רחלי פרנקל באירוע לציון 6 שנים לחטיפת שלושת הבנים ולהקמת השמורה לזכרם: איבדנו בנים שלא יסולאו בפז, אך החמאס לא קילל כי העם הזה מחובר למקור הברכה.
'קללת החמאס הפכה לשפע ברכה'. כך קבעה רחלי פרנקל, אמו של נפתלי הי"ד, באירוע לציון שש שנים להקמתה של שמורת 'עוז וגאו"ן' שבגוש עציון, השמורה הנושאת את שמם של גיל-עד, אייל ונפתלי והוקמה בלילה בו נודע דבר הירצחם של השלושה.
רחלי פרנקל תיארה את התרגשותה החוזרת שוב ושוב בכל ביקור בשמורה, כאשר היא מגלה בה עוד פעילות, עוד פעילים, עוד שבילים, עוד יצירה ועוד חיים. את דבריה בטקס מיקדה פרנקל בקשר שבין השפעת האירוע הטראגי של רצח הנערים על העם בישראל לבין פרשת בלק בה ביקש בלעם לקלל ונמצא מברך.
"כשישבנו ב-18 ימי החרדה, המתח, החיפושים והניסיון להישאר ממוקדים והחיבוק העצום והאהבה והתפילות והאנרגיה שהחזיקו אותנו, נכנס אלינו לבית באחד הימים ראש עיריית נצרת עילית ואמר 'אין לכם מושג מה קורה בארץ. אם החמאס היה יודע שזה מה שקורה הם בחיים לא היו עושים את זה'. אלה היו מילים פשוטות שביטאו את התחושות", סיפרה פרנקל.
"מישהו בא לקלל ואכן מקלקל כי אבדנו בנים שלא יסולאו בפז, אבל הוא לא מקלל כי העם הזה מחובר למקור הברכה והוא כולו שופע ברכה וחיים. כל קללה שהתכוונו לה צמחה ומילאה את הברכה בשפע ברכה, ואחד המוקדים של הברכה הזו הוא 'עוז וגאו"ן', מקום שממשיך להחיות ולהשפיע והאדוות מגיעות רחוק מאוד", דברי פרנקל.
בדבריה הזכירה את מידתו של אברהם אבינו, העין הטובה של מי שמחפש את הטוב גם בסדום הרשעה, לעומת מידתו של בלעם, העין הרעה המחפשת את הסדק דרכו ניתן לקלל עם המשופע בניסים, בישועות ובנפלאות בלכתו במדבר. שיח האחדות אינו קלישאה או תקווה בעלמא על אף שהעולם נראה מפורד, אלא מדובר בכלי מעשי לחיים, קבעה.
"בתוך מצב בעייתי, שבו ניתן להעביר כל כך הרבה ביקורת, למצוא את הטוב, להתחבר אליו לאהוב אותו להגדיל אותו ושם לצמוח ולהסתכל על המציאות", אומרת פרנקל המצטטת גם מההפטרה הרואה כחזון את הרס המבצרים שאין בהם עוד צורך בתקופות של שלום ושלווה. "אנחנו עוד לא שם. אנחנו עוד רחוקים וכל רגע שאנחנו יושבים כאן בשלווה ובהשקט אנחנו חייבים לחיילים שמלווים את המקום הזה, את האזור הזה ואת הארץ הזו במסירות נפש. אבל המקום הזה", אמרה בהתייחס לשמורה, "הוא לא מבצר, הוא אפילו לא ישוב. הוא שמורת טבע, מקום שאנשים עושים בו לינות שטח, עשים בו פיקניקים, מקום שבו רואים את הנורמאליות של החיים בארץ ישראל. מקום שמח חי ונורמאלי הוא מקום שיודע לישון בשטח. זה החיבור לאדמה הזו, להיות אמתיים כאן. להיות בבית. 'עוז וגאו"ן' היא בשורה לגוש, לעם ישראל ולעולם כולו".
האירוע כולו נפתח בדבריהן של יהודית קצובר ונדיה מטר, שסיפרו על הלילה בו הוחלט לעלות לשמורה שהייתה כולה נתונה לעזובה והזנחה ושימשה כמקור פשע לגורמים עברייניים מכפרי הסביבה הערבים.
"השתוממנו כל יום מחדש מגודל העם שלנו. הגיעו לכאן אנשים מכל קצוות הארץ, להזדהות, לפרוק כאב ובעיקר האנשים הנפלאים של גוש עציון, שממשיכים ללוות אותנו גם אחרי שש שנים", אמרה קצובר והזכירה שורה ארוכה של תורמים ומסייעים להיאחזות הקבועה בשמורה, החל מאנשי הישובים השכנים והמועצה האזורית דרך חבורות של בני נוער מכל הארץ, חניכי המדרשה הציונית. "את התוצאות של כל הטוב שהרעיפו על השמורה אתם רואים לפניכם, שמורה שוקקת חיים עם אירועים, בתי מדרש, סמינריונים, סדנת ציור עם אביטל שרנסקי, ותינוק שנולד השבוע בשמורה. שש שנים של חיים שוקקים, ציוניים, ערכיים, כרוח גוש עציון".
ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, המלווה את ההיאחזות במקום עוד טרם התמנותו לתפקידו, שיגר לאירוע דברי ברכה: "הדרך להעמיק את הקשר שלנו לארץ היא ביצירת חיים ובלימוד זכויותינו על הארץ, ההתיישבות מתחילה מעבודה מתמדת על החיבור לשורשים. שמורת בעוז וגאון היא אחת הדוגמאות המיוחדות לשילוב בין הערכים הללו בימים אלו".
"אנו מציינים 6 שנים למפעל ההתיישבותי שנקרא 'עוז וגאו"ן', נקודה שקמה בעקבות מפלה גדולה של רצח ילדנו אך בזכות עבודה עיקשת הפכה לנקודת אור בלב גוש עציון. המדרשה, השיעורים, הלימודים והפעילויות המרובות כאן, הם יצירת חיים חדשים בגוש עציון".
את דבריו חתם נאמן בתקווה "שבעזרת ה' בקרוב נראה כאן את הבנייה של מרכז חינוכי ותיירותי מתקדם המחובר לערכים ולשורשים".
האירוע כולו הסתיים עם מופע של אמן חושים הרב ויקטור עטיה והפעלה מוזיקלית לילדים בניצוחה של אמונה שטיין.
