במסגרת ההרצאות השבועיות משמורת 'עוז וגאו"ן' הרצה פרופ' אריה אלדד על מקורות הסכסוך הישראלי ערבי.
 
את הרצאתו פתח פרופ' אלדד בהצגת מספר עמדות באשר להגדרת טבעו של הסכסוך בין ישראל לשכנותיה הערביות/מוסלמיות. גישה אחת, שהוכחה כבלתי נכונה, טענה שיסוד הקונפליקט הוא טריטוריאלי, אך אם אכן זו הייתה המציאות ניתן לקבוע שהסכסוך היה מגיע מזמן לפתרונו.
 
על כך הרחיב אלדד וציין כי "למעשה, ישנן מספר דוגמאות לאורך ההיסטוריה בהן זו הייתה השיטה המובילה, אך המהלכים שנבעו משיטה זו נכשלו. ביניהן הספר הלבן משנת 1939, ועדת פיל, ותוכנית החלוקה של האו"ם מה- 29 לנובמבר בשנת 1947, כאשר הצעה זו מטעם האו"ם נדחתה על ידי הערבים".
 
פרופ' אלדד העלה גם את האפשרות לפיה מקור הסכסוך הינו דתי ביסודו. לדבריו משמעותה של גישה זו היא שאין פתרון ממשי, אך לטעמו גם טיעון זה אינו נכון לחלוטין.
 
פרופ' אלדד מסיק שלמעשה הסכסוך נובע ממאבק על שליטה מקומית באזור, כאשר גורמים באליטה הפוליטית בעולם הערבי/מוסלמי משתמשים בדת בכדי להניע ולשכנע את ההמונים. בדבריו ציין כי ישנן גם תנועות סוניות וגם תנועות שיעיות המצויות בקונפליקט מול ישראל; ועם זאת, מספר אומות מוסלמיות, ביניהן גם סוניות וגם שיעיות, עשו מהלכים חיוביים משמעותיים כלפי ישראל, היות והן רואות בישראל בת ברית נגד איראן שהיא האיום המשמעותי ביותר עליהן.
 
מהצגת גישות אלה עבר פרופ' אלדד לפן הישראלי וקבע כי "למרבה הצער החמצנו הזדמנות נדירה להכריז ריבונות. זאת עקב סגנון ההנהגה של נתניהו שהוא פרגמטי מידי, ולא אידאולוגי דיו". להבנתו ולהערכתו של אלדד נתניהו אינו מתנגד במהותו לרעיון של מדינה פלסטינית.
 
בהמשך הרצאתו הציג פרופ' אלדד כפתרון אפשרי למורכבות הסכסוך הישראלי ערבי את ההצעה שהעלו בשעתו הוא והרב בני אלון ז"ל בהתייחס למעמד ערביי יהודה ושומרון ביום לאחר החלת הריבונות הישראלית. על פי הצעה זו יקבלו ערביי האזור תושבות ישראלית בנוסף לאזרחות ירדנית.