לשונות רעות נוהגות לתקוף את ראש הממשלה כאילו הוא איננו אוהב לשלם ומתחמק מתשלום בתירוצים שונים. הלשונות הרעות והרכילאיות עוסקות כדרכן בהיבטים קטנים וקטנוניים של התכונה שהן מייחסות לראש הממשלה. לא מיותר לציין שבעיני הבעלים של אותן לשונות משתלחות המטרה – רק לא נתניהו – מקדשת את האמצעים. האמת היא שנתניהו, למרות טענתו שהשיג שלום תמורת שלום, דווקא מוכן לשלם מחירי עתק מופרזים. השנה האחרונה סיפקה דוגמאות לכך.
 
דוגמא מתחום הפוליטיקה הפנימית: הקמת הממשלה הנוכחית התאפשרה לאחר שנתניהו הסכים לממשלה שוויונית ("פריטטית"), בין הליכוד לבין כחול-לבן, קואליציה שסיעת כחול-לבן מהווה רק רבע ממנה, אבל המנגנון מאפשר לה שוויון ואף וטו בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה. עוד שילם ראש הממשלה בתיקים חשובים ומכריעים: תיק הביטחון לבני גנץ, תיק החוץ לגבי אשכנזי ותיק המשפטים לאבי ניסנקורן. גנץ ו/או אשכנזי אמנם לא הוזמנו השבוע לטקס בוואשינגטון, אבל חתרנותם בבירה האמריקאית טרפדה את החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן ועל ההתיישבות ביהודה ובשומרון, כלומר בכייה לדורות. כל השלושה מתיימרים להגן על שלטון החוק, אבל מדיניותו של שר המשפטים נוגסת באמון הציבור ברשות השופטת ובמנגנון אכיפת החוק. ניסנקורן משאיר אחריו אדמה חרוכה.
 
דוגמא מתחום יחסי החוץ של ישראל: השלום שהושג עם איחוד האמירויות הערביות ועם בחריין מוצג על-ידי נתניהו כ"שלום תמורת שלום", כאשר בפועל שילם נתניהו תמורתו מחירים כבדים וארוכי-טווח. המחירים:

- הקפאת הבנייה בירושלים (גבעת המטוס, אזור 1-E ועוד).
- הקפאת הבנייה בהתיישבות ביהודה ובשומרון.
- ויתור על החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן ועל ההתיישבות ביהודה ובשומרון והחמצת ההזדמנות ההיסטורית שניתנה על-ידי ממשל ידידותי בארצות הברית.
- הסכמה ישראלית לאספקת מטוסים חדישים ואמצעי לחימה מתקדמים אחרים לאיחוד האמירויות הערביות.
- המשך השקר כאילו יש תוחלת לנוסחת הכזב של "פתרון שתי המדינות".
 
לנוכח העלות הגבוהה של "הסכמי אברהם", כדאי שהלשונות הרעות תפסקנה לתקוף את ראש הממשלה כאילו הוא איננו אוהב לשלם ומתחמק מתשלום בתירוצים שונים. הוא שילם, וחלילה עוד ישלם.

(המאמר פורסם לראשונה באתר ערוץ 7 ובחדשות מחלקה ראשונה)