הסופר א.ב. יהושע תובע מחבריו לשמאל לרענן את מחשבותיהם המדיניות ולהתחיל לחשוב על תכניות אחרות מעבר לרעיון שתי המדינות שהפך בלתי יישים. רעיון הפדרציות הוא אחד הרעיונות שהוא מציג בפני עמיתיו המתקשים לעכל. שוחחנו עם מוביל תנועת הפדרציה על הרעיון.
העמדות שמציג בשבועות האחרונים הסופר א.ב. יהושע הופכים לבקיע מרכזי בתפישת השמאל הרואה בעקשנות כחזון בלעדי את חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית.
הסופר שבמשך עשרות שנים היה ממובילי רעיון שתי המדינות שב וטוען באירועים שונים כי המציאות בה למעלה מארבע מאות אלף מתיישבים מתגוררים ברחבי יהודה ושומרון והעובדה שלא ניתן לייצר הפרדה של ממש בליבה של ירושלים מסלקות למעשה מעל סדר היום המדיני את רעיון שתי המדינות. הסופר קורא שוב ושוב לחבריו בשמאל הישראלי להתפכח ולחדול מהשיח המשיחי אודות שתי המדינות ולחפש אלטרנטיבות חלופיות.
בין ההצעות שהעלה הסופר באחרונה עלה גם רעיון החלת הריבונות על שטחי C ומתן מעמד תושבות לעשרות אלפי הערבים המתגוררים בשטחים אלה. בכך, טוען יהושע, יוטב לפחות מצבם ומעמדם של ערבים אלו והשפעתם הדמוגרפית על אופייה של המדינה יהיה מזערי ומבוטל.
"לא יתכן לדבר על שתי מדינות כאשר הפתרון הזה נעשה יותר ויותר קשה ובעייתי", אמר בראיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל וקבע כי "אחרי חמישים שנה הוא נעשה עוד יותר קשה בגלל מה שקורה בשטח, בהתנחלויות ובירושלים עצמה". לדבריו "הפתרון נעשה בלתי אפשרי, א' בגלל ההתנחלויות העצומות שמחייבות היום לפנות 450 אלף איש, שזה הזוי לגמרי, וב' בגלל חלוקת ירושלם שנעשה בלתי אפשרי להעמיד בתוכה גבול בין לאומי".
לטעמו של הסופר מרקם החיים שנוצר בירושלים מאז מלחמת ששת הימים מהווה מעין מעבדה המוכיחה כי ניתן לחיות בדו קיום. "בירושלים יש היום הרבה מרחבים משותפים ליהודים וערבים וזה דבר חיובי מאוד".
"בואו נחשוב מחשבות אחרות. לא להיות סגורים"
את משנתו החדשה פורס א.ב. יהושע בפני ראשי השמאל, ובין השאר אמר את הדברים גם בכנס שקיימה הנהלת מרץ לזכרו של יו"ר התנועה המנוח יוסי שריד. בנאומו שם אמר: "אנחנו נמצאים בתוך מזרח ירושלים וגושי ההתנחלויות כבר הפכו לחלק מבשרה. אין דבר מקומם או מתועב מהאמירה על הפלסטינים 'שיעופו לנו מהעיניים'. הם לא יעופו. האח של הפלסטיני שאתה יורה בו בשטחים עובד בהתנחלות והבן-דוד הישראלי שלו לוקח דגימת דם מדודה שלך בבלינסון. והנהג שהמחבל יורה בו הוא רופא שמטפל עכשיו בבן-דוד שלך. אנחנו משולבים זה בזה אם נרצה ולא נרצה. אנחנו צריכים דיאלוג עם המתנחלים המתונים שרוצים בשלום, ועם הפלסטינים. בואו נחשוב מחשבות אחרות. לא להיות סגורים בתוך המחשבה כמה אנחנו צודקים ונכונים".
עוד טען כי "אנחנו לא יכולים להישאר כל הזמן בקיפאון המחשבתי הזה (של שתי המדינות). הייתי בכנס של תנועת הפדרציה בירושלים וראיתי איך אנשים מדברים לעומק ובצורה מעשית ומדסקסים את הפרטים. צריך לדבר על התוכנית הזאת, שלפחות תהיה במגירה".
הדברים זכו לביקורת חריפה מצידה של יו"ר מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון, אולם היה בהם די כדי לגרום לנו לפנות ליו"ר המשותף של תנועת הפדרציה, עמנואל שחף, לשעבר בכיר במוסד, ולבקש מעט יותר פרטים על התנועה ורעיונותיה המאתגרים את השמאל הישראלי ותובעים ממנו חשיבה מחודשת על רעיונותיו המדיניים שהוכחו כבלתי ישימים.
שחף שחבר לחברו אריה האס, הוגה ירושלמי שהחליט לחשוב "מחוץ לקופסה המדינית" ולבחון אלטרנטיבות לחזון השמאל של הקמת מדינה ערבית נוספת בלב הארץ, מספר ומסביר בראיון ל'ריבונות': "אחת הבעיות העיקריות שהפכה את גישת שתי המדינות לבלתי רלוונטית היא העובדה שאין לה תמיכה בציבור, או כי לא רואים התממשות אפשרית או סכנה ביטחונית או בעקבות טראומת גוש קטיף. לקידום רעיון מדיני דרושה תמיכה גם בימין וגם בשמאל, וזה לא יהיה לנסיגה רבתי".
החלת ריבונות ישראלית על השטח וחלוקה מחודשת לפדרציות
את רעיון הפדרציות שואבים שחף והאס מכמה עשרות מדינות ברחבי העולם המתנהלות במשטר המחלק את המדינה לפדרציות בעלות מאפיינים ייחודיים התואמים את האוכלוסייה החיה בהם, וכולן כפופות למשטר מדיני אחד.
את תכניתו הוא מתמצת: "מדובר על החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון, רפורמה של הממשל בכל השטח שיחלק את ישראל לשלושים קנטונים אוטונומיים, עשרים עם רוב יהודי ועשרה עם רוב לא יהודי. מדובר במאזן דמוגרפי דומה לזה הקיים כיום. כל התושבים המעוניינים בכך יאוזרחו וחוקה פדראלית שתיכתב תשמור על זכויותיהם של כלל האזרחים והשוויון ביניהם, כאשר לכל קנטון תהיה חוקה פנימית וממשל מקומי שייבחר על ידי התושבים. בכנסת יהיו שני בתים במתווה דומה לזה האמריקאי – הבית התחתון הוא של הנבחרים והבית העליון יכלול שני נציגים שישלחו מכל קנטון ללא קשר לגודלו.
אם הרעיון נראה מעט מורכב ומסובך לעין ישראלית, שחף מזכיר כי כארבעים אחוזים מאוכלוסיית העולם חיה במתווה שלטוני כזה של פדרציות. קיימים הבדלים כאלה ואחרים בין פדרציה לפדרציה אך העיקרון הכללי דומה.
יישומה של תכנית מעין זו רצוי שייעשה בשיתוף והסכמה של ערביי יהודה ושומרון, אך לדבריו ניתן ליישם מהלך שכזה גם באופן חד צדדי וללא הסכמתם, אם כי הוא עצמו סבור שהפיתוי לקדם מהלך שכזה ללא הסכמה יהיה בעוכריו של השלטון ורצוי לשאוף לייצר הסכמה שכזו. לדבריו תקופה זו היא תקופה טובה מאוד לקידום מהלך בשל חולשתה של הרשות הפלשתינית.
ומה לגבי העולם? האם הוא יקבל מהלך שכזה בהבנה והסכמה? להערכתו של שחף מאחר ומדובר ברעיון המעניק יחס שוויוני לערביי יו"ש ומשפר באופן משמעותי את מצבם ומעמדם תתמעט ממילא העילה להתנגדות בינלאומית.
אבל עוד לפני שמגיעים אל העולם ופורסים בפניו תכנית מסוג זה על שחף ואנשיו לכתת רגליהם בקרב גורמים אישים וארגונים ישראליים ולנסות לחולל את המפנה אצלם, וכאן, ממש כמו במקרה א.ב. יהושע, מגלה שחף שהקיבעון המחשבתי בשמאל מונע הקשבה ובחינת המציאות מחדש. "במפלגות השמאל עדיין נעולים על פתרון שתי המדינות, וזה הקושי הגדול שלנו. הגיע הזמן שבמפלגת העבודה תהיה גם מחשבה אלטרנטיבית, אבל זה עדיין לא קורה. לעומת זאת בימין ובמרכז אני פוגש אנשים נגישים יותר לרעיון ורבים ששומעים את הרעיון לפרטיו מגיבים בחיוב ושואלים איך לא חשבנו על זה עד עכשיו".
בין לבין הוא מגלה כי ישנם כמה חברי כנסת עימם שוחח שבירכו על קידום הרעיון "אבל הם לא מוכנים להוציא את האף החוצה כי זה יהיה בעייתי עבורם".
שאלה מתבקשת ונדרשת היא כיצד מתקבל רעיון שכזה בצד שמנגד. ובכן, שחף עצמו הופתע לגלות בשיחות שקיים עם בכירים לשעבר ברשות הפלשתינית כי בניגוד למה שחשב יש אצלם נכונות לוותר על המונח 'מדינה' ובלבד שיקבלו שוויון מלא.
ומה לגבי עזה? היא לא נכללת בתכנית, מבהיר שחף, בשל החשש מההשלכות הדמוגרפיות ובשל שלטון החמאס הקיים שם ומונע כל שיח מדיני. מנגד הוא מעיר ומציין כי בעתיד ניתן יהיה להפוך את עזה לקונפדרציה, כלומר ישות מדינית עצמאית בעלת קשרים מיוחדים עם ישראל.
את מרכולתו הרעיונית משווק שחף בפורומים שונים. לפי שעה הוא יכול למנות בין האישים התומכים את ראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחיאני, האלוף במיל גרשון הכהן ואחרים, אולם לטעמו חשיבות מרכזית יש בעצם קיומו של השיח סביב הרעיון, שיח שיקל על פוליטיקאים בעתיד להביע עמדות ברוח זו, וכן, יש בהחלט סיכוי שתראו את התנועה שלו מתמודדת בעתיד גם על מקום בכנסת ישראל לקידום הרעיון.
(הראיון פורסם בגיליון 8 של 'ריבונות')