למעלה מ-1500 בני אדם מכל רחבי הארץ התכנסו (ראשון 9.7.17) לשמורת 'עוז וגאו"ן' שבלב גוש עציון לאירוע הזיכרון במלאת שלוש שנים לרצח שלושת הנערים, גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד.

לאירוע חברו תנועת 'נשים בירוק', המכשירה מזה שלוש שנים את השמורה כאתר תיירותי חינוכי ציוני, הקרן הקיימת, ההסתדרות הציונית, המועצה הציונית בישראל ומועצת גוש עציון.

בין שבילי השמורה פוזרו מתקני שעשועים לילדים, דוכני תוצרת האזור ועוד. האירוע המרכזי נפתח בדברי ברכה של יהודית קצובר, אחת ממנהיגות 'נשים בירוק', ומיד לאחר מכן הוזמן סגן יו"ר ההסתדרות הציונית, יעקב חגואל, לגזור את הסרט ולחנוך את שדרת הציונות לאורכה מובאות ציטטות של ראשי הציונות לדורותיה.

דברי תודה נשאה נדיה מטר לתורמים מרחבי הארץ והעולם, לנוער שהתנדב לאורך שלוש שהנים להכשרתה של השמורה, לראשי ההסתדרות הציונית, לקק"ל, לאנשי מועצת גוש עציון, להוריהם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ועל שמם קרויה השמורה על הרוח הגבית שהם מעניקים למקימי השמורה בנוכחותם ובהשתתפותם בפעילויות השונות.

ראשון המברכים באירוע היה ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, שציין את המסירות וההקרבה כערך הניבט באדמת ארץ ישראל "מתחת כל אבן עץ ותחנה, הכול כאן אומר מסירות נפש, הכל כאן אומר הקרבה. אדמת הקודש של גוש עציון נוסדה כאשר מגיני הגוש הם מגיני ירושלים, צלפו באויב ומנעו ממנו להגיע לירושלים. גם כאשר הישוב החליט שאין סיכוי וצריך לסגת הם סירבו לסגת ואמרו שתשובתנו היחידה היא להישאר כאן למען נצח ירושלים".

"אנחנו כאן היום, אחרי 70 שנה, ושוב מציינים את נפילת בנינו, שוב מציינים שפיכת דם נקי וטהור ועם זאת נאמר שאין לנו אלא נצח ירושלים ולגוש עציון אין אלא להיבנות ולהתפתח", אמר נאמן ופנה לראשי 'נשים בירוק': "בעוז שלכם הרמתן את הגאון שלנו. אנחנו סומכים עליכן שתמשיכו".

יעקב חגואל, מ"מ וסגן יו"ר ההסתדרות הציונית, הזכיר בנאומו את הימים שלאחר רצח שלושת הבנים, "ימים שבהם כולנו התאחדנו כמשפחה אחת, ימים משמעותיים לעיצוב שלנו כעם. כולי תקווה שלא רק בשעות משבר נזכור להתאחד כעם. המקום הזה הוקם כתשובה ציונית לרצח ולחטיפה. אנחנו ברוך ה' לא חוטפים ולא רוצחים. אנחנו בונים ומגדלים כאן ילדים וזו התשובה הציונית שלנו".
 
חגואל הזכיר בדבריו את ביקוריו בשמורה ואת הילדים המשחקים שבה, מראה אותו הוא רואה כחלק מיישום חזונו של הרצל שנישא בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, לפני 120 שנה. "יש עוד הרבה מה לעבוד להשלמת החזון של מדינת מופת ונגשים גם את האתגר הזה שהציב לנו זאב הרצל".

בדבריו הזכיר את האבסורד שבהכרזת אונסק"ו ביום שישי האחרון אודות מערת המכפלה. לדברי חגואל המציאות בה חלק מהעם בישראל אינו מפנים את הקשר ההיסטורי למערת המכפלה היא שמניבה החלטות מהסוג הזה.

עוד אמר חגואל באירוע: "גבעה זו היא סמל לאחדות עם ישראל בארץ ובתפוצות, סמל לכך שלמרות המחלוקות והשסעים אנחנו צריכים לשמר על העם הזה מאוחד לנצח נצחים".

המברך הבא שנשא דברים באירוע היה ארנן פלמן, סגן יו"ר קק"ל, שסיפר על עברו כלוחם במלחמת ששת הימים ועל הטיול הראשון בימים שלאחר המלחמה, טיול לגוש עציון. כיום, סיפר פלמן, הוא מביט ימינה ושמאלה ורואה את ההבדל העצום בין השממה שהייתה אז באותם ימים לבין הבנייה והצמיחה של ימינו אלה.

"הבניה היא התשובה הציונית האמיתית לרצח ולטרור. לבנות עוד מקום, עוד בית ספר, עוד גן ילדים, וזו התשובה ההולמת שניתן לבקש מהעם הזה", אמר וציין נתונים אודות פעילות הקרן הקיימת ביהודה ושומרון, רכישת קרקעות, הפשרת קרקעות ושימורן של עשרות אלפי דונמים. את דבריו חתם בהבטחה-תקווה: "לזכר הילדים אנחנו נמשיך לפתח את האזור, נמשיך לאכלס את יהודה ושומרון. ביום מן הימים נכריז ריבונות ישראלית על השטח ונקיים בכך את החזון הציוני".

בת גלים שער, אמו של גלעד הי"ד, התמקדה בדבריה בחשיבות החזון והחלום של עם החפץ חיים ומדינה החפצה להתקדם ולהתפתח.
שער התייחסה לחיבור בין השמורה להסתדרות הציונית, חיבור שבעיניה הוא "טבעי למקום הזה ולעם", אמרה והזכירה כי בעוד עם ישראל שבארץ ישראל מונה 6-7 מיליון יהודים הרי שכמספר הזה עדיין חיים בחו"ל. "אם נבין את העוצמה של החיבור לחיות ביחד נבין את העוצמה שיש לנו בכל העולם. אכפת להם מאיתנו ולנו אכפת מהם. צריך לעבוד על כך שהדבר יהיה במודעות שלנו. אחד האתגרים שלנו הוא להדגיש את החיבור שלנו ושל יהודי התפוצות ולהעצים את הקשר הזה".

בדבריה הודתה שער ליהודית קצובר ונדיה מטר בשם שלושת משפחותיהם של הנערים שנרצחו: "חלמתן בגדול על המקום הזה ואתם עושות דברים נפלאים ועוד היד נטויה. אנחנו איתכן, מעריכים ומוקירים".

את הדברים חתמה שער באיזכור ההבדל בין נבואת משה רבנו לנבואת בלעם כפי שביאר רבי חיים מוולוז'ין, שראה את ההבדל המרכזי בין שתי הנבואות בנקודת המבט החיובית של משה רבנו לעומת זו השלילית של בלעם. את הדברים דימה רבי חיים מוולוז'ין להבדל בין הנשר והעטלף ששניהם ממתינים למועד הזריחה, אך בעוד הנשר מצפה לאור היום העטלף ממתין לשעות החשיכה כדי לפעול את פעולתו. "נקודת המבט שלהם שונה לגמרי. האם פועלים מתוך ראיית הטוב והרצון להוסיף טוב גם בשעת צרה או מתוך רצון להעצים את השלילה והחשיכה. נקודת המבט שלנו היא שמייצרת את המציאות, גם לנו כהורים שפגש בנו האסון הזה וגם לכל אדם מנקודת מבטו".
 
אחרון הדוברים היה אורי יפרח, אביו של אייל הי"ד: "שלוש שנים, שלושה נערים, שלוש משפחות, נדיה, יהודית והשכינה שאיתן גם הן שלוש", פתח. "לא הרחק מכאן התחיל הסיפור לפני שלוש שנים, סיפור שתפס את כולנו במשך 18 ימים של חיפושים, חיפוש אחר עצמנו, חיפוש שאולי התחיל לגלות לנו למה אנחנו כאן ומה המשמעות של העם הזה בארץ הזו. העם הזה המשיך בתוך קיץ מיוחד, לתוך 'צוק איתן', קיץ של משמעות, קיץ שהמשיך ולימד אותנו מה רוצים כל הסובבים אותנו ואיפה אנחנו בתוך המקום הזה, והמקום הזה, כמה מאות מטרים ממקום החטיפה הופך להיות מקום של בניה וצמיחה, תשובה ציונית אמתית".

אורי ציטט קטע מתוך דברים שכתב איל ביום הזיכרון: "צא החוצה, תנסה, תשאף את האוויר, תתגבר, תיפול, תקום, תיפול שוב אלף פעם, אך דע שאם נפלת אלף פעם סימן שיש בך את הכוח לקום. אפשר להשוות את זה למה שקורה היום במדינה, יום הזיכרון. נשאלת השאלה למה צריך את כל הצער הזה, ותשובה לכך נמצאת בעצם השאלה למה - לשם מה, לשם המדינה, לשם עם ישראל לשם החיים שאנחנו יוצרים כשאנחנו קמים אחרי שאנו נופלים. חייל הוא כללי. אין תלמיד פרטי, תלמיד שלומד רק לעצמו אלא תלמיד לומד עם רבו למען נצחיות עם ישראל".