ההישגים הביטחוניים של המערכה הארוכה שנכפתה על ישראל הם ראשיתה של תנופה מדינית, כלכלית ודמוגרפית. ראש תכנית צ'רצ'יל משקיף במבט אופטימי על עתידה של ישראל.
ד"ר רפאל בן לוי, עמית בכיר במכון משגב וראש תכנית צ'רצ'יל במכון ארגמן, מביט אל עתידה של ישראל בעשורים הקרובים באופטימיות זהירה. במובנים רבים יצאה ישראל מהמלחמה, שנפתחה בטרגדיה הקשה ביותר מאז השואה וגבתה קרבנות רבים, מחוזקת.
"המישור הביטחוני הוא המובן ביותר", אומר בן לוי, "הצלחנו לבטל את האיומים הקיומיים שהתחזקו בשנים שלפני המלחמה כתוצאה משנות אוסלו, מנסיגות משטחים, מהפיכת ישראל לתלויה באספקה אמריקאית וממיקור חוץ של ביטחון כמו במקרה יוניפי"ל, הרש"פ וכו'. אלו צעדים שבהם דרדרנו את עצמנו בהיבט הביטחוני. אחרי שלוש שנים אפשר לומר שהפכנו את המגמות האלה כמעט בכל הזירות", הוא אומר ומזהיר מחזרה למתווים המסוכנים הללו ומאפשרות של ויתור ישראלי על האחיזה הנוכחית בעזה ובלבנון.
"אמנם אפשר לתאר מצב טוב יותר, אבל בפועל אנחנו במצב טוב. עיצבנו רצועת ביטחון בלבנון, ביטלנו את האיום הקיומי מצד חיזבאללה, גם אם לא חיסלנו את חיזבאללה לחלוטין. בעזה יצרנו פרימטר משמעותי והורדנו את יכולות חמאס מדרגה של איום קיומי להרבה פחות מזה. אנחנו שולטים בשטח, למרות שיש סכנה של נכונות להסתמך על גורמים בינלאומיים, אבל בינתיים נראה שהממשלה לא מוותרת על הדרישה לפירוק חמאס מנשקו, ולא מתכוונת להסתמך על הכוח הבינלאומי כמי שיעשה עבורנו את העבודה".
"גם לגבי איראן, שנחשבת לאיום הגדול ביותר, המרכיבים המשמעותיים ביותר של האיום נוטרלו במידה רבה, גם אם לא לגמרי. לכן, במצטבר אפשר לומר שישראל נמצאת במצב הביטחוני הטוב ביותר שלה מאז הקמתה. זה לא אומר שאיומים לא יכולים להתפתח ושבהכרח נדע להחזיק בהישגים שאליהם הגענו, אבל צריך להשוות את המצב למקום שבו היינו ולא למקום שאליו היינו רוצים להגיע".
לשאלתנו אם ההישגים הללו מקובעים ואינם בלתי הפיכים, משיב ד"ר בן לוי וקובע כי "שום דבר לא בלתי הפיך". עם זאת הוא מציין את הקונצנזוס הישראלי שעבר שינוי בסוגיות הבסיס של הצורך בהחזקת שטח, הכורח בשימור ההישגים מול חמאס, חשיבות העצמאות הישראלית בייצור חימושים וצמצום התלות באמריקאים. את החלטת הממשלה בהקשר זה של צמצום התלות בארה"ב, גם אם היא טרם מומשה, מגדיר בן לוי כמשמעותית, חסרת תקדים וכזו שזוכה להסכמה ישראלית רחבה. להערכתו מדובר בקונצנזוס שגם מפלגות השמאל-מרכז היו חותמות עליו ברמה העקרונית.
הקפיץ הדרוך של הכלכלה הישראלית
בהתייחס להיבט הכלכלי מציין בן לוי כהישג את עצם העובדה שעל אף מלחמה ארוכה הכלכלה הישראלית לא קרסה. לזאת הוא מוסיף הערכה: "הכלכלה הישראלית כעת היא כמו קפיץ דרוך שמחכה לזנק ומסוגל לזנק בעיקר כעת, לאחר ביטול האיומים הקיומיים עלינו. אם נדע להמשיך ולדאוג לכך שלא נעמוד תחת איום של רקטות וטילים באופן קבוע, אם נבסס את היציבות הזו ואת מעמדנו הביטחוני, יהיו לזה נגזרות כלכליות חשובות".
תנופה משמעותית צפויה באפיק הכלכלי בעקבות הוכחת היכולות הישראליות בשדה המערכה. יכולות ההגנה מטילים בליסטיים, טכנולוגיות המשלבות בין מודיעין לבינה מלאכותית ועוד, כל אלה מהווים מקור התעניינות אדיר עבור לא מעט מדינות בעולם, כולל ארה"ב. גם לכך צפויה השלכה ישירה ודרמטית על הכלכלה הישראלית.
בדבריו דוחה ד"ר בן לוי גם את הטיעון אודות בידודה הבינלאומי של ישראל. אכן, לא ניתן להתכחש לגינויים והביקורת שישראל סופגת בעולם, בעיקר מצידן של תנועות שמאל, מה שלטעמו מעיד על עמידת ההנהגה הישראלית על עקרונותיה והאינטרסים הלאומיים שלנו, ואולם "המניות של ישראל אף התחזקו בציבורים אחרים במערב ומעבר לו. במפלגות הימין באירופה רואים בנו שותף משמעותי. בארה"ב, אמנם קולות אנטי-ישראליים שהיו בשוליים הפכו למשמעותיים יותר, אבל עדיין ישראל זוכה לתמיכה גדולה מאוד אצל רוב הציבור הרפובליקני. לזאת אפשר להוסיף את הודו שהידקה איתנו את היחסים מאז תחילת המלחמה, גם את שיתוף הפעולה שיש לנו עם ממשלות באזור כמו האמירויות, אזרביג'אן, יוון וסומלילנד, ובנוסף הזירה המאוד משמעותית וגדולה של דרום אמריקה, שם יש לא פחות ממהפכה ביחס לישראל במספר מדינות, כולל צעדים לחידוש יחסים עם ונצואלה אחרי נתק של 17 שנים. כך שישראל ממש לא מבודדת בעולם שרוצה לעמוד לצד מי שנתפס כחזק ובעל יכולות".
להסרת איום החיזבאללה מעל ראשה של ישראל יש פן כלכלי נוסף, חיפוש הגז בים התיכון. "מדובר במגמה שמתגברת כבר עשור. ישראל הופכת גם לעצמאית וגם ליצואנית גז לירדן ומצרים, וכאשר לא יהיה קיים איום החיזבאללה מתגברת האפשרות שלנו להביא חברות בינלאומיות לחפש עוד גז ולהעצים את המגמה הזו".
בן לוי מזכיר בדבריו גם את העלייה הצפויה בשנים הקרובות בעקבות התגברות האנטישמיות. "אמנם לא יהיה מדובר במבול של מיליוני יהודים, אבל מטפטופים זה כבר הפך לזרימה קלה. חשוב לזכור שמדובר באנשים שמגיעים עם אמצעים, ולא במי שבורח בלי אמצעים והון. גם הפן הזה נותן סיבה לאופטימיות דמוגרפית וכלכלית".
על כל אלה מציין ד"ר בן לוי כמה תמרורי אזהרה שיש לקחת בחשבון. הראשון נוגע לאיום המשמעותי והמיידי ממנגנוני הרשות הפלשתינית שיכולים להתהפך על ישראל ואזרחיה. תמרור נוסף נוגע לשכנותינו, מצרים וירדן, שההסכמים איתן רלוונטיים למשטרים ולא לציבור שלהם ולכן קיים סיכוי שיתהפכו נגדנו. עוד מזהיר בן לוי מהמתרחש בסוריה שהפכה מחצר המשחקים האיראנית לחצר המשחקים הטורקית. גם איומי הטרור לא נעלמו, ולכן תהיה ישראל חייבת לשמור על מדיניות עקבית שאינה סובלת התבססות איומים על גבולותיה.
גם בזירה האמריקאית מתריע בן לוי מהשינויים שעוברים על החברה שם ביחסה לישראל. "אמנם אצל הרפובליקנים יש עדיין רוב מוצק בעדנו, אבל המפלגה הדמוקרטית עברה שינויים משמעותיים והיא הופכת לאנטי ישראלית באופן מובהק. בהחלט עלול להיבחר שם נשיא אנטי ישראלי. הרפובליקנים נמצאים היום במקום שבו הדמוקרטים היו לפני 15 שנים, כאשר האנטישמים התחילו להרים את קולם והשאלה היא אם המיינסטרים השפוי יידע לשים להם גבול. מדובר כאן באיום לטווח רחוק, אבל כשאני שוקל את המצב שאנחנו בו כעת לעומת מה שהיינו בו, זה בהחלט מוביל אותי לאופטימיות".
הכתבה פורסמה בגיליון 20 של ריבונות