעת תנועת החרם היו לאין ערוך יותר עובדים ערבים באזור התעשייה ברקן. הוא מציין כי שיתוף הפעולה במפעלים אלו הניב יחסי עבודה כה טובים עד שהיו בעלי מפעלים שבנו מסגדים בתוכם לטובת העובדים המוסלמים. "זה צריך להיות גם האינטרס שלנו ולא רק שלהם", אומר בר-טל המציין את יתרונו של העובד הערבי המקומי על פני העובד הזר המחייב קליטה מורכבת יותר שמחירה החברתי משמעותי יותר.
ליתרון כלכלי זה מוסיף בר-טל את העלייה הדרמטית בשווי הקרקעות ביהודה ושומרון. לדבריו כעת ניתן לשער את משמעות העלייה בערך הקרקע רק מהצהרת הכוונות להפשרת קרקע חקלאית לבנייה. כאשר מהלך כזה יקרום עור וגידים המשמעות הכלכלית תהיה גבוהה בהרבה.
"הריבונות היא צעד מחויב המציאות ולמעשה היא כבר קורית כעת", קבע. "יש היום רוב שבז לסיסמאות של שתי מדינות לשני עמים".
"מכל הבחינות המאזן הוא בוודאי של רווח, ומי שירוויח מהחלת הריבונות זה גם עם ישראל וגם הערבים שהמצב הנוכחי לא עושה להם שום טוב. מוכרים לנו שזה לא ישים, אבל לא נכון. זה לא רק ישים אלא שזהו גם הפתרון לאיכות החיים שלנו ושל הערבים. אין פתרון אחר חוץ מריבונות", דברי בר-טל.
כעת, סבור בר-טל, המשימה היא הכשרת הלבבות לריבונות המעשית שמתרחשת בשטח ולהבנה שריבונות היא המענה הטוב ביותר גם למדינת ישראל וגם לחברה הערבית. בהמשך תקבל הריבונות המעשית הזו גושפנקה ממנהיג אמיץ שיפגוש חברה הערוכה לכך ויהפוך את המהלך לרשמי, כשם שההכרזה על המדינה הגיעה לאחר שהיו בה אנשי חקלאות ובניין, תשתית ניהולית ומפעלי כלכלה. כל אלה הכשירו את הלבבות והיו לבסיס המעשי עבור ההנהגה שנדרשה לקבל את ההכרעה הסופית.
לאחר דבריהם של גינזבורג ובר-טל התכנסו פעילי מבצע ההתרמה למבצע עצמו אליו התגייסו פעילים רבים נוספים בכל רחבי הארץ.