ראש הממשלה שואף לראות בעזה "דבר אחר" מכל מה שהיה. אם לא נבהיר מהו הדבר האחר הנכון, יגיע הלחץ משמאל ומהעולם לשוב אל הדבר האחר הקטלני והמסוכן לעתידה של ישראל, מדינה פלשתינית.
"דבר אחר". כך הגדיר ראש הממשלה את הגורם שישלוט ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה ואנו, אזרחי ישראל, שואלים מהו אותו דבר אחר ונעלם.
כזכור, בתשובה לשאלת העיתונאי מוטי קסטל 'מה יהיה ביום שאחרי', השיב כך ראש הממשלה: "שליטה ביטחונית כוללת עם יכולת להיכנס מתי שרוצים כדי לחסל מחבלים שיכולים לצוץ מחדש. אני יכול להגיד לך מה לא יהיה: לא יהיה חמאס. אגיד לך מה עוד לא יהיה: לא תהיה שם רשות אזרחית שמחנכת את הילדים שלהם לשנוא את ישראל, להרוג ישראלים, לחסל את מדינת ישראל. לא יכולה להיות שם רשות שמשלמת למשפחות של מרצחים לפי מספר הנרצחים שרצחו. לא יכולה להיות שם רשות שמי שעומד בראשה יותר מ-30 יום אחרי הטבח עדיין לא גינה את הטבח הנורא. זה לא יכול להיות. צריך להיות שם דבר אחר, אבל בכל מקרה חייבת להיות שליטה ביטחונית שלנו. ואני אומר את זה. יכול להיות גם לחצים בעניין הזה, אבל אני לא מתכוון לוותר".
דבריו הברורים והנחרצים של ראש הממשלה על החמאס והרש"פ שלא יוכלו להיות שולטים עוד ברצועת עזה ראויים לברכה, ואכן תנועתנו מחזקת את ידיו על כך, אך עם זאת נותרנו עם השאלה התלויה בחלל האוויר, מהו הדבר האחר הזה שכן יהיה ביום שאחרי? לאיזה מתווה מדיני חותרים ראש הממשלה וחברי הקבינט המדיני ובפרט חברי קבינט המלחמה המצומצם?
בימים האחרונים עולות וצצות לא מעט תכניות ורעיונות, ונמנה רק כמה דוגמאות מהן: יש מי שהציע שמעמדה של רצועת עזה יהיה דומה לזה של שטחי B שביהודה ושומרון, מעין מודל שכם וג'נין המותיר את השליטה הביטחונית והצבאית בידיה של ישראל ומעביר לערבים את השליטה האזרחית על כל השאר.
על פי מודל זה אכן נכנסים טובי לוחמנו לאזורים הללו כמעט מדי לילה, נלחמים בקיני מחבלים ותומכיהם החמושים שמסביב, ועם זאת אנו רחוקים משקט ביטחוני של ממש. עם ישראל מקיז את דם בניו היקרים באינספור מבצעים צבאיים קטנים, מסוכנים וכואבים, ופתרון שורשי של ממש אין.
יש המציעים לנהוג ברצועת עזה כפי שנהג העולם בגרמניה של אחרי מלחמת העולם. המעצמות המנצחות הן ששלטו, הן שהנחילו חינוך מחדש והן ששיקמו בתכנית מרשל את גרמניה ושפכו עליה מיליארדים רבים. האם נדמה למי מאיתנו שתכנית שכזו תצליח לכבות את להט האש הדתית הבוערת בעזתים הרואים כציווי עליון את הרג היהודים והשמדת מדינתם? עזה תשוקם ואיתה ישוקמו וישובו לסורם רבבות מחבלים נושאי חזון המוות וההרס.
עולה גם ההצעה להעביר את הרצועה לשליטתו של האו"ם, אך ניסיון העבר, בין אם ברחבי העולם ובין אם ממש אצלנו בגזרת הלבנון, מלמד שכוחות רב לאומיים אינם מתכוונים להקיז את דמם למען ביטחון אומה אחרת, בוודאי לא למען ביטחון האומה שלנו. עם התקרית הביטחונית הראשונה הם ממהרים להתקפל ולהיעלם מהשטח. כך נגנזו כל ההסכמות שחתמו את מלחמת לבנון השנייה והחיזבאללה, שאמור היה להישאר צפונה מהליטאני, התמקם על גדר הגבול ואין פוצה פה, מצפצף או נאבק למעננו שם.
בין לבין עולה כמועמד לרשת את ההנהגה ברצועת עזה גם שמו של מוחמד דחלאן, בכיר הרש"פ לשעבר, טרוריסט בחליפה ובעניבה שאינן מצליחות להסתיר את שאיפתו להקים מדינה פלשתינית על חורבות ישראל. דחלאן רואה בהקמת ישובים פיגוע לכל דבר ושנאתו לישראל אינה נופלת משל כל חבריו בוגרי האקדמיה לטרור מבית מדרשה של הרשות הפלשתינית.
כאן המקום וזו העת להעלות בפני ראש הממשלה ושרי הממשלה תכניות אחרות שיש להניח על סדר היום הציבורי ושולחן הדיונים המדיני:
הצעה חשובה היא הצעתם של חברי הכנסת רם בן ברק ודני דנון הכוללת עידוד הגירה מרצון וקריאה לכמאה ממדינות העולם לקלוט כל אחת בתחומה כ-10-20 אלף עזתים, שם יובטח להם עתיד טוב יותר ממה שתוכלנה הערים החרבות שנותרו ברצועה להציע להם.
קימת כמובן גם התוכנית הציונית הכוללת שלטון ישראלי מלא, התיישבות וריבונות בכל רחבי עזה, הקמת ישובים, אזורי תעשיה וחקלאות, ובמקביל שליטה על תכני הלימוד במערכת החינוך הערבית, פיקוח הדוק שימנע הסתה אנטי ישראלית במסגדים ועוד. תכנית זו תבלום את הסיכוי לשובו של שלטון חמאס, מה שיבטיח גם את שלומם של יישובי עוטף עזה שייבנו מחדש ישגשגו ויפרחו.
ניסיון העבר בישראל ובעולם כולו הוכיח כי שליטה צבאית ללא התיישבות אחריתה כישלון ונסיגה. כך היה בדרום לבנון, כך הוכח גם בצפון השומרון וכך חזינו גם באפגניסטן ועיראק. שליטה צבאית ללא בסיס התיישבותי אינה מניבה תוצאות המבטיחות שקט ויציבות.
לתפיסתנו, תכנית משולבת של בן ברק ודנון יחד עם התוכנית הציונית תבטיח שקט, פיתוח והמון ברכה לאזור כולו. נקיטת צעד מדיני שכזה יבהיר לכל עמי האזור כי על טרור גובה ישראל את המחיר היקר ביותר, מחיר האדמה שהוא החשוב ביותר עבור הערבים, בעיקר כאשר מדובר באדמה שמלכתחילה לא הייתה שייכת להם.
עלינו לזכור ולהזכיר בראש ובראשונה לעצמנו כי עזה היא חלק מנחלת יהודה. היא שלנו. מוסרי מאד שנחזיק בה ולא בנוסח שמשון "תמות נפשי עם פלישתים" אלא בנוסח "בדמייך חיי, בדמייך חיי".