מבקר המדינה מחזק את טענת תנועת הריבונות בדבר הכורח לבטל את המינהל האזרחי ולהכפיף את ההתיישבות ביהודה ושומרון לממשלת ישראל. ריבונות היא המענה לעיוותים ולכשלים החמורים.
דו"ח מבקר המדינה מאשש היום (שני 3.8.20) טענה אותה מעלה תנועת הריבונות מזה תקופה ארוכה יחד עם הקריאה לביטולו של המנהל האזרחי המכפיף את מאות אלפי תושבי יהודה ושומרון לממשל צבאי ומביא לפגיעה קשה בזכויות אדם.
בביקורת נמצא כי "נוכח אי-יישוב מחלוקות בין המינהל האזרחי ומשרד המשפטים, לא קודמו הסדרי רישום מקרקעין, דבר שגרם לפגיעה בתושבים הישראלים באיו"ש בכל הנוגע ליכולת שלהם לרשום בעלות וזכויות על מקרקעין בספרי רישום המקרקעין באיו"ש".
המבקר קובע כי בשל כשלים בהתנהלות המינהל בסוגיית מקרקעין, ניהול רישום באופן ידני ומיושן מתאפשר לרש"פ לזייף נתונין ולהשתלט על שטחים המצויים בשליטה ישראלית ובכך קובעת הרש"פ עובדות בשטח.
בסוגיה זו כותב המבקר: "בסוגיית המקרקעין, עולים שני כשלים מרכזיים שאנו מתריעים עליהם רבות לאורך השנים. מלבד העובדה הבסיסית, כי מרשם המקרקעין ביהודה ושומרון חסוי וחסום בפני אזרחים ישראלים, באופן המהווה פגיעה קשה בזכות הקניין וחופש המידע, הרי שגם ניהול רישום המקרקעין באופן ידני, מיושן ואיטי, מהווה כר נרחב לזיופים ולפגיעה בזכויות הקניין וביכולת לרכישת מקרקעין. אי קידום הסדר המקרקעין מאפשר לרשות הפלסטינית להוביל בשנים האחרונות מהלך מתוכנן, מתוזמן וממומן, להשתלט על מאות אלפי דונמים ביהודה ושומרון באמצעות בניה בלתי חוקית והשתלטות חקלאית, ואף בניהול של מרשם מקרקעין מטעמה באזורים הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה, ובכך להציב את מדינת ישראל בפני עובדות מוגמרות".
תנועת הריבונות רואה בדו"ח זה עדות נוספת לאזלת היד שאיפשרה במשך שנים בעצימת עין או בקריצת עין לגורמי הרש"פ לממש את תכניתם להשתלט על שטחי C. בתנועה קובעים כי החלת הריבונות והחוק הישראלי ביהודה ושומרון תחזיר זכויות אזרח לכמעט חצי מיליון המתיישבים באזור זה ותהווה גם השלמת החזון הציוני וגם כורח אזרחי מהמעלה הראשונה.
עוד קובעים בתנועת הריבונות כי "תפקידו של צה"ל הוא להכריע במאבק הצבאי לביטחונה וביצורה של מדינת ישראל ולא לכלות כוחות בצרכים אזרחיים של הקמת גני ילדים, סלילת כבישים, הנחת צינורות מים וקווי חשמל וכיוצא באלה. החלת הריבונות תאפשר לצה"ל להתגייס לביצוע תפקידו החשוב כל כך למען ביטחון ישראל".
ראשי התנועה, יהודית קצובר ונדיה מטר, מציינות ומדגישות כי "הדרישה לסגור את המינהל האזרחי אין בה כדי לנגח את עובדי המינהל, אלא כדי לקרוא להעברת סמכויותיו ועובדיו לפעילות מוסדרת תחת משרדי הממשלה הרלוונטיים, כמקובל בכל אזור אחר במדינת ישראל".