המראות מג'נין וצפון השומרון מתחברים למראות מעזה, ואלה גם אלה מחדדים את ההבנה: ללא ריבונות נמשיך להקיז דם במאבק נגד מפלצת הטרור.
לוחמי וקציני צה"ל השלימו עוד מבצע צבאי לחיסול קיני הטרור בג'נין, ולצד התפילות להצלחתם ושמירתם, עלינו לעצור למחשבה על התובנות העולות מעצם הכורח שחייב את ההנהגה בישראל לצאת למבצע שכזה.
כבר בפתח הדברים נגלה את המסקנה אותה נבקש לקבוע, מסקנה הזוכה שוב ושוב להוכחות וחיזוקים מהמציאות המתבררת לעינינו – רק החלת ריבונות ישראל על השטח כולו שבין הים והירדן תהווה מענה אמתי לאתגר הביטחוני ותבלום התדרדרות מדינית.
ניצחונה האמתי והמלא של ישראל על הטרור יתממש כאשר תיקח ישראל אחריות מלאה על השטח כולו ותמשול בכל עיר ובכל כפר ברחבי יהודה ושומרון. ללא צעד מתבקש שכזה יהיו מבצעים צבאיים בגדר פלסטר בלבד.
קציני צה"ל הבכירים, כמו גם שרי הממשלה, מגדירים את ג'נין כבירת טרור. ההגדרה הזו חייבת להוביל כל בר דעת למסקנה לפיה רעיון ה"היפרדות" וה"ניהול העצמי" שניתן לרש"פ הוא רעיון עוועים חסר כל היתכנות ריאלית. הקביעה הזו נוגעת לא רק לאחינו בשמאל, אלא גם לאחים מהימין התולים תקוות ברעיונות האוטונומיה העצמאית. אלה גם אלה משרטטים תכניות שונות שתכליתם התנערות ישראלית מאחריות על ערביי יהודה ושומרון. בשמאל נכונים לוותר על חלקים נרחבים מארצנו, גם אם הדבר כרוך בגירוש יהודים מביתם, ומנגד בימין, לצד ההתנגדות למדינה פלשתינית, יש גם קולות המבקשים לשמור בידי ישראל את שטחי C ולזנוח את שטחי A ו-B, גם זאת מתוך אותו חשש לאחריות ישראלית על ערביי יהודה ושומרון.
התמונות מג'נין, שהפכה לבירת טרור, חייבות לשנות אצל כולנו את הדיסקט. התמונות הללו מצטרפות למציאות שיצרנו ברצועת עזה כאשר בחרנו להימלט, לסגת ולהותיר את השטח לשליטה ערבית. תקוות השמאל לראות את ההנהגה הערבית הופכת את רצועת עזה לסינגפור ואת צפון השומרון לטוסקנה התבדו מהר מכפי שדמיינו שם.
בקרוב נציין שלושים שנה למה שנחשב לראשית הפורענות, הסכמי אוסלו, שייבאו לארצנו גדודי מחבלים, חימשו אותם בתקווה הזויה שיהפכו פרטנרים ובגופם יגנו על ביטחוננו ושלומנו מאחיהם. האזהרות היו ברורות, ההתעלמות הייתה נוראה והתוצאה הייתה למעלה מ-1500 נרצחים ועשרות אלפי פצועים, וזהו רק חלק מהמחיר הכואב והבלתי נתפס שעם ישראל שילם ועודו משלם על קונספציית אוסלו המוסיפה לבעוט, לנשוך ולגבות מחירים.
אך כאמור, הסכמי אוסלו רק נחשבים לראשית הפורענות. ראשיתה האמתית של הפורענות היא בהחלטה המבוהלת של ממשלת ישראל שלא להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בהחלטתה זו הותירה ישראל בעינה את תקוות הערבים להקים מדינה על חורבותינו. מאז טופחה התקווה הזו לממדים מפלצתיים ועם זרועותיה של המפלצת הזו מתמודדים חיילינו היקרים בימים אלה בג'נין ובכל רחבי יהודה ושומרון.
כל עוד תמשיך ממשלת ישראל בגמגומיה ובגמגומי קודמותיה, לא תחיל ריבונות ברורה, נחושה ואחראית על השטח, תמשיך הקרקע לבעבע כשמתחתיה ימשיכו להיטוות תכניות לסילוקינו מכאן, ומעליה ימשיכו מחסני האמל"ח הטרוריסטי להתמלא ולסכן את חיי כולנו.
על כן לא יהיה די במבצעים ממוקדים שתכליתם ניקוי קיני טרור ויציאה מהירה מג'נין, שכם, רצועת עזה או כל מקום אחר ביהודה ושומרון. מעל מבצעים שכאלה עדיין מרחפת התפיסה לפיה עלינו לשמר את הרש"פ כפרטנר עתידי ולהישמר מלפגוע בה בכוחה ובאנשיה.
תפיסה שקרית שכזו מסמאת את עינינו מלראות את המציאות נכוחה, מלהבין שאנו בעיצומה של מלחמת מאה שנה על האחיזה בארץ ישראל. במלחמה זו לא נוכל להכריע ולנצח כל עוד מניעה את מנהיגינו קונספציית הנסיגות, הוויתורים והאמונה שהאויב יהפוך למגן עבורנו. על ישראל ליטול לידיה את האחריות הבלעדית על כל פיסה בארצנו היחידה. אחריות זו תחייב אותנו להתמודד עם אתגר מעמדם של הערבים. המענה לאתגר זה כרוך בעידוד מאסיבי לעליית יהודי התפוצות לארצנו ובמתן מעמד תושבות שאינה אזרחות לערביי יו"ש, אבל לא אתגר, מורכב ככל שיהיה, יוביל אותנו לייאוש ונטישתה של הארץ.
וכן, הדברים נוגעים לכל אתר ואתר מארץ ישראל, גם שכם וגם ג'נין בהן נטועים שורשיו העמוקים של עם ישראל והן חלק בלתי נפרד מההבטחה האלוהית לעם ישראל. ג'נין, שבחטאינו הוכתמה בכתם הטרור, אינה אלא עיר גנים שבנחלת יששכר, עיר שניתנה ללוויים ומוזכרת בספר יהושע ובמקורות יהודים רבים לאורך הדורות כעיר בה חיה קהילת יהודים יציבה ותוססת. ההיסטוריה היהודית של ג'נין-עיר גנים נמשכת עד לתקופת המנדט הבריטי בה חי במקום ישוב יהודי קטן. שמו הקדום של המקום השתמר בהקמתו של הישוב גנים שנעקר באיוולת ההתנתקות.
ריבונות היא אחריות, התקפלות היא הפקרות. הטרור שב וקורא לנו באלפי פעמונים לבעלות, ריבונות ומשילות על ארץ ישראל. בלעדיהן נוכה שוב ושוב ושוב ונשלם מחירים יקרים, כואבים ומיותרים.