הוא כתב את הספר 'מדוע אתה מצביע ימים ומקבל שמאל' שהוביל להתפכחות רבה במחנה הימין, ובסמינריון חנוכה של נוער הריבונות הציג את עיקרי התובנות שמעלה הספר. ארז תדמור בהרצאה.
איש התקשורת והפובליציסט ארז תדמור, מקים 'אם תרצו' ומחבר הספר 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל', היה בין הדוברים בסמינריון חנוכה של נוער הריבונות ופרס את עיקרי התובנות שהספר חושף.
האמונה, מסביר תדמור, שדי בהצבעה בקלפי כדי לבטא את עמדת העם, בטעות יסודה משום שהפוליטיקה אינה רק תוצאות ההצבעה והרכב הממשלה על ידי המנצחים בבחירות, אלא מלחמת רעיונות שמתקיימת ומתנהלת באופן סימולטני במספר זירות במקביל. "אם אתה מנצח בבחירות אבל אתה בנחיתות מובהקת בזירות האחרות, אז גם אם תנצח בבחירות הרבה פעמים תגלה שאתה מצביע ימין ומקבל שמאל", אומר תדמור.
הזירות המדוברות הן תקשורת, משפט, תרבות, אקדמיה, זירה חוץ-פרלמנטארית, הכלכלה, שיח המומחים ועוד. "כל הזירות הללו לא נפרדות אחת מהשנייה, כפי שרואים שהחותמים על עצומה גם רצים מאולפן לאולפן על בסיס המוניטין שלהם כמומחים וכך אנשי אקדמיה מפרסמים עמדות בתקשורת, כך שהזירות הללו מעורבבות זו בזו", מדגיש תדמור ומסביר כיצד בעקבות מארג הלחצים הזה בקצה הדרך מגיע הפוליטיקאי שמקדם הצעת חוק שאותה הוא יכול להציג בפני תומכיו כהישג, בעוד הוא למעשה רק החוליה האחרונה בשרשרת שנמשכת לפעמים לאורך שנים ובתחנות רבות.
דוגמא בולטת לכך מציג תדמור בעקירה מגוש קטיף שקדמו לה מהלכים רבים כמו קמפיין שתי המדינות, מפגני די לכיבוש, שיח זכויות הפלשתינים, הטענות לגזל שמבצעים המתנחלים, תנועות כמו שלום עכשיו, בצלם, עדאללה, ארבע אימהות ועוד ועוד שפעלו במשך שנים עד שבסופו של יום הגיע אריאל שרון וביצע את המהלך עצמו. גם בהסכמי אוסלו מוצא תדמור מתווה דומה של קבוצת אקדמאים שהניעו מהלך ארוך מול מקבילים ערבים וגרמו לפוליטיקאים להפעיל זה את זה עד שהדבר נכפה כשהוא כמעט מבושל על רבין.
תדמור הציג בדבריו גם את החקיקה למען ארגוני הלהט"ב שהתבססה על שינוי ערכי שנוצר בחברה הישראלית על ידי מפגן תרבותי ארוך ובעל מאפיינים רבים שבקצה בא לידי ביטוי בחקיקה.
השיח התקשורתי בו מושקעים משאבים רבים, כלכליים ואחרים, קמפיינים, מאמרים, ויכוחים, עמדות מומחים, פרסום רב ועוד מתמקד, מסביר בקבוצה קטנה יחסית שנמצאת במרכזה של המפה הפוליטית, לא בארבעים המנדטים שלא יזוזו מעמדתם השמאלית ולא באלה שבארבעים שבימין. המאמץ המרכזי הוא גם על הציבור שבמרכז וגם על הפוליטיקאים שבמרכז, אלה שיכולים לנוע מגוש לגוש בעקבות לחץ מאומץ ומאבק ציבורי שכולל תיוג שלילי של מהלך פוליטי כזה או אחר או להיפך. בכך התמקד המאמץ בתקופת המאבק על הרפורמה המשפטית, למתג אירוע חקיקתי מינורי כאסון לאומי ובכך להשפיע על מספר חברים במחנה הקואליציוני שעמדתם יכולה להיות מושפעת מהלחץ או מאיום ברוח "לא יהיה לכם צבא", או "תהיה מלחמת אחים", וכך קורה שהרוב המעוניין בתיקון מערכת המשפט ואף הצביע וקיבל לכך את המנדט מוצא את עצמו מפסיד במאבק על יישום תפיסתו ועמדותיו.
"ברגע שיש לך רוב פוליטי אבל אין לך רוב בתקשורת, במשפט, באקדמיה, בארגונים החוץ פרלמנטאריים, אתה אולי מנצח בבחירות אבל אתה בנחיתות של 90-10 מולם, מה שהיום מעט משתנה בתקשורת דרך ערוץ 14, גלי ישראל והרשתות החברתיות", אומר תדמור המציג את הטענה המרכזית של הספר ולפיה מרכזי המאמץ על הציבור מצליחים להכריע ולמחוק למעשה את הניצחון שהימין מקבל בקלפיות. משום כך "לנצח בבחירות זה לא מספיק".
אתגר קשה יותר מזה שבתקשורת הוא זה שבאקדמיה אם כי בעשור האחרון הימין מבין את חשיבות הזירות האחרות והחל להעלות למגרש את מכוני המחקר שלו ולהציג אלטרנטיבה ראויה.
על מנת להבין את התהליך שעברה ישראל מאז מהפך 77' ציטט תדמור את דבריה של דינה זילבר אודות הצורך להעתיק את מרכז הכוח שלטוני של קבלת ההחלטות מהדרג הפוליטי לדרג המקצועי, ואת מהלך זה של העתקת הכוח נכון לבצע במסווה של נייטראליות ומומחיות אובייקטיבית בעקיפת ההליך הדמוקרטי ומבלי לתת דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי. דברים אלה מבטאים את המהלך אותו מובילה הפקידות הישראלית במשך מעל ארבעה עשורים ובעשור האחרון מתחיל הימין להבין את משמעות התהליך ולנסות להיאבק בו ולהחזיר את הכוח לידי העם.
תדמור קובע כי גם אם קיימת התפכחות ציבורית מהמגמה המדוברת, הרי שכללי המשחק שונו על ידי אותה אליטה פקידותית וכך הפכה קריאה לסרבנות, שבעבר הייתה נחשבת למוקצה, לקבילה ולקלף ראוי לשימוש לקידום מטרותיו של מחנה אחד, מחנה השמאל.
בהמשך דבריו תיאר תדמור את הגורמים המרכזיים שהובילו למציאות זו שבה רוב מוחלט של מוקדי הכוח נתון בידי השמאל. בהקשר זה הזכיר בראש ובראשונה את מנחם בגין, מוביל המהפך השלטוני שהגיע אחרי שנות שלטון אנשי שלומנו, שלטון שפתח דלתות למחזיקי הפנקס האדום ולנעול אותה בפני מי שאינו משויך למפלגת השלטון, מה שהוביל רבים מהם עד לחרפת רעב מאחר והכלכלה הישראלית בעשורים הראשונים של ישראל הייתה נתונה בידי המדינה.
משהגיע המהפך ב-77' הציפייה הייתה שהמדיניות תשתנה מקצה לקצר וגם אם אין כוונה לרדוף את השמאל כפי שהוא רדף את הימין, לפחות תיפתחנה הדלתות בפני אנשי הימין וגם הם יוכלו להגיע למשרות רמות ובעלות השפעה. אלא שמנחם בגין בחר לפעול אחרת מתוך המחשבה שכמו בבריטניה הפקידות תכפיף את עצמה למדיניות הדרג הנבחר, ומשום כך קבע ש"באנו לשרת ולא לרשת", כלומר שאיש לא יפוטר והפקידות תישאר במקומה כפי שהייתה עד כה. מדיניותו זו של בגין הפכה לתקדים ומאז מנהיגי הימין המאוחרים יותר שביקשו לשנות את הפקידות התקבלו כמבצעי מהלך מנוגד לאתיקה הפוליטית מקצועית. במקביל קם דור של נסיכי ליכוד ששאפו לרשת את בגין וככאלה המשיכו את אותה דרך בה נקט בגין ולא ראו כמגמה את שילובם של נשי ימין במוקדי הכוח וצמתי ההשפעה על החברה הישראלית.
גורם נוסף שקיבע את המציאות העכשווית, אומר תדמור, הוא חששם של אנשי ימין להביע את עמדתם בפומבי שמא יבולע להם מהוועדות הקובעות ומהסביבה האקדמית תרבותית, וכך אלה מעדיפים להסתיר את עמדותיהם במשך תקופה ארוכה בתקווה שבעתיד, כשיגיעו לעמדה בכירה, יחשפו את תפיסתם, אך כעבור שנים רבות של גב כפוף כבר קשה ליישר אותו.
הימין, מוסיף תדמור ואומר, נוהג בהתנהלות שאינה די בוגרת ואינו מבין היכן נכון וראוי להשקיע את משאביו וכספיו, וכך קורה שעמותות ימין מתמודדות עם סכומים זעומים מול שורה ארוכה של ארגונים ועמותות שמאל עתירי ממון שמשפיעים על המערכת הציבורית כולה. בימין מעדיפים להשקיע כספים בגאולת קרקעות ומיזמים חשובים אחרים, אך זונחים עמותות שתכליתן שפעה פוליטית של ממש.
כדי להוביל לשינוי, אומר ארז תדמור, על הימין גם להפנים ולהבין את התהליכים שמתרחשים לנגד עיניו וגם למצוא את הדרך לאכוף את כללי המשחק כך שלא ניתן יהיה לשבש אותם על פי רצונותיו ותפיסותיו של השמאל.
תדמור קושר את התנהלות הדרג הפקידותי ככזה הנוטל לידיו כוח ככל שהוא יכול, גם לאירועי הלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר, כאשר הדרג הצבאי בחר להסתיר מידע מודיעיני מהדרג המדיני, כמו גם כשלאורך השנה שקדמה לשבעה באוקטובר הבליג הצבא מתופעת הסרבנות ומנגד עסק בהתראה מהשלכותיה של הרפורמה המשפטית, מה שתדמור מגדיר כפרוטקשן לכל דבר. "מה שאנחנו רואים תמיד היה, ועכשיו הדברים מתחילים להתגלות ועדיין קשה מאוד לשנות את הדברים".