שר מיוחד מונה ברש"פ לתזמון ותכנון השתלטות על שטחי C. חקלאות ובניה פלשתינית משרתים את היעד: הקמת מדינה בפועל. זה מה שקורה בשטח כל עוד הריבונות מתעכבת.
במאמר שפרסמו מתייחסות ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, לטענתם של רבים, ודווקא בימין, שסבורים כי אכן מדינה פלשתינית תהיה סכנה קיומית לישראל ומנגד הריבונות תהווה אתגר לא מבוטל, ומשום כך נכון וראוי יהיה לשאוף להשארת המציאות הקיימת, הסטטוס קוו שבו הרש"פ מנהלת את ענייניה בעוד ישראל שולטת ביטחונית על המרחב כולו.
קצובר ומטר קובעות במאמרן כי בעוד בימין שוגים באשליית הסטטוס קוו הרי שהפלשתינים קובעים עובדות בשטח בבנייה ובחקלאות בלתי חוקית, ולמעשה מכשירים את הקרקע להקמתה בפועל של מדינה פלשתינית.
ישי חמו, רכז השטח של תנועת 'רגבים' במרחב איו"ש, מחזק את קביעתן של השתיים ובראיון ל'ריבונות' הוא מספר על התופעה המתחזקת של השתלטות פלשתינית, מנוגדת לכל הסכם ואמנה, דווקא על שטחי C, האזורים שבהם ישראל שולטת הן ביטחונית והן אזרחית.
שתי הדרכים העיקריות להשתלטות פלשתינית על המרחב הן הבנייה והחקלאות. על מנת לבצע את המהלכים בצורה מתוחכמת ומאורגנת היטב מונה ברשות הפלשתינית שר מיוחד לענייני שטחי C כאשר "כל מטרתו היא לתאם ולארגן את ההשתלטות הערבית בשטח, גם כדי לתפוס עוד שטח לטובתם, וגם מתוך תפיסת העולם שאומרת שבמידה ובעתיד יהיה הסדר מדיני בין הצדדים לא יהיה ניתן להתעלם מהעובדות שנקבעו בשטח", אומר חמו ומציין כי הדברים מתבססים על משנתו הסדורה של סלאם פיאד, מי שכיהן כראש ממשלת הרש"פ עד שנת 2013.
היעד: מדינה פלשתינית דה-פקטו
"הרעיון של תכנית פיאד פשוט: יש ליצור רצף טריטוריאלי מבית לחם, רמאללה, שכם וג'נין, לחבר בין כל הערים הללו ולמעשה לייצר מדינה דה-פקטו מצפון הנגב ועד דרום צפון הארץ", אומר חמו ומפרט:
"תכנית פיאד מסמנת מקומות אסטרטגיים שבהם יש צורך לתקוע יתד, ובסיום התהליך יהיה רצף טריטוריאלי בין כל הערים הללו. דוגמא אחת לאזור שהוא סופר אסטרטגי הוא אזור E-1 שבין מעלה אדומים לירושלים. פיסת קרקע הזו נותרה ללא התיישבות יהודית או ערבית והיא שתקבע אם יהיה רצף טריטוריאלי בין בית לחם לרמאללה או בין מעלה אדומים לירושלים. כרגע יש באזור הזה, משמאל לכביש היורד מירושלים למעלה אדומים, יערות חורש, אבל בהמשך הכביש ניתן לראות מבנים של האיחוד האירופי שמבקשים לייצר את החיבור בין משולש ירושלים המזרחית רמאללה ויריחו".
הבנייה האירופית-פלשתינית באזור זה פרחה ושגשגה עד לפני תקופה לא ארוכה, ונפסקה בעקבות קמפיין אגרסיבי של 'רגבים'. במסגרת קמפיין זה הוצגו בפני שרי הממשלה, משרד החוץ, חברי כנסת וועדות הכנסת נתונים, צילומי השטח וציטוטים המלמדים על מגמה מכוונת ומאורגנת שרוקמת את התכנית. הקמפיין הוביל לאכיפה משמעותית של הרשויות הישראליות ולמעשה המהלך באזור זה נבלם. "לא היה מדובר כאן בסיוע הומניטארי לבדואים, אלא בשימוש של הרשות הפלשתינית והאירופים בבדואים הללו כפיונים במשחק תפיסת השטח האסטרטגי".
במקום לבנות על 100 מטרים נוטעים על אלפי דונם
האפיק השני בו פועלת הרש"פ להשתלטות על שטחי C הוא האפיק החקלאי. ארגון בשם UAWC, ארגון הועדות החקלאיות השייך לרשות הפלשתינית ולחזית העממית לשחרור פלשתין, ארגון המוכר כארגון טרור לכל דבר גם בארצות הברית. "הארגון הזה מסביר במפורט ובגלוי בדף הפייסבוק שלו את המגמות, את הפרויקטים שהושלמו ואת ההתקדמות של המגמה בשטחי C. התפיסה שלהם אומרת שאם הקמת בית תפסת לכל היותר מאה או מאתיים מטר, אבל אם השתלטת על שטח חקלאי תפשת אלפי דונמים, וזה מה שקורה בשטח".
"הם גם עלו על זה שהמינהל האזרחי אומר שמבחינה חוקית זה בסדר, כי בסך הכול מדובר בפיתוח חקלאי והטרסות לא מעל גובה של מטר ועשרה וכו', וכך ישנה התעלמות מההיבט האסטרטגי המוכוון של הרשות", מספר חמו ומציין כי "בשלוש שנים האחרונות יש להם הצלחה מאוד גדולה של תפיסת עשרות אלפי דונמים, פיתוח קרקע שלא הייתה מפותחת בעבר, מאות קילומטרים של כבישים, שיקום אלפי בורות מים ועוד. כל זה קורה כל הזמן. יש לזה גם היבט נוסף, לפי הדין העותומאני אם עיבדת קרקע שלוש שנים ולא תבעו ממך את הבעלות עליה היא נחשבת שלך ותוכל לטעון לבעלות אם ייווצר סכסוך כלשהו בהמשך".
כשהוא מסכם את הדברים אומר חמו כי בפועל "שטח C בעבר יכול היה להיות לטובת פיתוח של ההתיישבות, אבל כיום מי שתפס את הקרקע יכול לטעון בבג"ץ לבעלות כמו שהיה בעמונה ובנתיב האבות, ששם מצאו כמה רצועות קרקע שנראה היה באחד מתצלומי האוויר כמה עצים ובגללם הוחלט שמדובר בקרקע פרטית למרות שאין מי שיכול לדרוש בעלות באופן מלא ולהוכיח את הדברים בניירות, וכך הגענו להחלטה להרוס מבנים. מספיקה נטיעה או פיתוח קרקע כדי לקבוע בעלות של האנשים שם".
"גם בהיבט החקלאי יש מעורבות מאסיבית של מדינות כמו הולנד דנמרק ונורבגיה". נתונים על מעורבותן של מדינות אירופיות שכאלה במיזמים הפלשתיניים מרוכזים על ידי מכון מחקר למסמך מסודר שיוצג בפני מקבלי ההחלטות והציבור בקרוב.
מוסדות חינוך בשירות ההשתלטות על השטח
על מנת להרחיב את ההשתלטות על הקרקע נעשה שימוש פלשתיני בבתי ספר ומוסדות חינוך הנבנים בנקודות מרוחקות ממוקדי ישוב, ובכך למעשה נתפסים מרחבי קרקע לא מבוטלים בתפר שבין הכפר לבית הספר המרוחק. דוגמא לכך הוא מזכיר את בית ספר שליד ההרודיון. "בית הספר שם נבנה רחוק ממקום ישוב, ללא הגיון כלשהו כשהמטרה היא לתפוס את אותה נקודה וגם את המרחב שבתווך. אחרי בנייה כזו של בית ספר כל פעולת אכיפה ישראלית מצטיירת רע מאוד. זה נראה כאילו מדינת ישראל נאבקת בילדים שרוצים ללמוד... זו לוחמה פסיכולוגית ומאבק על התדמית של העניין ואין ספק שהלחץ הזה משפיע על רשויות האכיפה".
חמו מדגיש למען הסר ספק כי הכול מתבצע באופן מתוזמר ומתוכנן היטב כאשר "שר החקלאות הפלשתיני מסתובב בשטח כל הזמן כשהדגש הוא שטחי C באופן גלוי וברור. הם אומרים ומכריזים שהמטרה ברורה לתפוס את שטחי C נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות ונגד התוקפנות הישראלית וכו'. כך שסטטוס קוו לא קיים והזמן שעובר לא הופך את הדברים לבטוחים יותר. הגדרת שטח C היא שברירית מאוד. זה שטח שמוגדר כנתון בשליטת ישראל, אבל בפועל אנחנו לא רואים שהמדינה אוכפת את הדברים באופן אפקטיבי".
באשר לזהות הגורם האחראי למציאות המתדרדרת בשטח, אומר חמו כי אמנם לכאורה האחריות היא של המינהל האזרחי, אך "להטיל את כל האחריות רק על המנהל זה לטמון ראש בחול, כי הם רק מבצעים פקידותית מדיניות. האחריות מונחת לפתחו של ראש הממשלה שצריך להתוות מדיניות של תפיסת שטחי C בצורה נחרצת מתוך הבנה שיש לנו זכות על השטח". על זאת הוא מוסיף ומעיר כי נראה ש"שורש האחיזה הנרפית היא הירידה באמונה בצדקת הדרך ובזכותנו על הארץ. הדבר הזה מראה אותותיו גם באכיפה".