שר השיכון מקדם תכנית בנייה מאסיבית בבקעת הירדן ומסביר בראיון ל'מקור ראשון' את חשיבות הבקעה לביטחון ישראל ואת סכנות המדינה הפלסטינית.
בראיון ל'מקור ראשון' מתייחס שר השיכון, יואב גלנט, לחשיבותה של בקעת הירדן לביטחונה של מדינת ישראל, לחשיבות ההתיישבות ולחזון הריבונות.
"אי אפשר להחזיק את ביטחון המדינה בלי הבקעה", קובע גלנט בראיון שהעניק לאורלי גולדקלנג, סגנית עורך העיתון, והוא מפרט: "ציר אשדוד־תל־אביב־חדרה מיושב על ידי ארבעה מיליון איש, ומה שמגן עליהם זה רצף ההתיישבות מזרחה משם – בשומרון ובבקעה. לאורך השנים היו לאנשים יותר מדי רעיונות איך להעביר את הבקעה מידינו, אבל זה לא ייתכן. לאהוד ברק ולאחרים היו כל מיני רעיונות אלטרנטיביים איך לשמור על הביטחון כאן באמצעות טכנולוגיה כזו ואחרת, אבל אלטרנטיבות כאלה טובות רק כשאין ברירה אחרת. מאחזים של כוחות אויב ושל תאי טרור בריכוז פלסטיני יכולים לעשות לנו צרות גדולות".
לדבריו "אנחנו חייבים להסתכל בראייה היסטורית ולא במבט צר. אנחנו רואים איך משטרים שהיו מבוססים ויציבים הפכו תוך עשור לכאלה ששואבים את כוחם מאסלאם רדיקלי. כל השטח השתנה, ואנחנו עוד לא יודעים אם הגענו לתצורה האחרונה. דבר אחד ברור: אי אפשר לסחור בעניין הזה. מילים והצהרות ואפילו חוזים לא קובעים באזור שלנו, רק עובדות בשטח".
כשהוא מדבר על מבט היסטורי כמתווה דרך לעשייה הנוכחית בשטח הוא מזכיר: "מדינת ישראל היא מדינה צרה וארוכה שמשתרעת על פני 500 קילומטר אורך, ועשרות קילומטרים בלבד ברוחב. בשנת המאה למדינה יהיו פה 15 מיליון איש, ועשרים שנה אחר כך יהיו 20 מיליון. הם לא יכולים להתרכז כולם סביב כביש 6. עד שהחזון יהפוך למעשה, אני מתאמץ לבנות פה באופן חסר תקדים".
"אני מאמין שממערב לירדן לא יכולה להיות אחיזה של יותר מגורם מסדיר ושולט אחד. שום דבר אחר אינו ישים. לכן מדינת ישראל צריכה לשלוט על כל המרחב הזה. כמו שאמרתי, בקעת הירדן היא מרחב האבטחה וכך גם אזור גב ההר, שיחד עם השפלה הם השטחים החיוניים למדינת ישראל. ישראל חייבת לשלוט על כל השטח הזה, ולהחזיק בו באחיזה מלאה", קובע גלנט.
עם זאת הוא מדגיש כי "מצד שני, צריך למצוא פתרון לאוכלוסייה הפלסטינית ולאפשר לה לחיות באופן אוטונומי ככל שניתן. אין לנו עניין לשלוט בהם, לנהל אותם או להתחכך בהם. אבל אם הפלסטינים רואים בעיני רוחם צבא פלסטיני או שליטה על המעברים, זה לא יקרה. גורם פלסטיני לא יוכל להחליט מי ייכנס ליו"ש ומי לא, כמו שאי אפשר שתהיה שיבה פלסטינית ליו"ש, שתיצור לחץ בלתי נסבל על כל הסביבה. רק גורם אחד יכול להסדיר את זה – מדינת ישראל. אחרי שאמרנו את זה, אכן יש לתת להם מעמד מאוד דומה למה שאמר מנחם בגין – אוטונומיה. לא נורא אם זה ילווה בסמלים. אבל לא יכולה להיות מציאות של שניים אוחזין".
באשר לסוגיית עקירת ישובים אומר השר גלנט כי מעבר לכך שאינו סבור שהסוגיה נמצאת על הפרק, הוא "לא חושב שזה דבר שצריך להתיר או לאפשר בשום אופן, נקודה. מה היה פה לפני 67'? למה הירדנים פתחו אז במלחמה? הבעיה היא ההכרה הערבית בכך שיש פה ישות יהודית, ציונית ודמוקרטית משגשגת. זה מפריע להם. בהתנתקות הייתי חייל, מזכיר צבאי של ראש הממשלה. שמעתי על ההחלטה כהחלטה פוליטית. מה שאני יכול להגיד לך היום זה שהדבר הזה פגע בהרתעה של ישראל מבחינה צבאית. זה הסיפור העיקרי, כמו שקורה בכל נסיגה".
לטעמו של גלנט המונח 'מדינה פלסטינית' אינו יכול לקבל משמעות מעשית מעבר לאוטונומיה. "הדיון יהיה על הפרשנות למונח 'מדינה פלסטינית'. הוא לא יכול לייצג יותר מאוטונומיה. לא יכול להיות פה צבא שלהם, שליטה שלהם בכניסות וביציאות, הם לא יכולים לנהל שדה תעופה ולעשות דברים שהחיכוך בינם לישראל ייצר בעיה. במונחים שלי זה כמו מדינה באמריקה. יש יכולות עצמאיות בדברים מסוימים, אבל בסוף היא חלק ממשהו אחר. הדיון יכול להתנהל אחרי ההגדרה שאנחנו מחזיקים בשטח ושולטים עליו גם אזרחית. הפלסטינים צריכים לחיות בריכוזים הגדולים שלהם, תוך שניתן להם מרחב ככל האפשר. אם מישהו שואל את עצמו מה היה קורה פה אם לא ישראל, שיסתכל מה קורה בעיראק, בסוריה ובלבנון. מי שמקנה להם חיים ואיכות חיים זה אנחנו".
באשר לחזון הריבונות על יהודה ושומרון והבקעה סבור השר גלנט כי "צריך לעשות את הדבר הזה בשלבים ובעיתוי המתאים. קודם כול לספח בעוטף ירושלים – מעלה־אדומים, גוש־עציון, גבעת־זאב, ולאחר מכן את בקעת־הירדן. אפשר גם בסדר אחר".
ובחזרה לחשיבות בקעת הירדן בעיני שר השיכון: "הפלסטינים והערבים לא הסכימו לשום הצעה שהונחה על השולחן, וכל הזמן פתחו במלחמות. אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו זקוקים לעוצמה צבאית ולשליטה בשטח. אנחנו לא רוצים לחזור למה שקרה באירופה. הבקעה זו דוגמה בולטת למקום שבו אני מצפה למאות אלפי תושבים ולא לעשרות אלפים. זה שהבקעה הייתה בקונצנזוס דווקא פגע בה. אנשים חשבו ששום דבר לא בוער ולא חייבים לרוץ וליישב פה. יובל שנים יש פה סדרי גודל של 5000־6000 איש, זו מציאות מאוד לא רצויה. לכן באתי עם החזון שלי, יש לנו תוכנית וכסף משוריין. אבל זה כסף קטן. אני רוצה את החזון המלא ממטולה ועד אילת, דרך בקעת הירדן, ומתיחה של כל המדינה מזרחה. רק כך נוכל להגן באמת על עתידה של מדינת ישראל".