ארצות הברית, ידידתנו הגדולה, ממשיכה לעבור כל גבול בפגיעה בעצמאותה של ישראל.
לאחר שהתערב בצורה בוטה במערכת הבחירות שלנו התברר שעל אף התהדרותה באצטלת הדמוקרטיה הגדולה בעולם, מתקשה הממשל האמריקאי להפנים ולקבל את בחירתו הדמוקרטית של העם בישראל.
ארה"ב ממשיכה בקמפיין הדמוניזציה של בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן גביר בו החלה במהלך השבועות שלפני יום הבחירות. כעת מגדיל לעשות שגרירה בישראל, תום ניידס, שמבקש למנוע את החלת הריבונות על יהודה ושומרון.
כולנו זוכרים היטב את המאמצים הרבים של ממשל ביידן להתערב במדיניות ישראל ולקדם הקמת קונסוליה לערביי הרש"פ בליבה של ירושלים, בניגוד לחוק הישראלי ולחוק האמריקאי. כעת נראה שמושם דגש אמריקאי על היעד החדש, מניעת מהלך החלת הריבונות על יהודה ושומרון.
ביום חמישי האחרון דווח ב'כאן 11' על אזהרה ששיגר השגריר ניידס לראש הממשלה הבא, בנימין נתניהו מהאפשרות שממשלתו תנסה "לספח", כלשונם, את שטחי יהודה ושומרון. ח"כ יריב לוין, הצפוי להתמנות לשר בכיר בממשלה הבאה וכזכור נחשב לאחד הפועלים בעקביות לקידום מהלך החלת הריבונות. לוין אמר: "היינו כפסע מהחלת הריבונות ביהודה ושומרון ואני מקווה שפחות נצהיר הצהרות ויותר נתקדם לשם במעשים". די היה במשפט הזה כדי להקפיץ את השגריר האמריקאי שהבהיר מיידית כי "ארצות הברית ורוב מדינות ערב מתנגדות לסיפוח".
תחושת הפטרונות והאדנות האמריקאית כלפי ישראל ומנגד תחושת ה'היינו בעינינו כחגבים' של הממשלה האחרונה בישראל כלפי הממשל האמריקאי הביאו את שר הביטחון, בני גנץ, להקפיא את כינוסי מועצת התכנון העליונה, זו האמורה לאשר תכניות בנייה יהודית ביהודה ושומרון. התחושות הללו הובילו לפתיחת גשר אלנבי לתנועה ערבית ולהתעלמות ישראלית מוחלטת מהבנייה המואצת של הערבים בשטחי C.
כעת, מתוך אותה תחושת שליטה אמריקאית על ישראל ומדיניותה מגיעים הרמזים המבקשים להרתיע את החברה בישראל, את המנהיגות בעולם ואת הנהגת הממשלה הבאה של ישראל מחברי הכנסת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. "ביידן לא יעבוד עם בן גביר אם ימונה לשר", בישרה הכותרת באתר וואלה. "ביידן רואה בחומרה את מינוי סמוטריץ' לשר הביטחון", נמשכות האזהרות וההבהלות.
משום מה מתקבלת ההתערבות האמריקאית במדיניותה של ישראל בשיווין נפש, אדישות ואולי תחושת תלות וחוסר אונים מול מי שלכאורה מספקת לנו הגנה מדינית באו"ם, תקצוב ביטחוני ואמצעי לחימה הקריטיים כל כך לביטחוננו. אך האם אכן הקשר בין ישראל לארה"ב הוא חד צדדי, כזה שמחייב אותנו להרכין ראש ולקבל בהכנעה את דרישותיו של הנדיב הגדול? האם אכן אנחנו המקבל וארה"ב היא הנותנת?
מזה שנים מזכיר ציר ישראל לשעבר בוושינגטון, יורם אטינגר, את העובדות שמנהיגינו לא תמיד זוכרים. ישראל, טוען אטינגר ומפרט, נותנת לארה"ב יותר ממה שהיא מקבלת. היתכן? הכיצד מדינה קטנטנה במזרח התיכון נותנת לאימפריה העולמית היחידה כיום יותר ממה שהיא מקבלת?
ובכן, אמנם ישראל מקבלת מארה"ב מטוסי קרב ומערכות הגנה החשובים לביטחונה וקיומה בסביבה שורצת אויבים, אך עבור ארה"ב ישראל היא מעבדת הקרב הגדולה ביותר. הניסיון שצוברת ישראל מול אויביה בקרבות האמת חוסך לארה"ב שנות מחקר ופיתוח רבות שערכן מיליארדי דולרים. לקחיו של חיל האוויר הישראלי עוברים ליצרני האמל"ח האמריקאי ואלה משפרים ומשתפרים, משכללים ומשתכללים. הלקחים הישראליים מיושמים בנשק האמריקאי וכך ישראל הופכת למקורם של מאות רבות של שדרוגי נשק אמריקאי במגוון תחומים, ממודיעין ועד תורות לחימה, מאמצעי נשק ועד יכולות ריגול , סייבר ועוד. ישראל הופכת את הצבא האמריקאי למנצח במערכה המתמשכת מול מתחריו בסין, רוסיה ואיראן.
אטינגר מקפיד לצטט את דבריו של מפקד חיל האוויר האמריקאי, ג'ורג קיגן: "אילו ארה"ב הייתה צריכה לרכוש את המודיעין שהיא מקבלת מישראל, היא הייתה צריכה להקים עוד 4 גופים כמו ה-CIA". כך גם את דבריו של מפקד כוחות נאטו, אלכסנדר הייג: "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה ביותר בעולם, שלא זקוקה לאף אמריקאי על הסיפון שלה, והיא עוגנת באזור קריטי לכלכלה ולביטחון האמריקאי".
אלמלא הייתה ישראל נוכחת במזרח התיכון, הייתה ארצות הברית צריכה להעביר את טובי בניה באלפיהם לאזור זה ולייצר עוד נושאות מטוסים ולהקים עוד ועוד חטיבות אמריקאיות. מובן שאין כאן זלזול חלילה במה שאנו מקבלים מארה"ב, אך אל לנו להרכין בשל כך ראש. הכביש בין אמריקה לישראל הוא דו סתרי.
בנוסף לאלה קובע יורם אטינגר כי "לחץ אמריקאי הוא המבחן למנהיגות ישראל". הוא מזכיר שורה של מנהיגים ישראלים שעמדו בלחץ האמריקאי, ספגו איומים ולאחר מכן גם זעם וכעס אמריקאיים, אך בסופו של יום הביאו הצעדים שבהם בחרו אותם מנהיגים ישראליים להערכה אמריקאית.
כך היה כבר בהחלטתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, להקים את מדינת ישראל למרות התנגדות מחלקת המדינה. כך היה בהחלטתו של ראש הממשלה לוי אשכול לפתוח במלחמת ששת הימים כמלחמת מנע מבלי להמתין לאור הירוק המתמהמה מוושינגטון. כך היה כשבגין החליט להחיל את ריבונות ישראל ברמת הגולן וכך על נתניהו להביט לאחור אל מנהיגי המדינה מראשית ימיה, לזכור היטב את יכולותיו שלו לעמוד איתן מול לחצי הנשיא אובמה בעניין איראן ולפעול בהתאם לדין הדמוקרטי של הבוחר הישראלי המעוניין לראות את בצלאל סמוטריץ' בתפקיד בכיר ביותר בממשלת ישראל, בהיותו מנהיג המפלגה השנייה בגודלה בממשלה המסתמנת. העם בישראל רוצה לראות את סמוטריץ' שר ביטחון שידאג לביטחון ישראל, להתיישבות ביהודה ושומרון ולא רק שם, שר ביטחון שיפעל בתקיפות מול הטרור, מול איראן ויקדם את מהלכי הריבונות. נתניהו ידע לעמוד מול לחצים אמריקאיים, וכך עליו לעשות גם כעת. העם מאחוריו.
לנגד עינינו עלינו לראות את מקרה אפגניסטאן. ערבויות אמריקאיות לביטחוננו לא יוכיחו את עצמן בשעת מבחן. אין אומה שתקריב את בניה למענינו. אל לנו לאפשר את המשך השליטה האמריקאית על מדיניותה של ממשלת ישראל הנבחרת. אומה ריבונית ועצמאית אנו ועלינו לדאוג לבדנו לאינטרסים שלנו מתוך זקיפות קומה, ביטחון בכוחנו וחשיבותנו, לצד הכרת תודה לידידתנו הגדולה על תרומתה.