תחת מגבלות הקורונה, בהשתתפות של 50 איש בלבד תתקיים גם השנה צעדת ליל תשעה באב. שידור חי בערוץ 7 יביא את הצעדה להמונים שלא יגיעו.
גם השנה תתקיים בליל תשעה באב הצעדה סביב חומות העיר העתיקה, צעדה אותה מארגנת תנועת 'נשים בירוק', אלא שהשנה בשל מגבלות הקורונה יוכלו להשתתף בה רק חמישים איש במקום המאות הרבות שהתרגלו להתקבץ אליה בלילה המיוחד כבר 26 שנים.
עם זאת על מנת לשתף באירוע את הרבים שירצו להיות בו בכל זאת, יתקיים שידור חי בערוץ 7 של הצעדה שתכלול כמדי שנה הסברים היסטוריים על נקודות ציון שונות לאורך הדרך ובסופה תתקיים עצרת, גם אם במתכונת מצומצמת.
מי שליווה את ראשית צעדיה של הצעדה בהיבט המשפטי ולמעשה הוביל לקבלת ההיתר לקיומה אז, לפני 26 שנים, היה עו"ד פרופ' אביעד הכהן שבשיחה אתו החזיר אותנו אל המאבק המשפטי ההוא שבסופו החל חידוש מסורת הצעדה.
"מדובר במסורת עתיקת יומין. יש עדויות למסורת בת מאות שנים של הקפת חומות העיר העתיקה בליל תשעה באב ולבכות את חורבן המקדש והעיר. כשהישוב בארץ התדלדל הייתה הפסקה במסורת הזו. מי שחידש את המסורת היה פרופ' זאב וילנאי. הצטרפו לצעדה מאות רבות של אנשים. זו הייתה צעדה שאיחדה את כל המגזרים. כך היה הרבה מאוד שנים. בשנת 48' כשהעיר העתיקה נפלה הופסקה המסורת", מתמצת פרופ' הכהן את קורותיה של הצעדה בגלגולה הקדום יותר.
ומכאן לימינו אלה: "בראשית שנות התשעים החליטה תנועת 'נשים בירוק' ובראשה נדיה מטר וחמיה וחמותה, ולימים גם יהודית קצובר, לחדש את המסורת הזו. הן פנו למשטרה כדי לקבל אישור כי מדובר בתהלוכה של מאות אנשים באזור רגיש. למרבה הפלא המשטרה טענה שאסור לקיים את הצעדה כי תהיה סכנה לשלום הציבור וחשש למהומות. פניתי בשמה של תנועת 'נשים בירוק' והבהרתי שמדובר בזכות יסוד וחלק מחופש הביטוי ואולי גם חופש הדת בהיות הצעדה חידוש של מסורת. המשטרה לא השתכנעה וסירבה לתת רישיון".
"לא הייתה ברירה ופנינו בעתירה לבג"ץ. בעתירה סקרנו את ההיסטוריה של המנהג הזה, שלא מדובר במשהו חדש ואם יש חשש מהתפרעויות מצד חלק מהתושבים מה שהמשטרה צריכה לעשות זה לא לאסור את הצעדה אלא להעניש את מי שחושב שבאמצעות אלימות יוכלו למנוע מאנשים להלך ברחובות ירושלים".
ממשיך פרופ' הכהן ומספר: "לשמחתנו הרכב השופטים, הנשיא שלמה לוין, השופט אליעזר גולדברג והשופט אליהו מצא, הוציא צו מוחלט, מה שנדיר בבג"ץ כי בדרך כלל מתוך אלפי עתירות לבג"ץ 95 אחוזים נדחה. במקרה הזה בית המשפט הפך את ההחלטה לצו מוחלט וקבע שחופש הביטוי והתהלוכה גובר על החשש מהפרת הסדר ורק קבע כמה תנאים. אחד התנאים היפים היה שמאחר ומדובר ב'נשים בירוק' ורוצים לזהות את המשתייכים לצעדה אז כל מי שמשתייך לצעדה יחבוש כסימן היכר כובע ירוק".
הכהן מדגיש כי התניה כזו היא אמנם נדירה מצידו של בית המשפט, אך הדבר נעשה כדי למנוע ממי שמבקש לחבל בצעדה וליצור פרובוקציות להסתנן אליה, כפי שהיה באירועים אחרים.
ממשיך פרופ' הכהן ומציין כי לאורך השנים שחלפו מאז המליץ לראשי התנועה, יהודית קצובר ונדיה מטר, לפנות למשטרה בעוד מועד ולמנוע איסורים של הרגע האחרון. הוא מוסיף ומעיר כי "בחלק מהשנים המשטרה ניסתה לעשות שרירים, לדוגמא כשהצעדה נפלה בחודש הרמאדן. המשטרה טענה שהסיכון מוגבר אבל גם אז עמדנו על כך והצלחנו לשכנע את המשטרה ש"נכנעה" ואיפשרה את קיום הצעדה".
18 שנים לאחר מכן הוצרכה שוב התנועה לעתור לבג"ץ. היה זה אחרי שהמשטרה ביקשה למנוע מהצעדה לצעוד בתוואי הרגיל ודרשה שהצועדים ילכו רק בחלק המערבי של העיר, מה שהיה מעקר את הצעדה מתוכנה, כלשונו של הכהן. "לא הייתה ברירה, אלא לעתור שוב לבג"ץ והפעם המשטרה נכנעה ללא קרב מיד עם הגשת העתירה. במקרה זה לא ויתרנו על הוצאות המשפט, לא רק כי מדובר בהליכים יקרים, אלא גם ברמה העקרונית, כי לא יתכן שהמשטרה תנהג איפה ואיפה מול צעדות אחרות. בית המשפט בהליך יחסית נדיר אכן פסק הוצאות משפט לטובת התנועה".
לנוכח דבריו אלה נשאל פרופ' הכהן אם אין בדרישה שמספר הצועדים לא יעלה על חמישים כדי 'איפה ואיפה' מול מפגנים שונים כדוגמת אלה שברחוב בלפור, שם מאות מתגודדים ואף למעלה מכך והמשטרה אינה נוקפת אצבע.
"אני מסכים ברמה העקרונית. חמישים איש זה באמת מספר מצחיק. גם כשמגבילים בהפגנות זה במספרים אחרים. אבל עשו טוב מארגנות הצעדה כשלא רצו לקחת סיכונים. אף אחד לא היה רוצה שלצורך קיום המנהג הזה אנשים יסתכנו. הן גילו אחריות וזה ייאמר לשבחן. הליכה לבג"ץ אולי הייתה מביאה למספרים גדולים יתר, אבל המטרה היא לבטא את היחס שלנו לחורבן על ירושלים ולא רק עניין המספרים".