אמנם יש לברך על כי שני האירועים הללו העלו שוב על סדר היום הפוליטי המדיני והתקשורתי את סוגיית הריבונות, אולם בפועל נראה ששוב האמריקאים ממסמסים את סעיף הריבונות בתכניתם.
 
זו השעה להזכיר לעצמנו ולעולם כי לא מהבית הלבן נובעת זכותו של העם היהודי על ארצו, אלא מההבטחה האלוהית הקדומה. אם בוחר הממשל האמריקאי לתמוך בקידום מהלך הריבונות הוא יעשה זאת כדי לזכות ולהצטרף לקידום גלגלי ההיסטוריה בכיוון הנכון, המוסרי והצודק.
 
הדיווחים המדיניים השונים מזכירים לנו שוב כי מה שמניע את צעדי הממשל האמריקאי הוא אך ורק האינטרס האמריקאי. בביקורו של ראש הממשלה בבית הלבן בינואר האחרון נטען כי בתוך ימים תוחל הריבונות, אך מיד בלם זאת ג'ראלד קושנר. לפני שבוע דיווח השגריר דיוויד פרידמן על אפשרות לקידום הריבונות ב-1 ליולי. ביום רביעי השבוע קבע מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפיאו שלא הגיע מארה"ב כדי לקדם את הריבונות, כלומר את הריבונות אפשר לדחות, הנושאים הבוערים הם סין ואיראן.
 
מכל אלה עולה כי לארה"ב יש את שיקוליה שלה, וזה בסדר, אך גם ישראל צריכה לפעול על פי השיקולים שלה ולהוכיח ריבונות. בפנינו הזדמנות לרדת ממתווה טראמפ המסוכן ולהתחיל להחיל ריבונות על בקעת הירדן שעליה יש הסכמה לאומית רחבה.
 
מאכזב לראות כי בין קווי היסוד של ממשלת ישראל החדשה לא נכלל סעיף הריבונות, על אף שסוגיה זו נכללה בקמפיין הבחירות של ראש הממשלה. מאכזב שראש הממשלה לא כלל בממשלתו את ימינה שמחזקת את נושא הריבונות. 'ימינה' יכולה הייתה להיות חיזוק נוסף ומשמעותי לנאמני ארץ ישראל מקרב חברי הליכוד בהובלת המהלכים ליישום חזון הריבונות.

זו השעה לפעול למימוש ההזדמנות לקידום המהלך המדיני המוסכם על שני המנהיגים, בנימין נתניהו ובני גנץ, ועל רוב חברי הממשלה - החלת ריבונות בבקעת הירדן כצעד ראשון, ודווקא ללא תלות כלשהי בתכנית המאה האמריקאית, ללא סכנת הנכונות חלילה להקמת מדינה ערבית על 70 אחוזים משטחי יהודה ושומרון.