כאילו דבר לא קרה ממשיכים הלחצים הבינלאומיים להקמתה של מדינה פלשתינית בלב ישראל, בניגוד לעמדת הרוב המוחלט של אזרחי ישראל. לממשלת ישראל צריכה להיות תשובה ברורה ומעשית.
על אף כל מה שעברנו כולנו בבוקר שמחת תורה וכל מה שאנו עוברים מאז ועד היום, על אף מעשי הרצח והטבח הברוטאליים, על אף החטופים שעודם מוחזקים בשבי החמאס, על אף המלחמה הנמשכת במסירות נפש של טובי בנינו, על אף כל זאת לאור יום ממשיכים גורמים מבית ומחוץ לתכנן עבורנו את חלוקתה של הארץ ואת רעיון הטירוף המסכן את עתידה של ישראל, רעיון הקמת מדינה פלשתינית בליבה.
ארה"ב, מדינות אירופה, ארצות ערב מחוץ והשמאל מבית רואים לנגד עיניהם כיעד הגעה לעסקה שתכליתה קץ הסכסוך הישראלי ערבי, עסקה שהיא תקוותם של האמריקאים מאז מלחמת ששת הימים. כעת חוברת השאיפה המסוכנת וחסרת האחריות הזו לצורך פוליטי בוער של נשיא אמריקאי בצבירת קולות שיצילו אותו ממפולת בשנת הבחירות אליה נכנסנו. המפלגה הדמוקרטית זקוקה לקול הערבי והקרבן הוא שוב אותו קרבן, מדינת ישראל ועתידה.
פרטיה של העסקה עדיין אינם ידועים, אך די בשמועות ובשברי הדיווחים שכבר הופצו כדי להבין שמדובר במתווה שאחריתו שחרור המוני של מחבלים, כולל רוצחים שדם יהודי על ידיהם, הפסקת הלחימה, השבת מושכות ההנהגה בעזה לידיה של רשות הפלשתינית "מחודשת" כהכנה להקמת מדינה פלשתינית ביהודה, שומרון ורצועת עזה, השבת החטופים ונורמליזציה עם סעודיה ובעתיד אולי גם עם מדינות ערב נוספות.
בדיווחו חשף העיתונאי ברק רביד (31.1.24) כי "משרד החוץ האמריקני בוחן הכרה במדינה פלשתינית כחלק מיוזמה ליום שאחרי המלחמה בעזה. בכירים בארה"ב אמרו כי בלינקן הורה למשרד החוץ האמריקני להציג לו אפשרויות להכרה אמריקנית או בינלאומית במדינה פלשתינית וכן להגיש המלצות בנוגע לדרך שבה תיראה "מדינה פלשתינית מפורזת". חלק מממשל ביידן חושב כעת שהכרה במדינה פלשתינית צריכה להיות הצעד הראשון במשא ומתן לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני במקום האחרון....".
באותו יום פרסם גם דוד רוזנברג מ-World Israel news דברים ברוח דומה: "ממשל ביידן בוחן את האפשרות להכיר במדינה פלשתינית מתישהו לאחר המלחמה הנוכחית בין ישראל לארגון הטרור חמאס. אנטוני בלינקן הטיל על משרד החוץ לנסח דו"ח על מדינה פלשתינית. הדוח ישקול גם את ההשלכות של הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית".
גם טובה לזרוף פרסמה בעיתונה, הג'רוזלם פוסט, כי "דובר משרד החוץ האמריקאי, מתיו מילר, אומר שארצות הברית עוסקת בתהליכי תכנון מתמשכים כיצד לקדם בצורה טובה ביותר את הקמתה של מדינה פלשתינית, אך אין בכך שינוי כלשהו ממדיניותה המסורתית של ארה"ב.
רוב מוחלט של הציבור הישראלי יודע היטב שהרעיון לפיו אם רק תקום מדינה פלשתינית ונחולל היפרדות מהערבים יבוא שלום על ישראל, אינו אלא אשליה מופרכת וזריית חול בעיניים. האויב הערבי נשבע אמונים למחויבותו למלחמה נגד ישראל עד שזו תתפנה ותיעלם מארץ ישראל כולה. כל עוד יפו חיפה ועכו לא תהיינה ערביות ונקיות מיהודים תימשך המלחמה. באמנות הפתח' והחמאס כתובים הדברים במפורש ומנהיגי הארגונים שבים ומכריזים על כך בגלוי. כל ההבדל בין הארגונים תלוי בשאלה אם הדרך אל היעד עוברת בתכנית השלבים והסלאמי או במהלך אחד גדול.
הנטייה של ישראלים לא מעטים, גם במנהיגות, להסכים לוויתורים ונסיגות מתפרשת בעולם המערבי כהוכחה לחולשת טיעוני זכותנו על הארץ. בעולם הערבי היא מתפרשת כהוכחה לכך שהפעלת כוח נוסף נגד ישראל תניב את התוצאה המקווה מבחינתם, דחיקתה של ישראל מערש הולדתו ההיסטורי של העם, בדרך להשמדתה של ישראל כולה. מנגד, כאשר ישראל הפגינה את כוחה היא זכתה להערכה עד כדי הערצה ברחבי העולם. כך היה לאחר מלחמת ששת הימים וכך היה גם באירועים נקודתיים כמו מבצע אנטבה והפצצת הכור הגרעיני בעיראק.
הסיוע ההומניטארי אדיר הממדים וחסר התקדים של ישראל לאויב, תוך ידיעה ברורה שלמעלה ממחצית ממנו עובר לידי הכוחות החמושים של האויב, ועל אף שישראל טרם קיבלה שביב מידע על אנשיה החטופים, מעביר מסר חד משמעי של התפרקות, חידלון וחוסר יכולת ישראלית לעמוד בלחץ. ההבנה בעולם הערבי היא שלפניו ניצבת ישות חלשה, פוחדת, לחיצה שתקריב את עתידה למען שקט זמני ומקומי.
הלוחצת העיקרית על ישראל היא דווקא ידידתה, ארצות הברית של אמריקה. הממשל שב וטוען שמדובר ברשות פלשתינית חדשה, אחרת ובעיקר מפורזת, כזו שלא תאיים ביטחונית על קיומה של ישראל, אך מעבר לסוגיה הביטחונית, שגם לה לא יהיה מענה אם תקום חלילה מדינה שכזו, קיימת סוגיה עמוקה וחשובה הרבה יותר, והיא טענת הזכות והצדק שבישיבתנו בארצנו.
מדינה פלשתינית לא רק תאיים ביטחונית על המפעל הציוני (לאחר הקמתה של מדינה היא עצמאית לפעול כרצונה ואיש לא יוכל לחייב אותה להישאר מפורזת כתקוות האמריקאים. בנוסף לכך ראוי ונכון לזכור שגם עזה הייתה מוגדרת כמפורזת ואף על פי כן ספגנו את מכת טבח בוקר שמחת תורה מאותה ישות "מפורזת"), אך היא גם ובעיקר מנשלת את ישראל מהאמת הבסיסית והפשוטה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אם אין לנו זכות על יהודה ושומרון וירושלים אין לנו זכות על תל אביב וחיפה, אם נסוגונו מבסיס זכותנו ההיסטורית על הארץ, מדוע שלא ניסוג מעוד ועוד חבלי ארץ בעקבות עוד ועוד לחץ צבאי, טרוריסטי ובינלאומי?
על מדינת ישראל לגלות עמוד שדרה לאומי. בבוקר שמחת תורה הושפלנו וכעת עלינו להשיב לעצמנו את כבודנו הלאומי, להכריע את החמאס, להראות לעולם כולו שהפוגע בישראל ישלם על כך מחיר יקר. העולם הערבי סביבנו מצפה לראות כיצד נתנהג ועל פי לקחי המערכה הנוכחית יקבעו הם את ההתקפה הבאה על ישראל, אם תהיה כזו או שיוותרו עליה כי יבינו שהמחיר יהיה בלתי נסבל מבחינתם. משום כך עלינו להפעיל צעדים שיחזירו את ההרתעה בכל הגבולות, בדרום, בצפון ובמזרח.
גבולנו המזרחי מקרין חזות שקטה, אך עדויותיהם של התושבים הקרובים לגבול מלמדות על ירי בלתי פוסק ממזרח כחלק ממה שנראה כאימוני הצבא הירדני, הברחות האמל"ח והכספים מירדן לגורמי טרור באיו"ש נמשכות, המלכה ראניה ושר החוץ הירדני מפליגים בהתבטאויותיהם האנטי ישראליות, הסכמי האנרגיה הסולארית מבוטלים, השגריר הירדני הוחזר בשל מה שמוגדר שם כהרג ישראלי של חפים מפשע ברצועת עזה, תמיכת הציבור הירדני בחמאס גוברת ועולה, קולות מרכזיים בפוליטיקה הירדנית, ובהם יו"ר הפרלמנט שם, קוראים לבחינה מחודשת של ההסכמים עם ישראל, התמיכה הירדנית בתביעה הדרום אפריקאית בהאג ברורה ומרכזית. האם אנו מחכים לעוד רמזים עבים כדי להבין שהסכנה הקיומית לישראל תבוא גם ממזרח?
המענה ההכרחי כעת מצידה של ישראל צריך להיות בהחלת ריבונותה של ישראל על יהודה ושומרון ועל בקעת הירדן תחילה, מהלך הזוכה להסכמה לאומית רחבה החוצה מפלגות ועמדות. בכך תחליף יוזמה ישראלית את מגמת הוויתורים והנסיגות ולהציב בפני העולם ובני העם בישראל חזון ברור המחזיר אותנו למסלול הציוני. בהחלת ריבונות על בקעת הירדן גם נשמר את העומק האסטרטגי הנדרש לביטחונה של ישראל, וגם נחזק את הישובים המשוועים לעוד אוכלוסייה ונפריח את האפיק התיירותי הלא מנוצל של חבל ארץ זה.
ובאשר לרצועת עזה, זו חייבת להיות תחת שלטון צבאי ואזרחי ישראלי. רק כך יוכלו לחזור אלפי הפליטים תושבי יישובי העוטף לבתיהם. העיסוק בביוב ובתשתיות בעזה לא אמור להפחיד אומה כשלנו ולא להיות עילה לוויתור על הישגי חיילינו.
עם ישראל הוכיח במלחמה הנוכחית תבונה מדינית, ביטחונית ואחדות מדהימים. 74% מאזרחי ישראל מתנגדים להקמת מדינה פלשתינית. עם הגיבוי האדיר הזה של העם, על ממשלת ישראל והעומד בראשה לעמוד בלחצים, למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית ולשמור על האינטרסים הקיומיים של עם ישראל. הצדק והמוסר עימנו. עלינו לחזור לערכים הציוניים של התיישבות, ביטחון ועליה מתוך תודעת ריבונות בריאה.
עלה נעלה כי יכול נוכל.