זכינו שרוחו הגדולה של הרב גדעון זצ"ל הובילה, מובילה ותוביל לגאולת אדמות גוש עציון. על אלה נאמר 'צדיקים במיתתם קרויים חיים'.
קשה עלינו הפרידה הפתאומית מהרב גדעון פרל זצ"ל, מנהיג ומורה דרך, חלוץ ברוח ובמעשה. התחלנו לעבוד יחד עם הרב מיד אחרי הגירוש מגוש קטיף. מהאדמה החולית חזרנו אנחנו, השב"חים, שבורים ורצוצים לאחר אינספור הפגנות, הסתננויות לגוש ומאבקים על הגגות הצליחה מדינת ישראל להביס את מיטב בניה הדוגלים באדיקות בממלכתיות.
מאז ראשית ההתיישבות המתחדשת לאחר מלחמת ששת הימים, חיים אנחנו, המתנחלים (איזה שם יפה), במתח המבורך שבין הצו הציוני לבין שיקולי המדינה שאינם תמיד חופפים כי "מה שרואים משם לא רואים מכאן", כי "זה לא העיתוי, כי "צריך קונצנזוס", "צריך להתחשב באמריקאים" וכו', אך אנשי ההר קשים הם, ומיד לאחר שחזרנו לבתינו מסערת הגירוש והעקירה התכנסנו לישיבות ארוכות ודיונים ברומו של עולם. השאלה שהובילה אותנו הייתה כיצד נוכל להמשיך את שירת ההתיישבות, להרים את הרוח ולא ליפול לייאוש.
באותם ימים החלה משפחת רודן מאלעזר בבנייה באדמות נצר, אחת הגבעות הפסטורליות שבין אלון שבות לאלעזר. בני המשפחה ופעילים נוספים מהאזור שהגיעו לעזרתם בנו בית בראש הגבעה מתוך הבנה שאם ברצוננו לשמור על האדמות חובתנו היא לצאת מגדרות הישובים.
הצטרפנו אליהם. המבנה שמשפחת רודן הקימו נהרס לא פחות משמונה פעמים, כמספר העליות לאלון מורה. מסתבר שיש במספר שמונה משהו חדש, על טבעי, שמעורר יתר נחישות ועקשנות.
לערבים הייתה ועדיין יש תכנית סדורה כיצד לא לאפשר רצף התיישבותי יהודי. החקלאי אורי פלסי, מפעילי העמק, הציע לעבור מהמאבק על בניית הבית לנטיעת עצים שתאפשר התפרסות משמעותית יותר על שטחים נרחבים הרבה יותר.
כאן נכנס לתמונה הרב גדעון פרל זצ"ל. בביתו קיימנו ישיבות אינספור יחד עם משפחות רודן, וולפסטל, גינזבורג ואחרות סביב השאלה כיצד תהיה נטיעת העצים לא למחאה, אלא להחזקת הקרקע לעדי עד ובכך ייגאלו אדמות המדינה ואדמות הסקר שבאזור.
בהנהגתו של הרב פעלנו על פי מפות מדויקות תוך הקפדה שלא לגעת באדמות פרטיות. הרב גדעון לא הסתפק בישיבות בלבד, אלא הגיע בעצמו למרבית הפעילויות. האסטרטגיה הייתה כמה שיותר נוכחות קבועה. מדי יום שישי התקיימו הרצאות על רגבי האדמה, בגשם שוטף של חורף גוש-עציוני ובחום אימים של קיץ. הייתה התמדה. מועצת גוש עציון, באותם ימים בראשות שאול גולדשטיין, סייעה מאוד ובהמשך סייעו גם ממשיכיו, דוידי פרל, משה סביל ושלמה נאמן יחד עם פקחי הקרקעות של המועצה ופעילים נוספים ומסורים. כולנו פעלנו תחת המטריה של הרב גדעון שהיה כלפיד ההולך לפני המחנה וכרועה המאסף.
לימים נבנתה על חלקה גדולה, אחת מהאדמות הרבות בהן נאחזנו בהובלת הרב גדעון, השכונה עבור עקורי נתיב האבות.
עצותיו והדרכותיו של הרב היו שקולות אך גם נחושות ופורצות דרך. דבריו היו תמיד מעוררים ומעודדים לעליה, לעשייה ומעל לכל להפנמת זכותנו הטבעית על ארץ ישראל כולה. עיקבי בדבריו וחסר מורא חזר והטמיע הרב בכולנו שאנו כאן בעלי הבית, שהארץ הזו שייכת לעם ישראל ללא עוררין. מצווים אנו לגאול אותה וליישב אותה. תמיד דיבר בשפה ברורה ולא ברמזים.
ומטבע הדברים התעוררו באותן ישיבות ארוכות גם ויכוחים שבהם הקפיד הרב שלא לפסוק אלא להסביר ולשכנע. שורה ארוכה של פעילויות יצאה לדרך, ט"ו בשבט, יום העצמאות, מחנות קיץ לנוער, נטיעות על שם משפחת איימס הי"ד ויהונתן פולארד יבדל"א, בת מצווה למשפחת פיזברג, נטיעות ישיבת סוסיא, מאבקים נגד אנרכיסטים, נטיעה מחדש בלילה של מה שעקרו ערבים העוקרים ביום.
הרב היה זמין עבורנו בכל שעות היום והלילה. ארץ ישראל בערה בו, ואת הלהט הזה העביר לכל משפחתו ולפעילים. הייתה בו שמחה מיוחדת כשראה את הנוער שותף מעשי לפעילות. ברוך ה', כיום נוער גוש עציון מתחזק את נטיעות נצר ואיתם הפעילים המדהימים של קבוצת 'שומרי הקרקעות' השומרים על אדמות גוש עציון שמהווים דגם לשמירת כל יהודה ושומרון. זכינו שרוחו הגדולה של הרב גדעון זצ"ל הובילה, מובילה ותוביל לגאולת אדמות גוש עציון. על אלה נאמר 'צדיקים במיתתם קרויים חיים'.
המאמר פורסם לראשונה בבטאון גוש עציון 'גושארבע'