מהפכה של ממש מתחוללת באתרי המורשת ביהודה ושומרון. סיפורי התנ"ך מתעוררים לתחייה והמוני תיירים מהארץ ומחו"ל מגיעים לחזות בפלא שמחבר מחדש את העם היהודי לערש הולדתו.
תקציבים, כידוע, הם לא רק העברת כספים ממקום למקום, אלא ביטוי לסדרי עדיפויות ולא פעם גם למדרג ערכי. נראה שהיחס לאתרי המורשת היהודיים הרבים שפזורים כמעט בכל פינה ביהודה ושומרון, הוא דוגמה בולטת לכך.
כשנכנס הרב עמיחי אליהו לתפקיד שר המורשת היה התקציב השנתי המיועד לאתרים הללו נע בין חמישה לעשרה מיליון שקלים שהיו נתונים בידיו של קמ"ט (קצין מטה) ארכיאולוגיה. את הסכום הזעום היה עליו לנתב בין שימור, חפירות, פיתוח, מאבק בשודדי עתיקות ועוד. הסכום הזה זינק לממדים חסרי תקדים בקדנציה האחרונה, והשר אליהו מבהיר כי זו בהחלט רק ההתחלה.
"כשאתה לא מוכן לשלם על משהו זה אומר שאתה לא מעריך אותו ולא מודע למה שיש בידיך. עם שדרוג משרד המורשת למשרד עצמאי שהיה אז בידי השר אלקין, העברנו החלטת ממשלה שהיו שותפים לקידומה גם השרים סילמן, שיקלי, חיים כץ ואחרים, ולפי החלטת הממשלה יאוגמו משאבים ממשרדי ממשלה שונים שמאמינים במורשת שלנו ובסיפור ההיסטורי שלנו ובהשפעה הבינלאומית של הסיפור הזה. ההחלטה הראשונית הייתה על כ-140 מיליון שקלים בשנה. מדובר כמובן בקפיצה משמעותית מאוד. אני רואה בסיפורים ובאתרים הללו את ההצדקה לקיומנו, גם בהיבט המוסרי וגם בהיבט החוסן הפנימי שלנו. אדם שאינו יודע למה הוא חי בארץ הזו, מתחיל לחשוב על אפשרויות הגירה וכו'. לעומת זאת, כשלומדים על דוד המלך, אליהו הנביא, חנה סנש, דוד בן גוריון ועוד, יש לנפש על מה להישען".
מי ידע שבנייה ברוטאלית היא חלק מהמורשת שלנו?
השר אליהו מדגיש כי העיקרון הזה היה ברור ופשוט לאבות הציונות סביב הקמת המדינה, כפי שכתבו על כך כצנלסון, יגאל אלון ורבים אחרים, אך "כשנכנסנו למשרד ראינו שאין השקעה בנושאים הללו, ולעיתים המקומות שכן משקיעים בהם לא נוגעים ליסודות הללו. ראיתי לצורך הדוגמה השקעה של עשרה מיליון שקלים ב'מורשת הברוטאליזם', תחום שמעולם לא שמעתי עליו אבל עניינו הוא "הבניה הברוטאלית בבאר שבע", בניית בטון לא מחופה. זו המורשת שלנו? ראיתי את זה והייתי בשוק. זה נובע מכך שמי שמתרגם את מונח המורשת הוא פקיד עם תפיסות ואג'נדה שבעיניו זו המורשת שלנו ואי אפשר להתווכח איתו כי הוא איש המקצוע שמבין. הוא זה שמחליט שזה יותר חשוב ממורשת אברהם ושרה בחברון, ארמונות החשמונאים או שילה הקדומה וסבסטיה. זו תפיסה שלא תיתכן".
את המציאות הזו פגש השר אליהו כשהחל לנבור במסמכים, בתקציבים ובאישורים שניתנו עד כה. היסטוריה יהודית? הצדקת קיומנו כאן? את אלה הוא מצא הרבה פחות בין כל הניירת. כשהוא מספר על כך מקפיד השר אליהו שלא לזלזל בקודמיו. "הם עשו הרבה, אבל המשרד היה משרד נוסף לצד משרד אחר שהיה עליהם לנהל, כך שמשרד המורשת נוהל בפועל על ידי ועדה מקצועית בינמשרדית שהחליטה לעשות כרצונה".
"אני חייב להזכיר את עבודת הקודש שעשה השר אלקין. הלב שלו במקום הנכון והוא שפתח את הפתח להשקעה ביהודה ושומרון. רכבתי על התחלת הפעילות שלו והגענו למצב שבו בארבע שנות הממשלה הנוכחית הועברו כמעט חצי מיליארד שקלים לשורת פרויקטים ברחבי יהודה ושומרון", אומר אליהו ומדגיש כי כאשר מושקע ועוד יושקע תקציב במקום כדוגמת ההרודיון, התפיסה אינה סגידה והערצה למפעלו של הורדוס, אלא גם להביא את סיפור המרד וסיפורו של בר כוכבא. "עם כל הכבוד להורדוס, צריך לזכור שהוא גם טבח בעם היהודי לא מעט", הוא מזכיר.
מייאשים מתוך המשרד
כאשר נכנס למשרדו והחל לדבר על תכנית ארוכת טווח ועתירת תקציב, שמע השר החדש לא מעט אנשי מקצוע שניסו לרפות את ידיו וטענו שהסיפור של האתרים הללו לא מעניין אף אחד, לא ימריא ולא יביא תיירים מהארץ ובוודאי לא מחו"ל. כיום הוא מסכם ומספר על ההתעניינות הגואה ברחבי העולם סביב אתרי התנ"ך, ממצאי הארכיאולוגיה והיכולת להגיע ולדרוך במקום שבו פסעו נביאים ומלכים.
אליהו מציין בדבריו את חשיבות הקשרים הבינלאומיים שנרקמו סביב פיתוח האתרים הללו, ובראשם הרוח הגבית שקיבלו מיזמי התיירות ביו"ש מכיוונו של מייק האקבי, שגריר ארה"ב בישראל, ומאנשי סנאט משפיעים. "כשנסעתי לראשונה כשר לארה"ב ביקשו ממני שלא לדבר על יהודה ושומרון, היו גם פקידים שעקפו את המשרד ופנו במאמצים לבטל לי פגישות עם אנשי סנאט. היום אנחנו מציגים לאנשי ממשל אמריקאים ממצאים מהשטח והם מתרגשים ובוכים ברמה שאנחנו לא פוגשים בארץ".
כשהוא מתבקש להזכיר כמה מהמיזמים המרכזיים שזכו למהפכה של ממש במשמרת שלו, מונה השר אליהו מספר דוגמאות המלמדות על המכלול הרחב הרבה יותר: "ראשית אני מזכיר את הסרטבה, מהנקודות שבהן היו משיאים משואות. סללנו לשם כביש, וכך למקום שלא היה נגיש מגיעים אלפים. בארמונות החשמונאים הרסנו בתים שנבנו בניגוד לחוק על המקום העתיק. את המקום הזה נהפוך למעיין שוקק חיים, בריכה גדולה עם כביש גישה. בהרודיון ניקינו את הבריכה ומגיעים לשם אירועים בינלאומיים. בכוונתנו לחבר בין חוויית המים לחוויה הערכית של הסיפור המורשתי וההיסטורי".
"אנחנו משקיעים בבריכות שלמה. הייתי בטוח שבריכת ההרודיון היא הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, אבל כשרואים את בריכות שלמה שמהן הובילו מים לבית המקדש, ורואים את ההפקרה שנעשתה באוסלו כשמסרו את השטח הזה, מבינים את החרפה ומבינים שחייבים לחזור לשם. אנחנו משקיעים שם ועוד נשקיע סכומים לא מבוטלים. הבריכות הללו היו מלאות בזבל עד לפני זמן קצר. אני מזכיר גם את ארמונות אחאב שהוכרזו כגן לאומי ואנחנו חופרים שם. זה יהפוך למשהו בסדר גודל של עיר דוד. השקענו שם עד עכשיו רק 35 מיליון שקלים וצריך להשקיע שם סדר גודל של 500 מיליון, אבל אנחנו מתחילים, שותלים את הזרע שהפך לעץ של מורשת, אבל יש עוד הרבה עבודה עם עוד אלפי אתרי מורשת. אין מקום שאפשר לשים בו את האצבע ואין בו סיפור היסטורי שלנו".
ולא רק מורשת תנ"כית-היסטורית רחוקה מעסיקה את השר והמשרד. גם סיפורים מהתקופה האחרונה הם חלק מהמורשת הזו ודוגמה לכך הוא 'בית משה זר', "אנחנו רוצים להקים מרכז מורשת לגואל האדמות משה זר. אנחנו רוצים להקים מרכז מורשת להתיישבות ומתכננים מרכז מורשת למשפחת מוסקוביץ שהשקיעה בגאולת קרקעות ובהתיישבות. אנחנו קושרים את סיפורי המורשת ממערת המכפלה ועד לימינו אלה".
הכתבה פורסמה בגיליון 20 של ריבונות