לתמונה קשה של אזלת יד ריבונית ואבדן משילות ישראל נחשפנו בסדרת סיורים בנגב, ביו"ש, בירושלים ועוד. בכוחנו ומחובתנו לחולל תפנית ציונית מיידית.
בימים אלה השלימה תנועת הריבונות חמישה סיורי ריבונות למעצבי דעת קהל ובהם נחשפה בפני המשתתפים מציאות עגומה קשה וכואבת של אבדן משילות וריבונות ישראלית לאורכה ולרוחבה של הארץ.
בסיורים, שבכל אחד מהם השתתפו עשרות, הגענו לנגב, לבקעת הירדן, ליהודה ושומרון, לירושלים וללוד, ומכולם עלתה תמונה מדאיגה של אזלת יד שלטונית ולאומנות ערבית גואה המחייבות התעוררות מיידית של ההנהגה בישראל.
לסיורים הללו יצאנו מתוך עיניים פקוחות ובחירה ברורה לראות את החצר האחורית של אבדן המשילות והריבונות, חצר ההולכת ומתעצמת תחת עיניה העצומות של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. אין בהתמקדות זו על נקודות הכשל והתורפה כדי לערער על הישגיה המרשימים של ישראל, לפריחתה ופיתוחה, אך עם זאת עלינו להישמר שמא נקודות האור הרבות בנס הקמתה ושגשוגה של ישראל ישכיחו מאיתנו את החולשות ההולכות ופושות בנו.
פיתוח טכנולוגי אדיר, הייטק המוביל את העולם כולו, רפואה מתקדמת, חקלאות מרשימה, הישגים אדירים בתחום התפלת המים, כלכלה, עולם הרוח והתורה, מעמד בינלאומי יציב, תגליות הגז ועוד. כל אלה מעוררים בנו תחושת עצמה ישראלית, שליטה, חוזק וריבונות, ועלינו לברך ולהודות על כל אחד ואחד מהם. עם זאת יש בהם כדי לטשטש אותנו ולהשכיח את האיום הזוחל מתחת לפני הקרקע בעוד ארץ ישראל על חלקיה השונים נשמטת מתחת רגלינו בתכניות סדורות של האויב הערבי ובגיבוי בינלאומי עתיר ממון.
בנגב, בגליל, בערים המעורבות, ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ובירושלים בירתנו אנחנו מאבדים את ריבונותנו בהזנחה פושעת של ממשלות ישראל לאורך עשרות שנים. החלפנו את הדבקות בלאומיות הישראלית בשיח הכלכלי חברתי, ומנגד עלה השיח הלאומי והתחזק לאין ערוך ושיעור אצל הערבים. בעוד בישראל התכנסנו אל תפנוקי החיים המערביים התחזקה בערבים הנכונות לשלם מחירים בעבור מאבקם על הארץ, וכך צעד אחר צעד נושלנו בפועל מארצנו.
ההשתלטות הבדואית על עשרות אלפי דונמים בנגב התקבלה אצלנו בעצימת עין, תכנית הרש"פ לבנות ולהיאחז בעוד ועוד קרקעות פתוחות ביהודה ושומרון לא זכתה למענה ישראלי כלשהו, הרמת הראש האלימה והטרוריסטית בערים המעורבות נתקלו ביד משטרתית קשה כלפי היהודים ומערכת משפט סלחנית ומשחררת כלפי הערבים, רכישת אדמות בגליל בידי אילי הון מוסלמיים מהעולם זכו ליחס אדיש ומתעלם, התעצמות השפעתם של כוחות ערביים מהארץ ומחו"ל על כל פסע בירושלים נענו בחשש ישראלי להניף את דגל ישראל על בירתנו הנצחית.
אזרחי ישראל קנו להם שם של מי שיודעים היטב להתלכד ולהתאחד בשעת צרה ומלחמה. ראינו זאת בכאב ובדמע לאחר הטבח במלון פארק, לאחר שרשרת פיגועים רצחנית ואכזרית, לאחר חטיפת שלושת הנערים, לאחר קרבנות כואבים יצאנו כאחד למערכה וניצחנו. עלינו להתלכד, להתחזק ולעמוד על משמרתה של הציונות גם בימים שוטפים של שגרה, עלינו להפנים את נחיצותה של מערכה להכרעת המאבק מבלי להסתפק בהרתעה והרחקת האיום ל"סבב הבא".
הטכנולוגיה הישראלית המפותחת מעניקה לנו תחושה מתעתעת של ביטחון שתמיד נצליח, תמיד ננצח, אך מבלי לשוב אל שורש תחושת צדקת הדרך והשייכות העמוקה לארץ זה לא יקרה. חובתנו לחבר ולהתחבר למורשת התנ"ך ולנופי התנ"ך. טכנולוגיה עוצמתית תציב אותנו חלילה במקום הרע של גלית מול דוד, ארה"ב מול וייטנם.
עלינו ללמוד מחדש את ההיסטוריה של ארץ ישראל, את ערכי הציונות בשמם עלו לכאן הורינו, את חזון הנביאים המהווה אור לעינינו. עלינו לטייל ולסייר בארץ לאורכה ולרוחבה מבלי לדלג על אתר או שביל, להיכנס בביטחון לכפרי הערבים, לבקר בסמטאותיה של ירושלים העתיקה, להתייצב באמונה בערים המעורבות, לבנות בנגב ובגליל ערים של ממש ולא להתכנס למצפים זערוריים.
דברי טעם נשא שר הביטחון, בני גנץ, כאשר הזהיר מהפיכתה של מדינת ישראל למדינה המשתרעת בטווח שבין חדרה לגדרה, אך בידיו לא רק להתריע אלא גם לעשות ולשנות את המצב, להביט למציאות נכוחה ולבנות חזון מעשי למדינה היהודית.
על מדינאי ישראל ומנהיגיה להפיח רוח ציונית ויהודית לחוק הלאום ולא להותיר אותו כמילה מתה על ספר החוקים של מדינת ישראל. יש בנו היכולת והכלים לצקת לעשייתנו הלאומית תוכן ורוח של גאווה לאומית על הזכות להשתייך לעם היהודי ולארץ ישראל הנפלאה שלו.