הדיווחים מארה"ב מעודדים ועל פיהם ממשל ביידן החליט לחדול מהפעלת לחץ להקמת קונסוליה אמריקאית לפלשתינים בירושלים. אישים וארגונים רבים ראויים לברכה על פועלם לבלימת המהלך האמריקאי, אך מעל כולם ראוי לשבח עם ישראל האיתן והבריא ברוחו על שידע לעמוד להגנת בירתו הנצחית.
 
יחד עמד עם ישראל וקרא בקול גדול לנשיא האמריקאי 'אל תשלח ידך אל ירושלים', 'אל תפגע בידידה האמתית של ארה"ב', 'אל תיתן פרס לטרור', 'אל תפר את החוק האמריקאי ואל תפגע בחוק הישראלי'. ברכות למאות שעמדו ברחובה של ירושלים, ברכות למאות האלפים שתמכו ועודדו וברכות למיליונים שביטאו את רוחו ההיסטורית של עם ישראל הדבק בירושלים.
 
ואכן הקולות הדהדו והמאבק החל נושא פרות. הצלחת המאבק ניכרה כבר באמירה הנחושה והברורה של ראשי הממשלה, נפתלי בנט ויאיר לפיד, ואיתם שרים מובילים כדוגמת גדעון סער וזאב אלקין, וכעת אליה מצטרפים הדיווחים לפיהם המסר הופנם בוושינגטון והחתירה לקונסוליה צפוי להיפסק.
 
ברגעים אלה של ברכות עלינו לזכור שהמאבק על ירושלים לא תם. האויב עודו רואה בירושלים יעד. את חיצי הטרור המורעלים שלו הוא משלח בראש ובראשונה אליה, את ההסתה נגד העם היהודי ומדינת ישראל הוא ממקד סביבה ואת מאמצי הנגיסה שלו בריבונות ישראל הוא מוביל דווקא בה. בירושלים הם מבקשים לקבוע עובדות בשטח, בירושלים הוא מבקש להוכיח אדנות, בירושלים הוא מבזה ורומס כל סממן אפשרי למשילות ישראלית, כי היא גולת הכותרת של המאבק בין עם ישראל לאויביו.
 
המאבק על ירושלים, ברור לכל בר דעת, אינו מאבק על טריטוריה או שליטה. המאבק על ירושלים הוא מאבק על מהותו ודמותו הלאומית והרוחנית של עם ישראל לדורותיו. החתירה הערבית לריבונות בירושלים מבטאת את השאיפה האיסלאמית ההיסטורית הנמשכת לעקר את עם ישראל ממהותו ומתפקידו ההיסטורי, לסלק אותו מארצו ולעשוק ממנו את בכורתו. משום כך מאבק זה לא צפוי להסתיים במערכה מקומית כזו או אחרת.
 
לא לשווא שבים וקובעים כי מי שניסו לקדם מהלכים מדיניים, החל מימי אוסלו הארורים, דרך ניסיונות קימפ דיויד של אהוד ברק ועד מפגשי אנאפוליס של אהוד אולמרט, כי הגיעו למסקנה אחת ולפיה כל עוד לא תיכנע ישראל ותוותר על "האגן הקדוש", לא יושג הסדר כלשהו. למעשה מתברר שוב ושוב כי יותר משעם ישראל שומר על ירושלים, שומרת ירושלים על עם ישראל מקריעת ארצו והקמת מדינה פלשתינית בליבה.
 
לנוכח מסקנות אלה ניתן לשער ולהעריך בעיניים פקוחות כי המאבק על ירושלים לא יסתיים עם הנסיגה האמריקאית מרעיון הקונסוליה. הערבים ימשיכו לנסות ולדחוק בכל סדק דיפלומטי ומדיני את תביעתם לשליטה על ירושלים. מולם עלינו להמשיך ולהתייצב מתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכו של העם היהודי, לשמור על ירושלים באדיקות וללא פשרות.
 
זו השעה להעלות מחדש וביתר שאת בפני מנהיגי ישראל את התביעה להרחיב את גבולה של ירושלים ולהפוך אותה למטרופולין כמקובל בבירות רבות בעולם. יש לחבר לירושלים את הישובים שסביבה, מבשרת ציון, מעלה אדומים, גוש עציון וחלק מיישובי בנימין ולהקים את 'ירושלים רבתי' עליה יוחל חוק ירושלים הריבוני.
 
גם אם מהלך שכזה לא יהיה פשוט לביצוע בהרכבה הממשלה הנוכחית, הוא יהיה אבן בוחן ליכולותיה ומחויבותה של הממשלה להיסטוריה של עם ישראל. סביב ירושלים קיים קונצנזוס היסטורי בין ימין ושמאל, ראשי ממשלות מימין ומשמאל נשבעו לה אמונים, ובשם קונצנזוס זה נקבע חוק ירושלים המעגן את מעמדה המיוחד של עיר הנצח. מהלך 'ירושלים רבתי' יהווה בלם לגלי הטרור המסתערים עלינו שוב ושוב, מהלך זה יחזק את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל רחבת ידיים בעל רוב דמוגרפי יהודי ברור. בנוסף, בכך ניתן יהיה להוביל לתנופת בנייה והתרחבות נוספת של העיר, מה שכמעט ולא ניתן בגבולותיה המוניציפאליים כיום.
 
החלת חוק ירושלים על מרחבים אלה תהיה צעד ראשון, חשוב מאין כמותו, להמשך מבורך בהחלת ריבונות ישראלית גם על יהודה ושומרון.