אברהם שבות, ממתכנני ההתיישבות ביו"ש, לא רואה בשורה בדיווחים על אישור בניית 5400 יחידות דיור אלא עדות נוספת לסחבת המדינית והפוליטית שמונעת בניית עשרות אלפי דירות
את הדיווחים החגיגיים על אישור בנייתן של 5400 יחידות דיור ברחבי יהודה ושומרון, מקבל אברהם שבות, מראשוני וממתכנני ההתיישבות בשומרון, באכזבה קשה. זאת הן בשל מספרם הזעום של יחידות הדיור לעומת צרכיה האמתיים של האוכלוסיה ביהודה ושומרון, והן בשל ההתייחסות למהלך זה כאל בשורה, בעוד מדובר בסחבת בירוקרטית חמורה ובעדות נוספת לפער בין המציאות ביהודה ושומרון לזו שבשאר חלקי הארץ.
בראיון ל'ריבונות' מסביר שבות כי בעוד ראשי מועצות "יצאו מכליהם כדי להגיד כמה נהדרת ההחלטה", כלשונו, הרי שבפועל מדובר ב"מעט מאוד, מאוחר מאוד ולמעשה כמעט לא כלום".
בדבריו מתייחס שבות למספר פרמטרים בעייתיים ביותר והראשון שבהם הוא עצם התלות של התכנסות מועצת התכנון העליונה, זו המאשרת את הבנייה ביהודה ושומרון, בהנחיות פוליטיות. כל עוד לא הוחלה ריבונות ישראל על יהודה ושומרון הבנייה באזורים אלה אינה מתבצעת בהתאם לצרכי האוכלוסייה כפי שמחייב ההיגיון וכפי שמקובל בכל הארץ, אלא בהתאם להנחיות פוליטיות ומדיניות.
בשל תלות זו בפוליטיקה ומדיניות מתכנסת המועצה אחת לחצי שנה, שנה או יותר, בהתאם להחלטות מדיניות של שר הביטחון וראש הממשלה. "עצם התופעה הזו נועדה למנוע אפשרות של בנייה בישובים היהודיים", הוא קובע.
שבות, כאמור ממתכנני ההתיישבות ביו"ש עוד מראשיתה, זוכר ימים אחרים לחלוטין. "בתקופת ממשלת בגין בשנות השמונים המועצה התכנסה בכל פעם שהיו תכניות לדיון. לא היה מדובר בהנחיה פוליטית אם להתכנס או לא".
לעומת זאת "אחרי הסכמי אוסלו בממשלת רבין קבעו שכל החלטה תתקבל רק אחרי אישור של משרד הביטחון לקיומה של כל התכנסות והתכנסות ושכל שלב צריך אישור מחדש של משרד הביטחון", אומר שבות ומציין כי דרכה של כל יחידת דיור משלבי התכנון הראשוניים ועד להשלמת בנייתה עוברת מסלול של ועדות בזו אחר זו, ולמעשה כל שלב ושלב ממוחזר בתקשורת כאישור חדש, בעוד אינו אלא רק שלב נוסף בדרך אל הבנייה עצמה.
שבות מציין כי בידי שר הביטחון ההחלטה באילו תכניות תדון המועצה ואלו לא יעלו כלל לדיון. כך מצטברות מכינוס מועצה אחד לשני עוד ועוד תכניות שכבר עברו את כל שלבי התכנון ברשות מקומיות ואת הבדיקות המשפטיות של מעמד הקרקע וכיוצא באלה, אך אינן מקודמות בפועל בשל אותו צורך לקבל אישור פוליטי על כל שלב ושלב.
"תכניות שמבחינה מקצועית יכולות היו לעבור במשך שנה או שנתיים כמו שהיה בשנות השבעים והשמונים נסחבות במשך שנים רבות רק בגלל שאלות מדיניות", הוא קובע.
לדברים אלה מוסיף שבות גם דברי ביקורת על המספר הזעום של יחידות בנייה שאושרו. לדבריו אלו הוא מוסיף וקובע כי לו הייתה מועצת התכנון העליונה מתכנסת כמקובל בשאר חלקי הארץ, על פי צרכי האוכלוסייה ולא על פי שיקולים פוליטיים ומדיניים, לא מדובר היה ב-5400 יחידות דיור אלא בעשרות אלפי יחידות שהרשויות המקומיות השונות כבר הכינו בצנרת התכנון על פי קצב גידול האוכלוסייה האמיתי. כל זאת אמור היה להתרחש לו הייתה מוחלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון והתנאים באזורים אלה היו מושווים לנורמה בכל רחבי הארץ.
עוד מתייחס שבות לטענה שנשמעה באחרונה ולפיה לאישור יחידות הבנייה יתרון מדיני, גם אם מספר יחידות הדיור שבה נמוך, וזאת בעצם הסרתה בפועל לכאורה של תכנית טראמפ המובילה להקמת מדינה פלשתינית.
טענה זו מתבססת על התחושה לפיה בנייה ביו"ש, גם בסדרי גודל קטנים, מבטלת את דרישת ההקפאה הכרוכה בתכנית טראמפ, ואולם שבות מזכיר כי התכנית מאפשרת בנייה בתוך הישובים פנימה, ובהתאם בניית יחידות הדיור המדוברות נכללות באותה בנייה פנימית ה"מותרת" על פי תכנית טראמפ. משמעות הדברים, הוא מסביר, היא שהיתרי הבנייה המצומצמים והמוגבלים גם אינם בולמים את המתווה האמריקאי להקמת מדינה פלשתינית.